הפיל שמְחַדֵּק, הפסנתרנית שמפַּרלדת ואיך זה קשור לאילון מאסק

היום ב"מה שכרוך" שוחחנו על פעלים יצירתיים שסופרים ולפעמים גם מתרגמים חידשו בעבורנו – אם חידוש גמור, כלומר יצירת צורה שלא הייתה קודם, ואם משמעות חדשה לצורה שכבר קיימת בשפה.

מאיר שָׁלֵו, בספרי הילדים שלו, הרבה לחדש פעלים כחלק מן העשייה היצירתית שלו בלשון. הספר "רוֹני ונוֹמי והדב יעקב" הוא ממש חגיגה של פעלים כאלה. הנה כמה שורות:

אִמָּא קוֹרֵאת: מַסְפִּיק לְהִתְקַשְׁקֵשׁ!

צָרִיךְ כְּבָר לָצֵאת, הַשָּׁעוֹן שׁוֹעֵן שֵׁשׁ!

לְהִתְמַהֵר, לָחוּץ הַחוּצָה, כְּבָר מְאֻחָר,

וְתִמְעֲלוּ מְעִיל – כִּי קַר!

יש לנו כאן "הַשָּׁעוֹן שׁוֹעֵן", "לְהִתְמַהֵר" על משקל "להזדרז", "לָחוּץ הַחוּצָה" שקשור גם ל"לרוץ" וגם ל"לַחַץ", וחמוד במיוחד "תמעלו מעיל".

ספר ילדים אחר שיש בו פועל יצירתי הוא "הלב של לב" של הסופרת אפרת לווי. הגיבור של הספר הזה הוא פיל, והפועל "לְחַדֵּק" מופיע בספר במשמעות "לחבק בעזרת החדק". המילה הזאת כמובן חמודה, אבל יפה להבחין שיש בה גם הרבה היגיון לשוני: המילה "חֵדֶק" מופיעה כבר בתנ"ך ושם פירושה "קוץ" (למשל בספר מיכה בצירוף "טוֹבָ֣ם כְּחֵ֔דֶק", כלומר אפילו הטוב שבאנשים האלה הוא כמו קוץ). ברבדים מאוחרים יותר של העברית השורש הזה מופיע גם בפעלים "לחדק" ו"להתחדק" שמציינים דקירה או לחיצה. למשל, בסיפור "תלוי" של גרשון שוֹפְמן – "אנשים רצו […] כשהם מתחדקים [כלומר נדקרים] בקמשונים וחרולים". בהמשך, המילה "חֵדֶק" קיבלה את המשמעות של איבר פה מוארך, כמו של יתוש או של פרפר – וגם חדק הפיל. אנחנו רואים אם כך שה"לחדק" של אפרת לווי מתחבר להיסטוריה לשונית ארוכה. החדק של הפיל קשור לחדק של היתוש ולקוץ מהתנ"ך, וגם הפועל "לְחַדֵּק" עצמו אינו חדש – אך היא מעניקה לו משמעות חדשה: במקום "לדקור" או "ללחוץ", ה"לחדק" הזה קרוב ל"לחבק", הדומה לו גם בצליליו.

ספרי ילדים הם הקשר טבעי מאוד ליצירתיות בלשון, אבל פעלים יצירתיים אינם מופיעים רק שם. בספר "האיש שמחק את העולם" של עוזי וייל, הגיבור אומר "המזרקה כבר איננה מזריקה עשרות שנים". הפועל "להזריק" קיים כמובן בשפה, אך פה הוא משמש במשמעות שונה מהרגילה (אם כי קשורה אליה), של "לזרוק מים", "להתיז".

ב"ילקוט הכזבים", אוסף סיפורי הפלמ"ח שערכו דן בן אמוץ וחיים חפר, לאחד הפלמ"חניקים יש שאלה על המדיניות של הפלמ"ח בהקשר של המאבק נגד שלטונות המנדט הבריטי. לאחר הרצאה ארוכה על מדיניות מפיו של "בני הפוליטרוק", קם אחד החבר'ה ומברר "אבל למה לא מְיָרִים את האינגלים?".

אפרים קישון בפיליטון "לא על הנפט לבדו" מתאר את השגריר הלוּבִי ה"מפוג'ם קשה", מלשון פיג'מה, שמעיר את שר החוץ השוודי באמצע הלילה משום ש"הקולונל קדאפי מעוניין לקבל השנה את פרס נובל לספרות יפה". אגב, השר השוודי מסביר שהוועדה בלתי תלויה והשגריר הלובי מסביר שאפשר לתלות כל אחד. וּבַסיפור "הבריון" של קארל צ'אפק בספר "סיפורים מביכים", שתרגם פאר פרידמן, הגיבורה היפה גוררת את האורח שלה אל הפסנתר ו"מפַּרלדת בידיים לבנות" (מלשון "פְּרֶלוּד").

פּוֹעַל שהגיע רחוק מאוד הופיע ברומן "גר בארץ נוכרייה" של סופר המדע הבדיוני רוברט היינלין, שראה אור בראשית שנות ה־60 וזכה אז ומאז לפופולריות עצומה וגם לביקורת רבה, בין השאר בשל התיאורים של מה שנקרא אז "אהבה חופשית" וחיים בקומונה; העיתונאית והעורכת אנה־לי ניוּויץ כינתה את הספר "הגרסה הסקסיסטית של החיים ההיפיים, כי כולנו חופשיים, אבל הנשים עדיין מכינות את הקפה". בני מאדים ברומן הזה משתמשים בפועל “grok” שפירושו הבסיסי "לשתות" ומשמעותו המופשטת יותר להבין משהו לעומקו, הבנה והזדהות גמורה, עד כדי התמזגות איתו; הבנה שכלית ורגשית גמורה כזו דרושה, להבנתם, גם כדי לאהוב משהו וגם כדי לשנוא אותו. המילה, במשמעות של להבין הבנה עמוקה, נכנסה לשימוש כללי ומופיעה במילונים: מילון מריאם־ובסטר המקוון מציין כי "המילה grok אומצה במהירות על ידי תרבות הצעירים של אמריקה ומאז היא מופיעה בלשונם של those who grok it".

המילה "גרוק" מוכרת כיום בעיקר כשמה של הבינה המלאכותית של חברת xAI של אילון מאסק (שנרכשה לפני כמה חודשים על ידי חברת SpaceX). הבחירה בשם זה נועדה לציין ש"גרוק" לא רק מספקת מידע אלא מבינה דברים באופן מעמיק ורגשי – בחירה מפתיעה משהו, כפי שהעירה מיה, מצד אדם כמו אילון מאסק, שרגשות אינם בדיוק תחום המומחיות שלו.

•

תודה רבה לכל מי שהצטרפו לדיון בפייסבוק על שימוש מקורי בפעלים, החכימו והביאו דוגמאות מעניינות, ובייחוד לשמוליק פלינט, צפריר קולת, ראובן נוה, אביעד שטיר וימימה עברון.