שאנטי, שאנטי, שאנטיהי

הסרט החדש והחמוד "ספא וויקאנד" הגיע למסכינו, וגם הוא כמובן, כמו כל דבר בעולם, הזדמנות נהדרת להגג קצת על שפה ואפילו על דבר אחד לפחות שבסביבתנו הלשונית לא מרבים לשמוע עליו (או אותו).

נאמר תחילה שמדובר בקומדיה פרועה המשלבת בין סרט בנות עכשווי לבין הומור סלפסטיק, שגיבורותיה הן ארבע נשים המגיעות לסופשבוע בספא במטרה להירגע וכצפוי יוצא ההפך מזה, ושהיא באמת מצחיקה מאוד. את הג'ינג'ית הכאוטית משחקת אַיְלה פישר, גרושתו זה כשנה של סשה ברון כהן. קצת גונבת את ההצגה מנהלת הספא הרוחנית הקשוחה המכנה את עצמה "שאנטי" (אריקה היינץ), שדמותה המוארת, תרתי משמע, מופיעה בתמונה למעלה מימין.

"שאנטי" בסנסקריט פירושה כמובן "שלווה", והמילה הזאת נאמרת בסרט פעמים כה רבות ובהטעמות כה דרמטיות (לעיתים אחרי דהרה של עדר עיזי יוגה ברחבי הספא) שיצאתי לתור אחריה קצת.

ראשית, מצאתי שבאנגלית יש למילה "שאנטי" שני תעתיקים עיקריים, shanti וגם shantih. למה? ה־h הזאת נועדה לסמן כי המילה "שאנטי" בסנסקריט, ביחסת הנושא ביחיד, מסתיימת בוִויסַרְגָה (visarga), הסימן בצורת נקודתיים:

शान्तिः

הוויסרגה מציינת נשיפה קלה לאחר התנועה, ובמימושים מסוימים יש לה אופי של הדהוד נשימתי של התנועה האחרונה. מכיוון שהתנועה האחרונה במילה "שאנטי" היא i, הצורה המסתיימת בוויסרגה עשויה להישמע בערך כ"שאנטיהי". צורה כזאת אפשר לשמוע לעיתים בנוסחה "שאנטי, שאנטי, שאנטי", הנאמרת פעמים רבות בסיום תפילה או מנטרה (כפי שאפשר לשמוע כאן).

וטריוויה ספרותית־לשונית נחמדה – ט"ס אליוט בחר לחתום את הפואמה עתירת הרפרנסים שלו "ארץ הישימון" (The Waste Land) בשורה:

Shantih     shantih     shantih

אליוט בחר בתעתיק של המילה המסתיים ב־h, וכך הדגיש את מקורה; והבחירה שלו לסיים את הפואמה בנוסחה מקובלת לסיום מנטרה או תפילה מזמינה אותנו לראות את הפואמה כולה כטקסט מקודש.

אוֹם.