אין דבר שלם יותר מחלק (או חתיכה)

חתיכות וחלקים לעומת דברים שלמים, וכמה הקו שמפריד ביניהם הוא לפעמים דק – זה היה היום נושא השיחה שלי עם מיה סלע (וגם קצת עם עורכת המשנה נועם ישראל ועם טכנאית השידור חן עוז) בתוכנית הרדיו "מה שכרוך".

פתחנו בספר שרבים מאיתנו ודאי מכירים, ספר של הסופר היהודי־אמריקאי של סילברסטיין, "החתיכה החסרה פוגשת את O הגדול". כמו ספרים אחרים של סילברסטיין, ובהם "העץ הנדיב", זהו ספר לילדים ולמבוגרים, או ספר ילדים שאהוב גם על מבוגרים.

בספר הקודם לספר הזה, "החתיכה החסרה", הגיבור הוא עיגול שחסרה לו חתיכה, דומה בצורתו לפאקמן. גיבורנו יוצא למסע לחפש את החתיכה החסרה ואכן פוגש חתיכות שונות, עד שהוא מבין שלמעשה הוא שלם כפי שהוא.

בספר השני, המעניין אותנו היום, הגיבורה היא החתיכה החסרה עצמה. החתיכה החסרה (בתמונה למעלה) יושבת במקומה ומחכה לעיגול שהיא החתיכה החסרה שלו כדי להתגלגל איתו בעולם. היא פוגשת מועמדים לא מתאימים ולבסוף, אחרי פגישה עם O הגדול, עיגול שלא חסרה לו שום חתיכה, היא מבינה שהיא יכולה להתגלגל בעולם בכוחות עצמה. בהתחלה זה קשה, אחר כך היא מתרגלת, הזוויות שלה מתעגלות והיא הופכת מחתיכה לעיגול, לדבר שלם בפני עצמו. בעמוד האחרון בספר היא פוגשת שוב את O הגדול והם מתגלגלים זה לצד זה, בלי להפוך לישות אחת.

של סילברסטיין, בצמד הספרים הזה, אומר כמובן משהו על חיפוש אחר אהבה, על המיתוס של "החצי השני" ועל כל מיני סוגים של אהבה וזוגיות; אבל בספר השני הוא גם מבטא באופן מאוד אלגנטי את הרעיון שחתיכה, או חלק, יכולים בעצם להיות גם דבר שלם. הרעיון הזה מהדהד בשלל דרכים גם בשפה וגם בספרות, למשל ב"שיר אוהב וכואב" של יהודה עמיחי, שגם הוא, כמו הספר של סילברסטיין, מתבונן בשאלת האהבה והזוגיות:

כָּל זְמַן שֶׁהָיִינוּ יַחְדָּיו,

הָיִינוּ כְּמִסְפָּרַיִם טוֹבִים

וּמוֹעִילִים.

אַחַר שֶׁנִּפְרַדְנוּ חָזַרְנוּ

לִהְיוֹת שְׁתֵּי סַכִּינִים חַדּוֹת

תְּקוּעוֹת בִּבְשַׂר הָעוֹלָם,

כָּל אֶחָד בִּמְקוֹמוֹ.

כל אחד מבני הזוג קיים בפני עצמו ושניהם יחד הופכים למשהו אחר – אך עמיחי מבטא כאן העדפה ברורה למצב הזוגי, המספריים הטובים והמועילים, לפחות לגבי הגיבורים של השיר.

הרעיון הזה של הזוג כישות שלמה מופיע כבר אצל הפילוסוף היווני אפלטון, בדיאלוג "המשתה". המחזאי אריסטופנס, המופיע כדמות בדיאלוג, מתאר את בני האדם של ימי קדם כך (תרגום שאול טשרניחובסקי):

מתחילה […] צורתו של כל אחד ואחד מבני-אדם עגולה היתה, וגבו וצלעותיו היו בצורת-עיגול; וידים לו ארבע, וכמספר-ידיו גם מספר-רגליו. ושני פרצופים על צואר עגול, דומים זה לזה בכֹּל; ואולם ראש אחד לשני הפרצופים הפונים זה אל זה. אזנים ארבע ואיברי-המין שנים […]

בני האדם העגולים האלה היו חזקים ואמיצים, והאלים חששו מהם; כדי להחליש אותם, ניסרו אותם לשניים, לכל מחצית רק שתי ידיים, שתי רגליים, שתי אוזניים ופרצוף אחד, ואפולו, אל הרפואה, משך את העור וכיסה את אזור החתך וקשר אותו באמצע הבטן – זה הטבור.

מאז כולנו למעשה מחציות אדם, ומחפשים את המחצית השנייה שהופרדנו ממנה (הנה לנו המיתוס ששל סילברסטיין יצא נגדו! אפלטון אשם!). ובלשונו של אפלטון:

מאז נטועה האהבה באדם לאדם, מוכנת ומזומנת כל הימים לאחד את הטבע הקדום ושואפת לעשות את השנים לאחד ולרפא את הטבע האנושי.

אגב, על פי ההסבר הזה "בני האדם העגולים" היו משלושה מינים: אחד עם שתי מחציות נשיות, אחד עם שתי מחציות גבריות ואחד עם אחת כזו ואחת כזו; וההעדפות המיניות שלנו כיום הן בהתאם למין שהגענו ממנו.

גם המשורר האנגלי ג'ון דאן, בן המאה ה־16–17, תיאר את האדם היחיד כחלק ממשהו בשירו  “No Man is an Island”; בשונה מ"שיר אוהב וכואב" של עמיחי ומ"המשתה" של אפלטון, השלם הגדול יותר בשיר הזה של דאן אינו זוג אלא האנושות כולה –

No man is an island entire of itself; every man

is a piece of the continent, a part of the main

[…]

,any man's death diminishes me

.because I am involved in mankind

ההבחנה הזאת שדבר שאנחנו רואים כשלם הוא אולי חלק משלם גדול יותר, או להפך, שמה שאנחנו רואים כחלק יכול בעצם להיות גם דבר שלם בפני עצמו, משתקפת גם בשפה. נחשוב אפילו על דוגמה פשוטה כמו הביטוי "חליפת שלושה חלקים": לחליפה יש שלושה חלקים, אבל החלקים הם גם דברים שלמים בפני עצמם – מכנסיים, ז'קט, וסט.

אם נחזור למילה שהתחלנו ממנה, המילה העברית "חתיכה" פירושה משהו שנחתך מתוך השלם, אבל מהמשמעות של "חתיכה" נגזרת גם המשמעות של "מנה" וממנה "יחידה", "פריט" – שהוא כבר דבר שלם. כשבעל עסק אומר למשל "תן לי מזה חמישים חתיכות", הוא מתכוון לחמישים פריטים שלמים. נקרא למשל קטע מתוך ספרה של ברכה חבס "מארבע כנפות הארץ: סיפורי ילדים מוצלים", שמספר את סיפוריהם של ילדים ניצולי שואה. הקטע הזה הוא מתוך סיפורה של הילדה רבקה שעבדה במפעל גרמני לייצור אבני דומינו:

בבית־המלאכה עזרנו הרבה איש לרעהו. אנוכי, הצעירה בכולם, לא הצלחתי להוציא מתחת ידי יותר מ־300 ״חתיכות״, וילדות שהספיקו להכין למעלה מ־400 היו נותנות לי משלהן, כדי שלא יאמר הגרמני, כי עובדת גרוּעה אנוכי.

ולא רק בעברית: המילה האנגלית piece באנגלית קרובה למילה peth שפירושה "דבר" בוולשית – כלומר שתי המילים הקרובות האלה מחזיקות בדיוק בצמד המשמעויות שעסקנו בהן: "חלק" ו"דבר", כלומר משהו שלם.

קשה לעסוק במילה "חתיכה" בלי להתייחס גם לשימוש שלה (כיום מיושן משהו) ככינוי לאישה מושכת. ד"ר רוביק רוזנטל, בטור באתר מילון רב־מילים, מסביר כי השימוש הזה הוא תרגום שאילה מן הערבית הפלסטינית, שבה "שקפה" או "שאפה" (בהתאם להגייה) היא בדיוק בעלת שתי המשמעויות האלה. גם המילה "שאפה" עצמה נכנסה לעברית והייתה בשימוש במשך תקופה מסוימת. רוזנטל, וגם מילון אבן שושן, מציינים כי השימוש במילה "חתיכה" במובן אישה נחשקת הושפע אולי גם מהצירוף "חתיכה הראויה להתכבד בה" שמקורו בתלמוד, שם הוא נאמר על מזון בהקשר של כשרות. באופן ישיר פחות, כפל המשמעות הזה קיים גם באנגלית, למשל בביטוי side piece, שפירושו בערך "האישה השנייה", המאהבת.

•

תודה גדולה לכל מי שהציעו לי דוגמאות ספרותיות של סוגיית החלק והשלם, ובייחוד לחמוטל ילין ולתומר שי.