רכבת הרים וטייס אוטומטי נכנסים לבר

טקס סיום התיכון של בתי אביגיל התקיים לפני כשבוע וחצי והיה מרגש מאוד וגם סיפק נושא לשיחה שלי עם מיה סלע ב"מה שכרוך" היום. אחת הבוגרות דיברה בטקס על "רכבת ההרים" של השנים שבהן המחזור הזה למד בחטיבה ובתיכון, מהקורונה ועד המלחמות, בלשון רבים; ואני חשבתי על האפקטיביות של הביטוי הזה ועל ביטויים אחרים שקשורים בנסיעה ובכלי רכב. (כמובן, נשאלת השאלה אם רכבת הרים יכולה להיחשב לכלי רכב, בהתחשב בעובדה שהיא מחזירה אותנו בדיוק לנקודה שיצאנו ממנה, במקרה הטוב כמובן. אבל היא נוסעת, אז לצורך העניין נגיד שכן :)).

קבוצה יפה של ביטויים מתארת צורות של התנהגות והתנהלות כצורות של נסיעה בכלי רכב. כך אנחנו עושים דברים על טייס אוטומטי, נכנסים במישהו במאתיים קמ"ש או תופסים טרמפ על משהו. לפעמים נגיד על מישהו שהוא לא עוצר באדום ולפעמים אנחנו מעלים הילוך בטיפול במשהו. ואם נישאר עם הילוכים ידניים, לפעמים יש מצב של "פול גז בניוטרל" או חצי קלאץ' – מעניין אגב אם בעתיד אנשים שלעולם לא יתנסו בנהיגה עם הילוכים, גם לא בלימודי הנהיגה, עדיין ישתמשו בביטויים האלה. אולי כן, כי אנחנו אומרים "לא תחסום שור בדישו" או "חרב פיפיות" – ביטויים שבעבור רובנו קשורים לעולם שחלף. כפי שהעירה מיה, ייתכן שבעתיד מישהו יאמר "חצי קלאץ'" ויתעורר דיון למדני מהו בעצם "קלאץ'" ומהו חצי ממנו.

ביטויים נחמדים במיוחד הם אלה הקשורים לכיוון ולניווט, כמו "לעשות יו טרן" ו"לחשב מסלול מחדש", ששניהם מציינים הערכה מחדש של המצב ושינוי כיוון. והביטוי "הורי הליקופטר" מתאר הורים שמרחפים סביב הילד ומשגיחים עליו, בעקבות היכולת שיש למסוק ואין למטוס לרחף במקום בלי להתקדם.

ישנם גם ביטויים מתחום התחושה והמראה – ובהם "נראה כאילו דרסה אותו משאית", "חדש מהניילונים", "טוטאל לוס" ו"טיפול עשרת אלפים".

"גלגל חמישי": ביטויים שקשורים בחלקי הרכב

לעומת הביטויים האלה, המתארים התנהגות או חוויה על ידי התייחסות לרכב כולו או לצורת הנסיעה שלו, יש גם ביטויים שקשורים לחלקים מסוימים של הרכב, כגון קבוצת ביטויי הגלגלים "גלגל חמישי", "לשים למישהו מקלות בגלגלים" ו"פנצ'ר". וישנם "לאחוז בהגה" או גרסת הסוס "לאחוז במושכות"; "לתת ברקס", כלומר לעצור את התהליך, והצמד "לאבד את הברקסים" ו"אין לו מעצורים"; וגם "למלא מצברים" ו"המצבר שלי ריק לגמרי". ואם נמשיך מהמצבר לדלק, מישהו יכול להגיד שהוא "נוסע על אדים" או בהקשר אחר לגמרי "מתודלק".

על סוסים, מרכבות ורכבות

גם הרכבת העניקה לנו כמה וכמה ביטויים, כגון "איחר את הרכבת", "הרכבת כבר עזבה את התחנה" (התהליך כבר התחיל), "ירד מהפסים" ו"הקטר של המשק"; וגם ספינות – "לנטוש את הספינה הטובעת", "לא לעשות גלים", "יצאה לו הרוח מהמפרשים", "להתקדם במלוא הקיטור", "הרים עוגן".

על האימה שאורבת

כשחיפשתי לנו דוגמאות ספרותיות יפות של שימוש בביטויים כאלה, מצאתי שתיים שהתקשרו יפה, בדרכים שונות, להקשר שהתחלנו ממנו – סיום התיכון והתקופה הלא פשוטה שבה התרחש.

את אחת הדוגמאות מצאתי בסיפורו הידוע ביותר של סופר המדע הבדיוני והאימה בוב לימן (Leman), "חלון". הסיפור ראה אור בעברית בתרגומו של אהרן האופּטמן בכתב העת המיתולוגי "פנטסיה 2000", וכעת אפשר לקרוא אותו באתר פרויקט בן יהודה. בסיפור הזה קבוצה של פיזיקאים וחוקרים של העל־טבעי פותחים מה שנראה כחלון לממד אחר שרואים בו בית ויקטוריאני חמוד עם משפחה אוהבת, הורים וילדים חמודים, שחיים בו בשלווה אידילית. אבל לא הכול אידילי כמו שהוא נראה.

לאחר שהחוקרים צופים זמן מה בשקיקה במה שנראה להם כחלון אל עבר שלֵו וטוב יותר, אחד מהם מוצא דרך לזרוק את עצמו אל תוך החלון ולהגיע אל הבית הזה, ובלי ספוילרים רבים מדי, נזכיר שלימן הוא מחבר של ספרי אימה והביקור הזה נגמר מהר מאוד ורע מאוד.

בעקבות ההצלחה של החוקר, אם זו המילה, לעבור אל הממד המקביל הזה, גם מי שחיים בו מבינים שיוכלו לעבור אלינו, ובתחילה נדמה, מסיבות שמתוארות בסיפור, שהם יוכלו לעשות זאת בכל פעם במשך זמן קצר מאוד במרווחים של 15 שעות וכמה דקות – כלומר, שמדי 15 שעות יהיה "חלון" זמן שבו הם יכולים לפלוש ולתקוף. בשלב הזה, גיבור הסיפור מהרהר איך ייראו חייהם של בני האדם על כדור הארץ כשהאימה אורבת על סף דלתם ויכולה להתפרץ אליהם במרווחים קצובים. הנה קטע קצר מהסיפור הכולל את הביטוי "רכבת הרים", שהתחלנו ממנו, בהקשר דומה, של חיים שכוללים מעברים חדים בין מציאות נורמלית ושקטה לבין מציאות של סכנה ופחד:

חמש עשרה שעות וכמה דקות, חשב גילסון, ואז חמש שניות של פגיעוּת, ואז עוד חמש עשרה שעות ועשרים דקות של ביטחון עד שהאימה מגיעה שוב. וכן הלאה עד – עד מתי? […] הוא פיקפק אם בני אנוש יוכלו לחיות בתנאים כאלה מבלי להשתגע. ספק אם המוח האנושי יוכל להתקיים כשהעתיד היחידי הנראה לעין יהיה רכבת הרים אין סופית מטה, לתוך תהומות עמוקים של אימה, ואז בסערה מעלה לפסגות קצרות של הקלה. האם ימשיך המוח לתפקד כשהאפשרויות היחידות בפניו הן מוות נורא או מתח מתמיד בלתי נסבל? האם ישנה איזו דרך, שאל גילסון את עצמו, שהגזע ימשיך להתקיים עם הידיעה שאין לו עתיד מבוסס מעבר לחמש עשרה השעות ועשרים הדקות הבאות?

אז איך הם התמודדו עם רכבת ההרים הזאת?

בטוויסט של הומור שחור, אחרי רגע מתגלה ששאלת רכבת ההרים בכלל לא תהיה רלוונטית, כי לא יהיו מרווחים של 15 שעות – האימה שאורבת להם תוכל לתקוף בכל רגע, הסכנה תהיה רציפה.

ואם נישאר גם עם ביטויים שקשורים לנסיעה ולכלי רכב וגם עם ההקשר שפתחנו בו, של בני נוער והקשיים שהם נאלצים להתמודד עימם, בואו נסתכל על שיר בשם "ילד מסגרת" של הראפר והמטפל הרגשי בנוער רועי גור. השיר מתאר את תחושותיו של ילד עם הפרעת קשב וריכוז במערכת החינוך. הילד בשיר מתאר לנו את ההתנסויות והחוויות שלו בזמן שברקע צועקים עליו "תן גז", כלומר תתקדם, תעבור הלאה, יותר מהר. לאחר מכן הוא מספר על תחושותיו כאשר הוא משתמש בריטלין:

לא יודע מה איתכם אבל החומר מדכא אותי

אין אותי, אין אותי, אין אותי

אני על טייס אוטומטי ועל אמת שכבר אין אותי

שרכבת ההרים שלנו תגיע אל היעד בשלום ושנשכיל ליצור בעבור הדור הצעיר שלנו ובעזרתו עתיד טוב, בטוח, הוגן וראוי יותר.

•

אוהבים שפה ורוצים להפוך את העיסוק בה למקצוע? ואפילו: אוהבים לקרוא מה אני כותבת ורוצים ללמוד קורס שלי, ועוד רבים ומצוינים? מחר, יום רביעי 8 ביולי, יתקיים זום היכרות של תוכנית לימודי התעודה בעריכה לשונית באוניברסיטת תל אביב, שאני מלמדת בה. כאן אפשר להירשם.

•

תודה ענקית לכל מי שהצטרפו לדיון על ביטויים שקשורים לכלי רכב ותרמו את שלל הדוגמאות המשובחות שכיכבו בפינה ובפוסט.

התמונה באדיבות magnific.