הפרי שנקרא על שם צבע ולא ידעתם

צבעים וגוונים רבים נקראים על שם פירות, בעברית ובשפות אחרות, וברור מדוע – פירות (ופרחים) הם מן הדברים הצבעוניים ביותר בסביבה טבעית. כך מקובל לתאר דברים כבעלי צבע אפרסק, בננה, דובדבן, ליים, שזיף או ירוק-תפוח (וישנו כמובן גם פרי הסלמון הידוע). ההפך, לעומת זאת, נדיר יותר: אין פירות רבים הנקראים על שם צבעים – גם המילה orange, "כתום" באנגלית, מקורה בפרי התפוז ולא להפך.

ובכל זאת, יש כמה פירות הנקראים על שם צבעים, ואפילו בעברית יש דוגמה כזו, אף שהדבר אינו גלוי מיד לעין: "אוכמנית" פירושו "שחורה", מן המילה "אוּכָּמָא", "שחור" בארמית.

שחור, כחול

אם האוכמנית היא בעצם "שחורה" או "שחורית" בעברית ו-blueberry (נניח "גרגר יער כחול") באנגלית, איך היא נקראת בשפות אחרות, והאם גם בהן היא קרויה על שם צבע?

העליתי את השאלה בפורום התרגום והעריכה אג'נדה, וקיבלתי תשובות במגוון מסחרר של שפות. מתברר שבערבית האוכמנית היא "א-תות אל-אזרק", "תות כחול"; ברוסית, שני פירות דומים נקראים "צ׳רניקה", מן המילה "שחור" ברוסית, ו"גולוביקה", מהמילה "תכלת"; ביפנית משתמשים בתעתיק של blueberry; בשוודית הפרי נקרא blåbär, שם שקל לראות את דמיונו ל-blueberry. בפינית אוכמנית היא "מוּסְטִיקָה", שם הנגזר מהמילה "שחור" בפינית, כלומר "שחרחרית"; ובצרפתית קנדית הפרי נקרא בשם מקסים במיוחד – bleuet, הנגזר משם הצבע הכחול, כלומר, נניח, "כחולון"; בצרפתית של שאר העולם bleuet הוא דווקא פרח הדגנית, המיוחד אף הוא בצבעו הכחול, והעברת השם הזה אל האוכמנית בצרפתית קנדית התרחשה אולי בהשפעת האנגלית.

ישנן גם שפות שאוכמנית נקראת בהן בשמות שאינם קשורים לצבע, כגון "בּורוּבְקִי" בצ'כית, הנגזרת ממילה שפירושה "יער".

מעניין להבחין כי בקרב השפות שבהן האוכמנית נקראת על שם צבעה, אין הסכמה גורפת מהו הצבע הזה – יש שהוא כחול ויש שהוא שחור; באנגלית האוכמנית היא כחולה והפרי הנקרא "שחור", blackberry, הוא דווקא זה הנקרא בעברית "אוֹסְנָה".

מדוע דווקא הפרי הזה, או קבוצת הפירות האלה, נקראים על שם צבעם? מן הסתם בגלל נדירותו של הצבע – ישנם שפע פירות צהובים ואדומים, אך רק פירות (ופרחים) מעטים שצבעם כחול או שחור. לסיבה הבוטנית מצטרפת סיבה לשונית – בשפות קרובות, מילים דומות עשויות להגיע מאותו מוצא, ושפות רחוקות עשויות להציץ זו לזו במחברות, כפי שראינו לגבי יפנית – ומן הסתם גם עברית.

הפרחים (והפירות) למנדלי מוכר ספרים

אז "אוכמנית" היא "שחורה", בדומה לשמה בשפות רבות אחרות, אבל מי העניק לנו את המילה העברית הנאה הזאת? היא מופיעה במילון בוטניקה של האקדמיה ללשון משנת 1930, אך באתר האקדמיה עצמו לא מצאתי התייחסות למקורה. לעומת זאת, חיפוש באתר "מאגרים", המילון ההיסטורי המועיל להפליא של האקדמיה, מעלה שישה מופעים של המילה "אוכמנית", כולם בספר "בימים ההם" מאת מנדלי מוכר ספרים, שראה אור בשנת 1910. למשל:

אבל האדמה, השדות והגנים בכל גבול העיר סביב, הרי לגוים הם! אגוזים ואוכמניות (יאגעדעס בלע"ז) יוכיחו. בני-ישראל באים לתוך היער לתלוש אגוזים וללקוט אוכמניות, וכדים וקדישות בידיהם, ואימה גדולה נופלת עליהם – הנה עֵשׂו בא, גוזל כליהם מהם ומכה אותם ביד חזקה!

הציטוט הזה הוא המקום הראשון שבו מופיעה המילה "אוכמניות" בספר, ומנדלי מוסיף כאן את המילה ביידיש בסוגריים. שלום יעקב אברמוביץ', או בשם העט שלו, מנדלי מוכר ספרים, חידש בעברית שמות רבים של צמחים ובעלי חיים; מנדלי היה ממבשרי הכתיבה המדעית הפופולרית בעברית, ותרגם מגרמנית, ואף עיבד והרחיב, את "ספר תולדות הטבע" של הרולד אטמר לנץ.

אם כן, האם מנדלי הוא שחידש לנו את "אוכמנית"? חיפוש באתר "עיתונות יהודית היסטורית" מאשר את החשד. בשנת 1918 הופיע בכתב העת "השילוח" מאמר של יוסף קלוזנר בשם "שיחות-חולין של רבי מנדלי". קלוזנר, שכיהן לימים כנשיא ועד הלשון העברית ונמנה עם מקימי האקדמיה ללשון העברית, מונה את "אוכמנית" בין המילים שחידש מנדלי:

ו[מנדלי] מרבה היה לדבר עמי על שאלות-הלשון. הוא, מחדש הסגנון העברי, שבבחרותו חדש מלים לרוב ב"תולדות-הטבע" (עפרוני, גדרון, חרטומן, זְנַבְנוֹעַ, ועוד) ובזקנותו – בכל ספוריו (גפרור, שלגית, חזרזר, אוכמנית, דו-קרב, ועוד), היה מתנגד בכל תוקף לבן-יהודה וחבריו מפני חדושיהם" (ההדגשה שלי).

מנדלי, "הסבא" של הספרות היידית והעברית המודרנית, הוא האחראי אפוא לנוכחותן של האוכמניות בסלסילת הפירות שלנו. בבחרו את השם הלך בעקבות שפות אירופיות רבות, והפך גם את ה"אוכמנית" העברית לאחד הפירות המעטים הנקראים על שם צבעים.

•

מחכים להחזרתם בשלום של כל החטופות והחטופים, החיילים והחיילות.

•

תודות רבות לחברות ולחברי פורום אג'נדה שיצאו איתי לחפש אוכמניות. תודה מיוחדת ללילך רז ולאביעד שטיר, שסיפר לי על ה-bleuet בצרפתית קנדית.

•

מאמרו של יוסף קלוזנר: "שיחות-חולין של רבי מנדלי", "השילוח", 2 בינואר 1918.