זהו את הציטוט: כשהדמות שלנו, לרגע מתוק, גונבת משפט מצ'רצ'יל

רגע, רגע, מה הדמות הזאת אמרה? המהפכן שמלהיב את ההמונים בעיר על הירח מצטט בעצם נאום של צ'רצ'יל, השכנה הבודדה שגנבה שמלת כלה גנבה גם שתי שורות משיר של לאה גולדברג. אחת החירויות השמורות לסופרים היא להגניב ליצירותיהם קטע קצר מיצירה אחרת, לרוב בווריאציה, ולחכות בחיוך שנזהה מה ראינו. כי ציטוט מסודר, עם מירכאות והפניה, הוא דבר אחד, אבל הפתעה חבויה שמחכה שיזהו אותה – זה כבר דבר אחר וכיפי הרבה יותר, ועליו דיברתי היום עם מיה סלע ויובל אביבי בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית "מה שכרוך" (כאן, דקה 35:03).

"לעולם לא ניכנע"

נתחיל דווקא בצמד דוגמאות לא ספרותיות, מטקסטים פוליטיים מן החודשים האחרונים הקשורים במחאה נגד המהפכה המשטרית. ב-19 בפברואר הופיע בדף הפייסבוק של תנועת Crime Minister סטטוס שכלל את המילים "לעולם לא נִכָּנַע". וב-11 במרץ פרסם ראש האופוזיציה יאיר לפיד בדף הפייסבוק שלו קטע מדבריו בהפגנה בבאר-שבע, שכלל את המשפט הזה: "אנחנו נלחם יחד בכל מקום, נלחם ברחובות, נלחם בכנסת, נלחם בבתי המשפט, לא נפסיק להלחם עד שננצח."

שני המשפטים האלה מבוססים כמובן על אותו נאום של וינסטון צ'רצ'יל מתקופת מלחמת העולם השנייה, הידוע בשם "נילחם בחופים" (4 ביוני 1940). הנה הקטע הרלוונטי מתוכו, בתרגום טל יצחקי: "אנחנו נילחם בצרפת, אנחנו נילחם בימים ובאוקיינוסים, אנחנו נילחם בביטחון ובכוח גדל והולך באוויר, נילחם בחופים, נילחם באדמות הנחיתה, נילחם בשדות וברחובות, נילחם על הגבעות, אנחנו לעולם לא ניכנע". הרטוריקה של המחאה נגד המהפכה המשטרית עשתה שימוש בציטוטים ובפרפראזות על נאומיו הידועים של צ'רצ'יל גם במקרים רבים אחרים – והיא לא הייתה היחידה. המפגש הראשון שלי עם נאומי צ'רצ'יל התרחש כנראה בערך בגיל 13, בספרו של אמן המדע הבדיוני רוברט הַיינלִין "עריצה היא הלבנה".

גיבורי הספר הם קבוצת מהפכנים ממושבה של כדור הארץ על הירח, השואפים ומצליחים להפוך את המושבה הזאת למדינה עצמאית, אגב, בעיקר כדי למנוע אסון אקולוגי. ברגע דרמטי של עימות בין "לונה" למדינות כדור הארץ, פרופ' דה לה פאז, האינטלקטואל שבחבורה, נושא נאום מלהיב שנביא כאן קטע ממנו (תרגום עמוס רגב):

הקריאה "נילחם בהם על פני השטח, נילחם בהם במנהרות, נילחם בהם בפרוזדורים!" כבר מוכרת לנו כמובן. "היתה זו שעתה היפה ביותר של לונה" היא פרפראזה על המילים הידועות מסוף הנאום "הייתה זו שעתם היפה ביותר" (18 ביוני 1940): "גם אם יתקיימו האימפריה הבריטית וחבר העמים אלף שנים, עדיין יאמרו כולם: 'היתה זו שעתם היפה ביותר.'" ו"תנו לנו חירות… או תנו לנו מוות!" היא פרפראזה קלה מאוד על המשפט "הבו לי חירות או הבו לי מוות!" בנאום של פטריק הנרי, מהאבות המייסדים של ארצות הברית, משנת 1775. הנרי פעל למען המהפכה האמריקאית ועצמאותה של ארצות הברית, ובנאום זה קרא לעימות צבאי עם הצבא הבריטי – קריאה שהיא רלוונטית, כמובן, לרגע שבו היא מצוטטת בספרו של היינלין.

הקטע הזה מאחת משתי יצירותיו הידועות ביותר של רוברט היינלין הוא תצוגת תכלית מרהיבה של שימוש בפרפראזות על טקסטים ידועים, ומבהיר היטב "למה זה טוב": ראשית, אם יש למחבר אפשרות לקשט את יצירתו במשפט או שניים מהמיטב שיש לתרבות האנושית להציע, למה לא בעצם? כפי שאנחנו רואים כאן, צ'רצ'יל יכול לשדרג אפילו את היינלין. הטכניקה הזאת הייתה אהובה במיוחד על משוררי יהדות ספרד בימי הביניים, שציטטו ויצרו פרפראזות על פסוקים ממקור שקשה להתחרות בו – התנ"ך.

מלבד תוספת הערך הברורה הזאת, השימוש בציטוט או בפרפראזה יכול לשמש לעיצוב דמות: במקרה של "עריצה היא הלבנה", השאיבה מנאומים גדולים לאורך ההיסטוריה תורמת לאפיון דמותו של פרופ' ברנרדו דה לה פאז כאיש משכיל, המסוגל למצוא את ההקבלות הרצויות בין הרגע ההיסטורי שהוא נמצא בו למאורעות בתקופות אחרות, וכן מכיר את הנאומים האלה ויודע לבחור ולאמץ מתוכם את הקטעים המתאימים לצרכיו.

אך הטכניקה הזאת משיגה גם הרבה יותר מזה: היא יוצרת משחק בין המחבר לקוראת, חידה שיכולה להתפענח בזמן הקריאה או מאוחר יותר, ומוסיפה עוד נופך של חדווה לקריאה. נשים לב שבקטע שלמעלה מתוך "עריצה", מנואל, המספר, רומז לנו שמדובר בפרפראזה: "חלק מדבריו נשמע מוכר. אבל הם נשמעו רעננים וחדשים". הרמז הזה פונה בין השאר לקוראים שאינם מכירים או מזהים את הציטוטים – למשל, ילדים – ומכוון אותם לחפש את המקור, אם ירצו.

ולקוראים שכבר הכירו, או הכירו עכשיו, השימוש בקטע המפורסם מעניק לו – כפי שהיינלין עצמו אומר – רעננות חדשה: הנאומים של צ'רצ'יל ופטריק הנרי יוצאים מספרי ההיסטוריה ומתעוררים לחיים בהקשר חדש. דוגמה ידועה מסוג זה, אמנם של שיר שצוטט בסרט קולנוע ולא ביצירה כתובה, היא השיר O Captain! My Captain! של המשורר האמריקאי וולט ויטמן, שנכתב בשנת 1865 לזכרו של אברהם לינקולן וזכה לתהודה אדירה ולרובד נוסף של משמעות בעקבות הסרט Dead Poets Society ("ללכת שבי אחריו"), בכיכובו של רובין ויליאמס. הגרסה העברית "הו רב חובל", שיצרה והלחינה נעמי שמר לרגל יום השנה לרצח יצחק רבין, כבר זכתה גם היא למעמד איקוני.

"איש לא יבחין, איש לא ידע, שנוסעת בים אשה לבדה"

ההתייחסות ליצירה באמצעות ציטוט או פרפראזה יכולה לפעול גם בדרכים נוספות – ליצור הקבלה, השתקפות או הדהוד בין שתי היצירות, כך שעצם הדמיון וההבדלים ביניהן אומרים לנו משהו; ולהצביע על שושלת היוחסין הספרותית או על עולמה התרבותי של הסופרת. כך, בסיפור "הקבר של אריס סאן" מתוך ספרה של מירי שחם "יכולנו להיות נהדרים", הגיבורה, הגונבת את שמלת הכלה הישנה של שכנתה בניסיון לנכס לעצמה גם משהו מחייה, "[מדמיינת את השכנה] נקשרת לתורן בשמלת כלולות לבנה, הרוח מתפיחה את שמלתה שהופכת למפרשׂ, ואיש לא יבחין, ואיש לא יֵדע, שנוסעת בים אישה לבדה". המילים האחרונות הן פרפראזה על שורות מהשיר "כובע קסמים" של לאה גולדברג:

… הִנֵּה בְּלִבִּי בַּקָּשָׁה שְׁנִיָּה:

"כּוֹבַע, הֱיֵה לָאֳנִיָּה!"

מִיָּד הוּא קוֹפֵץ מֵרֹאשִׁי לַיָּם

וַאֲנִי מַפְלִיגָה בּוֹ בְּכָל הָעוֹלָם,

לְאִיִּים רְחוֹקִים, לְאֶרֶץ זָרָה,

נוֹסַעַת הָלוֹךְ וּבַחֲזָרָה,

וְרוֹאֶה עָרִים וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים,

פָּרְסִים וְהָדִּים וְכוּשִׁים,

וְאִישׁ לֹא יָבִין, וְאִישׁ לֹא יֵדַע,

כִּי נוֹסַעַת בַּיָּם יַלְדָּה לְבַדָּהּ.

הילדה שבשיר מפליגה בכובע, השכנה בסיפור תפליג בעזרת שמלתה שהפכה למפרש. אך נשים לב להבדל בין שתי התמונות האלה: לעומת הילדה שבשיר, החולמת להפליג למקומות רחוקים, גיבורת הסיפור של שחם מחזירה בתמונה הדמיונית שלה את שמלת הכלה לבעליה; השכנה היפה היא שתפליג בים, והגיבורה עצמה, לטוב או לרע, תישאר במקומה.

 ולבסוף, בספר "המלכה" של תמר עילם-גינדין ומעיין אשכולי, המבוסס על סיפור מגילת אסתר, המחברים משעשעים אותנו ברפרנס אנכרוניסטי לשיר "בשמלה אדומה" של רותי ספרוני, שאנו מכירים בביצוע להקת הנח"ל:

("וכל התותחים וכל החיילים

וכל הגדולים וכל החכמים

עמדו חיוורי פנים ולא מצאו תשובה …")

•

למתעניינים – לרגל החג, "מוציאה לשון – הפתעות מהמגירה הסודית של העברית" שלי נמכר כעת במבצע 1 + 1 באתר עם עובד, ב-29 שקלים לעותק דיגיטלי ב"עברית", וכרגיל גם ברשתות. חג חירות שמח!

•

שני הציטוטים מנאומי צ'רצ'יל לקוחים מתוך לעולם לא ניכנע: מבחר מנאומיו של וינסטון צ'רצ'יל, תרגום טל יצחקי, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011, עמ' 264, 278.

•

תודה לכל מי שהצטרפו לדיון בפייסבוק ותרמו דוגמאות, ובייחוד לגלי צימרמן.