הבזקים מאיטליה

אתמול שבתי מטיול נפלא באיטליה – פירנצה, פארמה, רומא – והבאתי איתי, מלבד בגדים יפים ואוכל טעים, גם כמה מציאות לשוניות. אז בואו נפרוק את המזוודה.

פורטוס הליקופטרורום לוותיקן יש מנחת מסוקים משלו, ומכיוון שכל השילוט בוותיקן חייב להיות בלטינית, הוענק לו השם הנאה Portus helicopterorum Civitatis Vaticanae ("נמל המסוקים של עיר הוותיקן").

אל"ף את הטיול הזה עשיתי עם בני הלל, שדובר וקורא מעט איטלקית. לכן בילינו לא מעט בחנויות ספרים, מרשימות ואף מעוררות קנאה בגודלן, ביפי הכריכות ובשפע העצום של ספרים שבהן – מקור, תרגום, אזורים נרחבים של קומיקס, סדרות של ספרי הגות ופילוסופיה, ספרים על קבוצות כדורגל… באחת החנויות הבחין הלל בקבוצת ספרים של הוצאת "אלף" (aleph), הנה:

הסתקרנתי ומצאתי שזוהי הוצאת ספרים הודית הפועלת מניו-דלהי ומוציאה לאור ספרי איכות במגוון תחומים. הסופר דוד דוידר, ממייסדי ההוצאה, מסביר שמקור השם הוא הסיפור "אָלֶף" של בורחס, שבו "אלף היא נקודה במרחב שכוללת את כל הנקודות האחרות" (בסיפורו של בורחס, הנקודה הזאת נמצאת מתחת למדרגות בדירה בבואנוס איירס). בורחס, מצידו, כינה את נקודת האינסוף הזאת "אלף" בעקבות המתמטיקאי גיאורג קנטור, שהשתמש באות אל"ף בדיונו בעוצמות שונות של אינסוף.

ואם נחזור למו"ל המייסד של אל"ף – למרות האל"ף, ואף ששמו דוד ושם אחותו רות, דוידר הוא בנו של מגדל תה ממדינת קראלה שבהודו, ואם יש לו קשר יהודי, לא הצלחתי למצוא אותו.

עוגן בקטקומבות בסיור בקטקומבות סן קליסטו ברומא (מרשימות מאוד, ועדיין לא כמו הנוף הירוק והיפהפה שמעליהן) הראה המדריך את הסמלים הנוצריים השונים שחרותים בסלע ברחבי קומפלקס הקבורה העצום הזה. אחד הסמלים האלה הוא העוגן, שמסמל את התקווה. כאן נזקפו אוזניי. בסדרת הספרים "חומריו האפלים" של פיליפ פולמן מופיע "מצפן זהוב" – מכשיר בשם אלתיומטר, הפועל באמצעות סמלים מצוירים שהתודעה האנושית עוקבת אחר סדרת המשמעויות של כל אחד מהם; כפי שכתבתי כאן, המכשיר הזה הוא מטאפורה נהדרת לשימוש בשפה. אחד הסמלים המצוירים על פני האלתיומטר הוא העוגן, שמשמעותו הראשונה היא תקווה, "כי התקווה מחזיקה אותך כמו עוגן כדי שלא תוותר" (גם זה נאמר בציטוט שהבאתי בפוסט ההוא!). כעת חיפשתי ומצאתי שדימוי התקווה לעוגן מופיע בברית החדשה, ב"איגרת אל העברים" פרק 6 – באחד התרגומים, "תִּקְוָה שֶׁהִיא כְּעֹגֶן בָּטוּחַ וְיַצִּיב לְנַפְשֵׁנוּ". כלומר, פולמן בחר במשמעות נוצרית קיימת למכשיר הדמיוני שלו – בחירה הולמת, כמובן, כיוון ש"חומריו האפלים" היא יצירה שהנצרות נוכחת בה מאוד.

בקטקומבות אסור לצלם, אבל הנה פיסת מרץ' מחנות האתר:

החזרה מהמתים בתקופה שלפני הנסיעה נצפתה בביתנו הסדרה Titans מבית DC. בעולמות הקומיקס באופן כללי, המוות, בלשונו של בן זוגי, הוא תופעה די זמנית, אבל בסדרה הזאת מתרחשת חזרה אינטנסיבית במיוחד של דמויות מהמתים, בשלל שיטות ודרכים. תחת הרושם הזה התבוננתי בשלל הציורים בנושאים נוצריים ברחבי איטליה, ובפרט אלה המתארים את התחייה, כלומר חזרתו של ישו לחיים שלושה ימים לאחר צליבתו. ואז חשבתי – האם ייתכן שהחזרה של דמויות מהמתים בעולמות הקומיקס אינה רק טריק עלילתי זול במקצת, או דרך של היוצרים והמותג לא לוותר על דמויות אהובות, אלא היא מושפעת מדת שהמיתוס המכונן שלה כולל מוות וחזרה לחיים? כמובן, יש להביא בחשבון שבתחום הקומיקס יש יוצרים יהודים רבים, ואחד היוצרים של Titans, ספציפית, הוא עקיבא גולדסמן, ועדיין.