התחצף או הרטיב? על התרגום החדש של "אבא ארך רגליים"
"אבא ארך רגליים" מאת ג'ין ובסטר, מחביבי ילדותי, ראה אור לאחרונה בתרגום חדש ויפה של לי עברון. קראתי את הפרק הראשון של התרגום החדש, שהופיע בכתב העת "הפנקס", והבחנתי במשהו שונה לעומת הספר שזכרתי.
הפרק הראשון הוא היחיד בספר החורג מפורמט של מכתב. אוהבי הספר ודאי זוכרים כי בפרק זה אנו פוגשים את ג'רושה – ירושה, בתרגומה הוותיק והחינני של אפרת כהן – נערה בת 17 והיתומה המבוגרת ביותר בבית היתומים. היום הוא יום רביעי הראשון בחודש, שבו מתרחש ביקורו של חבר הנאמנים של המוסד.
"צריך היה לשטוף את הרצפות עד שיבהיקו, לאַבֵּק את הכיסאות מכל גרגר, לסדר את המיטות בלי שום קמט, ולקרצף, לסרק ולכפתר תשעים ושבעה יתומים קטנים ומתפתלים בתוך תלבושותיהם המשובצות, המעומלנות; ולכל התשעים ושבעה צריך היה להזכיר את נימוסיהם ולהורות להם שישיבו ב'כן, אדוני', ו'לא, אדוני', בכל פעם שאחד האדונים מחבר הנאמנים ידבר אליהם." (כל הציטוטים, אלא אם אציין אחרת, הם מתוך התרגום של עברון.)
בתום האירוח המתיש הזה, ג'רושה יושבת לנוח, אבל לא לזמן רב: מנהלת בית היתומים קוראת לה לשיחה. בשיחה הזאת תקבל ג'רושה את הבשורה המפתיעה כי אחד הנאמנים, המבקש לשמור על אלמוניותו, מעניק לה מלגה נדיבה ללימודים בקולג' ומצפה, כתנאי לכך, שתכתוב לו מדי חודש מכתב המתאר את חייה. אך כרגע ג'רושה עדיין אינה יודעת זאת: בדרך כלל, זימון לשיחה עם המנהלת הזועפת אינו עניין מבשר טובות. "מה יכול היה להשתבש," היא תוהה אפוא. "אולי הכריכים לא היו דקים מספיק? אולי היו קליפות בעוגות הבוטנים? […] אולי – אוי ואבוי! – אולי אחד המלאכים הקטנים מחדר ו’ התחצף לְאדון מחבר הנאמנים?"
המשפט האחרון הזה הפתיע אותי. בתרגום האהוב של ילדותי היה כתוב כך: "האם – הוי, אלי! – אחד הפעוטות החמודים שלה מחדר 'ו' 'הרטיב' מישהו מחבר הנאמנים?"
ובכן, מה כתוב במקור? האם ג'רושה חששה שאחד הפעוטות התחצף לנאמן מכובד, או שהוא עשה עליו פיפי? לשמחתנו הנוסח המקורי של הספר מופיע באתר פרויקט גוטנברג, וכתוב בו כך:
Had—O horrors!—one of the cherubic little babes in her own room F “sassed” a Trustee?
עברון צודקת אם כן – החשש הוא שאחד הפעוטות sassed, התחצף.
הטעות הזעירה והמצחיקה הזאת בתרגום הוותיק לכדה את תשומת לבי משום שהייתה מעין ד"ש מעצמי הילדה, שקראה את התרגום הזה ועניין ה"הרטיב" היה משונה בעיניה. הנאמנים המכובדים והמרוחקים האלה, שבאו פעם בחודש, "ערכו את הסבב הרגיל, קראו את הדוחות, שתו תה" ומיהרו לבתיהם כדי "לשבת בעליזות ליד האח בביתם שלהם ולשכוח את בני חסותם הקטנים והמכבידים למשך חודש נוסף" – לא נראה סביר כל כך שאחד מהם חיבק פעוט או החזיק אותו על הידיים, וכך הגיע לטווח שיאפשר לו להירטב. כמה עשורים אחר כך, נפתרה התעלומה.
ומה מקור הטעות? אחת המשמעויות של המילה sauce באנגלית, נוסף על המשמעות של "רוטב", היא "חוצפה" (ולכן saucy פירושו "מחוצף", כזכור לנו מסדרות תקופתיות). sass הוא כתיב מאוחר של sauce במשמעות הזאת, של "חוצפה". ייתכן אפוא שהקשר הצלילי והאטימולוגי בין sass ל-sauce, בתוספת המרכאות סביב sassed המכוונות אותנו לחשוב על סלנג או על שימוש בלתי רגיל במילה, הובילו את המתרגמת בחזרה ל-sauce, רוטב – ולפיכך ל"הרטיב".
תודה רבה לדנה אלעזר-הלוי, שהצביעה על sauce כמקור אפשרי של "הרטיב".
"אבא ארך רגליים" מאת ג'ין ובסטר בתרגום לי עברון ראה אור ב-2020 ב"צילי הוצאה לאור".
בתמונה: חוברת צביעה של סצנות ודמויות מתוך "אבא ארך רגליים" (קוריאנית ואנגלית).
תודה שהזכרת לי את אחד הספרים האהובים עליי בילדותי!
תודה לך! ספר מקסים.
איזה כיף! תודה על הפוסט! אהבתי את מה שכתבת על הד"ש מעצמך הילדה. אני זוכרת תמיהה אחרת שליוותה אותי במשך שנים, על הטענה שאמילי ברונטה, כשכתבה את "אנקת גבהים", "לא ראתה גבר מימיה". תהיתי איך זה ייתכן – הרי היו לה אב ואח, והיא לא הייתה סגורה בבית כל חייה… והתברר שאכן הנוסח שונה מעט, היא בסך הכול "לא הכירה גברים". מדהים איך דברים נחרתים בנו מילדות.
וגם אני אוהבת מאוד את התרגום של אפרת כהן, וגם את התרגום של ענת זיידמן משנת 2000.
תודה לך על התרגום היפה! ענת זיידמן כתבה במקום הזה "החציף פניו", וזו הזדמנות להפנות לפרק הראשון בתרגום שלה (ידיעות ספרים):
https://www.e-vrit.co.il/Product/754/%D7%90%D7%91%D7%90_%D7%90%D7%A8%D7%9A_%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D?utm_source=ybook&utm_medium=ybook&utm_campaign=ybookDigitalLink
ויקיפדיה מספרת לנו שיש גם תרגום של אורנה סעידיאן בהוצאת עופרים.
נחמד, התעלומות האלה שתרגומים וספרים בכלל יוצרים בשבילנו.
איך התייחסת לתרגומים הקודמים כשעבדת – הצצת או עיינת בהם לפני כן? או העדפת שלא יהיו בזכרונך רשמים טריים מתרגומים אחרים?
ותשובתה של לי בפייסבוק:
השתדלתי למחות אותם מזיכרוני ככל האפשר, אבל אני יודעת שהם כבר חקוקים שם. בשלב מאוחר של התרגום, כשכבר פחות חששתי להיות מושפעת, הצצתי בתרגום של ענת זיידמן כדי לראות איך היא פתרה דברים מסוימים 🙂
הספר הזה מאד נגע בי כילד יתום מאב מגיל חדשיים. קראתי אותו איפהשהוא באזור גיל 11-12 ואני זוכר כמה קנאתי בנערה שיש לה דמות אב דמיונית להתחבר אליה. הסיום נראה לי בעיתי משהו כי בשבילי היא היתה ילדה ולא הסתדר לי שהיא בת זוג של אדם מבוגר (כל מי שהיה מעל 18 באותם זמנים היה בשבילי מבוגר). בכל מקרה, הרושם היה בל יימחה ונשאר אתי עד היום, למעלה מיובל שנים אחרי.
יעקב, כמה יפה כתבת, תודה על כך. אכן אפשר לקנא אפילו על דמות אב דמיונית…
הסיום בעייתי לא רק בעיניך – יש משהו לא תקין במציצנות של פנדלטון אל חייה של ג'ודי הצעירה, שאינה יודעת שלמעשה היא כותבת אל גבר שהיא מכירה. וכמובן גם בהפרש הגילים ובאופי הכפול של היחסים – פנדלטון הוא גם הנאמן שמממן את לימודיה של ג'ודי, שהיא מתייחסת אליו בפירוש כאל המשפחה היחידה שיש לה (לא במקרה היא מכנה אותו "אבא ארך רגליים") וגם הגבר שמחזר אחריה.
בעיה דומה, שהרבו להתייחס אליה, יש ב"אשתו של הנוסע בזמן" – הנרי הבוגר נוסע בזמן אל קלייר הילדה ומטפח אותה להיות אשתו כשתגדל. בקשר בין השניים יש בלי ספק משהו מטריד.
מעניין 🙂
תודה, מוטי!
פשוט נהדר
תודה!!
תודה רבה.
רותקתי ונהניתי מכל מילה. תודה על נוסטלגיה ומודרנה במיטבן:)
תודה רבה, איילה יקירה!
תודה על הפוסט, ועל כל התגובות המאלפות.
אני כבר לא זוכרת אם קראתי את הספר בעברית או באנגלית…
בדרך-כלל שומרת את הפוסטים שלך לימים בהם אני יכולה לפנק את עצמי ולקרוא מה שאני רוצה, לאו דווקא מה שאני "צריכה" 😉
היי נינה, איזה כיף להיות ברשימת ה"לפנק את עצמי ולקרוא מה שאני רוצה" שלך!