מה זאת הגהה?

"מה זאת הגהה?" שאל ביאליק (טוב, כמעט). איזושהי אי-בהירות אופפת את השאלה הזאת. יש מי שאומרים "הגהה" ומתכוונים למעשה לעריכת לשון; ויש עורכים ששולחים את הקובץ הערוך, ממשיכים בנחת לעבודה הבאה ומניחים כמובן מאליו שמישהו יקרא את התוצאה המעומדת והמעוצבת ויוודא שלא חלו בה שיבושים (האמת המרה: במקרים רבים – לא). אז מה זו הגהה, מי עושות אותה, ולמה כדאי לשים לב בשלב החיוני הזה? ראו הוזהרתם – הפוסט הזה יהיה קצת טכני, אבל בתקווה, שימושי לקולגות שבקהל.

ככלל, אפשר לומר שהגהה מורכבת מארבעה חלקים. האחד – בקרת איכות לחלקים הטכניים יותר של עבודת עורך הלשון, ומבט נוסף ורענן על הטקסט. השני – בדיקת עימוד. השלישי – בדיקה של שיבושים העשויים לנבוע מהעיצוב ומהעימוד, בין שמדובר בטקסט פשוט ובין שלפנינו עימוד מורכב יותר, שכולל למשל תמונות. והרביעי – בדיקה של שלל הדברים שיכולים להשתבש בעקבות ההמרה מפורמט לפורמט, כלומר מתוכנת עיבוד תמלילים לתוכנת עימוד או לאתר אינטרנט. אה, ויש גם חמישי: זיהוי ובדיקה של חלקי טקסט שלא עברו עריכה – בספרים עתירי איורים, קורה לעיתים שהמחברים מכינים ומעבירים את הכיתובים בשלב העימוד ולא לפני כן.

מי מבצע את ההגהה? אידאלית, מישהו שאינו העורך או העורכת, כדי שתהיה עין נוספת בתהליך. תיקוני ההגהה צריכים כמובן לחזור אל העורך, לביקורת. באופן עוד יותר אידאלי, רצוי שגם העורך יקרא את כל החומר המעומד, משום שיש שיבושים שקשה להבחין בהם אם לא מכירים את החומר היטב – להלן נציג כמה דוגמאות מסוג זה. מכל מקום, עורכת מסודרת תעלה את סוגיית ההגהה בשלב מוקדם בפרויקט, אם כדי לכלול אותה במסגרת הזמן ובתמחור ואם כדי להציע מגיהה טובה.

נסקור אם כן את ארבעת (או חמשת) החלקים של עבודת ההגהה.

כש-2¹⁰ הופך ל-210

החלק הראשון ברור למדי: עורך הלשון אחראי, בין השאר, לכתיב אחיד – קונבנציה או קונוונציה, אמיתי או אמתי וגם רונית בן ישי או רונית בן-ישי. מצאנו כתיב לא אחיד? זה הזמן להאחיד או להעיר. מרכאות התחילו ולא הסתיימו? סוגריים נסגרו אך לא נפתחו? זה הזמן לטפל בכך. כתוב "מארג", ולדעתנו צריך להיות כתוב "מאגר"? נסמן זאת – ומכיוון שלא בטוח שמדובר בטעות (כן, גם "מארג" זו מילה), התיקונים, כאמור, צריכים לחזור לעורך. בכלל, כל הערה של מי שרואה את הטקסט בעיניים רעננות תתקבל בברכה. למגיה, כמו לעורך, כדאי להתייחס לטקסט בשילוב בריא של חשדנות ואמון: אם משהו נראה מוזר, ייתכן מאוד שיש לכך סיבה טובה – ועדיין, כדאי לשאול.

אם הזמן והכסף מאפשרים, שלב זה מתבצע בפעם הראשונה על הקובץ הלא-מעומד ופעם שנייה אחרי העימוד.

החלק השני הוא בדיקת העימוד. יש לוודא שכל חלקי הטקסט נמצאים, ובכלל זה התודות, ההקדמה, המבוא והנספחים למיניהם; לבדוק את ההתאמה בין תוכן העניינים לגוף הספר, ובכלל זה גם הכותרות וגם מספרי העמודים שבהם הן נמצאות; ולוודא שהטקסט וכל אשר בו, כמו איורים וטבלאות, "יושבים" בצורה נכונה, החל מעמודים ימניים ושמאליים, דרך מיקומים נוחים של האיורים וההפניות לאיורים ועד לריווח נוח ונאה בין המילים ושורות אלמנה ויתום. יש לוודא שכל מרכיב של הטקסט (כותרות, גוף הטקסט, כיתובים) מופיע בפונט הנכון, שהכותרות הרצות נכונות ("כותרת רצה" היא הטקסט באות קטנה שמופיע בחלקו העליון של העמוד, בדרך כלל שם הספר) ושמספור העמודים רציף.

מכאן אנו מגיעים לסוג השלישי של תיקוני הגהה: תיקונים בטקסט הנובעים מהעימוד ומהעיצוב. אם איור מורכב מכמה חלקים והכיתוב כולל התייחסות ל"מימין", "משמאל" או "בשורה העליונה", האם התיאור הזה תואם את מיקומם של חלקי האיור בפועל? אם הכיתוב מציין מספרי עמודים (למשל: "עמ' 32-31: 'עגור', דיו על נייר, 2019"), האם אלה המספרים הנכונים? וכמובן, זה הזמן לבדוק אם המעבר בין שורות אינו קוטע רצפים שהרציפות יפה להם, כגון טווחי שנים ("1995-1922").

והסוג הרביעי, והחשוב במיוחד – בדיקה של דברים שמשתבשים עם ההמרה מפורמט לפורמט, כלומר המעבר מ-Word או מגוגל דוקס לגרסה מעומדת בתוכנת עימוד או באתר אינטרנט. המעבר הזה עלול למחוק עיצובים של טקסט – וזה כולל אות עבה, קו תחתי או איטליקס, אם השתמשנו בהם להדגשה או לציון שמות ספרים או יצירות אמנות (למשל, בביבליוגרפיה), אבל גם טקסט עילי ותחתי. וכך, 2¹⁰ עשוי להפוך ל-210, ו-H₂O ל-H2O – תוצאה בלתי רצויה בעליל. צרה אחרת היא המפגשים בין טקסט עברי לטקסט באותיות לטיניות, המוּעדים להיפוכים למיניהם, לשיבושים בריווח ולנקודות ש"בורחות" למקום הלא-נכון; ואפילו ניקוד – מילה שיצאה מקובץ ה-Word מנוקדת למופת עלולה להגיע לקובץ המעומד כשהניקוד משובש, ולמרבה החלחלה, לפעמים דווקא במקומות שבהם לא צריך להיות נקדן מומחה כדי להבחין בהבדל.

ומה עם חלקי טקסט שהצטרפו באיחור, דילגו על שלב העריכה ונחתו ישר בעימוד? גם אותם, כמובן, צריך לערוך, וכך אנו חוזרים לעבר הרומנטי שבו עורכים עבדו בעט על נייר. אם אתם העורכים ומדובר ביותר משורה ברצף, אני ממליצה בחום לבקש טקסט מוקלד ולשתול אותו מחדש. והכי כדאי – להקדים תרופה למכה, לשוחח עם הכותבים מראש ולסכם על תהליך עבודה מסודר ונטול הפתעות, שבו כל הטקסט מגיע לעריכה, כן, גם הכיתובים. בהצלחה.