מצב הצבירה של הכסף

בפינתי בתוכנית "מה שכרוך" עסקנו היום דווקא בנושא פיננסי: למה הכסף נוזל לנו בין האצבעות? הסיבה היא הנטייה החזקה של השפה לתאר כסף כמים, או בכל אופן כסוג של נוזל.

על העניין הזה העיר הסופר שחר קמיניץ בספרו החדש והיפה "מחול הקיפודים". גיבורת הספר, ענת, משוחחת עם יועץ המס החדש שלה והוא מציע "נתחיל בתמונת מצב של המחזור שלך". ענת בתגובה "הידקה במחאה את ירכיה" ויועץ המס, המבחין בהפתעתה, מבאר בבהלה "במחילה, התזרים". לאחר מכן הוא ממליץ לה "להקפיד על ההפרשות", ואז ממהר להבהיר "הפרשות פנסיוניות". ענת מצידה מהרהרת על כך ש"כל אותם עניינים מעשיים הקשורים בכסף היו זרים לה. עכשיו תהתה מה מקור הקיבעון שלהם לנוזלים וזרימתם."

ואכן, ענת, וקמיניץ, צודקים: הדימוי של כסף לנוזל הוא דומיננטי מאוד בשפה. לצד תזרים של כספים אנו פוגשים הון נזיל או נזילוּת ואת הפועל "להנזיל נכסים", ולעומת זאת חשבונות מוקפאים; אנחנו מזרימים כסף לגופים או למטרות או שופכים עליהם כסף, או דווקא להפך – מייבשים אותם, כלומר מונעים מהם משאבים; הכסף, כמו שאמרנו, נוזל בין האצבעות ובאנגלית יש trickle-down economics, שבה הכסף מטפטף מן העשירים אל העניים. מקור הדימוי הרחב הזה ברור – כסף, כמו מים, נע ממקום למקום בקלות רבה, בכמויות שונות וביחידה בסיסית מאוד קטנה, וכמו המים הוא חשוב, אפילו חיוני, ומחייה ומפריח את המקום שהוא מגיע אליו.

מטאפורות מושגיות

השפע הזה של מילים שמתארות כסף ולקוחות מהשדה הסמנטי של נוזלים ומים הוא דוגמה למטאפורה מושגית – הבנה של רעיון או תחום שלם בעזרת מושגים מתחום אחר. נסתכל למשל על שתי מטאפורות מושגיות אחרות שיש להן מקום מרכזי מאוד בשפה: המיפוי של חשיבות וערך על גובה, שלפיו מה שגבוה הוא חשוב או טוב יותר ממה שנמוך ("רמה גבוהה", "נעלה/נחות", "מעמד גבוה/נמוך", "להתנשא", "פסגת הקריירה"); והתיאור של עוצמת רגש כטמפרטורה, שלפיו רגש חזק הוא "חם" ורגש מועט הוא "קר" ("אהבה לוהטת", "התרתח", ולעומת זאת "קבלת פנים צוננת"). בכל אחד מהמקרים האלה לא מדובר על צירוף מקרים יחיד, מטאפורה יחידה, אלא על תיאור של רעיון או תחום שלם, לרוב מופשט יותר (מידת חשיבות; עוצמה של רגש), בעזרת מונחים מתחום אחר, לרוב מוחשי יותר (גובה, מידת חום).

הזהב הזורם אל האדמה

ענת מ"מחול הקיפודים" של קמיניץ, ששמה לב שיועץ המס שלה מתאר ענייני כסף כ"נוזלים וזרימתם", הזכירה לי דימוי יפהפה של כסף כנוזל ביצירה אחרת, המסה "חדר משלך" של וירג'יניה וולף. "חדר משלך", שהתפרסמה לראשונה ב-1929 (לפני כמעט מאה שנה), היא לא רק אחד הטקסטים המכוננים של הפמיניזם אלא גם טקסט נפלא, כתוב להפליא. נזכיר שבמסה הזאת וולף תוהה מדוע הגברים עשירים והנשים עניות, "מדוע הגברים שותים יין והנשים שותות מים?"; ועומדת על הקשר בין מצבן החברתי והכלכלי של נשים לאורך ההיסטוריה לבין האפשרות שלהן לכתוב ספרות.

בתחילת המסה וולף מתארת כיצד ביקרה באוניברסיטה ותיקה ומכובדת וכיצד היא, בהיותה אישה, לא הורשתה להיכנס לספרייה בלי ליווי של חבר סגל. וכאן אנו מגיעים שוב לתיאור של כסף כנוזל. וולף מתארת לה בדמיונה כיצד האוניברסיטה המפוארת הזאת קמה במקום שבעבר היו בו רק שדות הודות למלכים, לאצילים ובהמשך – לבוגרים המצליחים של האוניברסיטה, שהזרימו אליה זהב וכסף, צ'קים ואגרות חוב. בתרגום יעל רנָן, בסוגריים – המקור:

בעמל אינסופי, הוצבו על תילם גושי האבן האפורה, אשר בצילם עמדתי עכשיו, וציירים הביאו את זכוכיות הוויטראז', והבנאים טרחו על הגג […] בכל שבת מישהו שפך בוודאי זהב וכסף מתוך ארנק עור לידיהם המיובלות, כי בירה ומשחקים חיכו להם כנראה מדי ערב. זרם [stream] בלתי־פוסק של זהב וכסף […] נשפך [has flowed], חשבתי, לתוך המקום הזה […] הכסף הוזרם [was poured] בנדיבות כדי להציב את האבנים הללו על מסד עמוק, וכאשר הוצבו האבנים במקומן המשיך הכסף לזרום ממטמוני מלכים ומלכות ואצילים כדי להבטיח […] את המחקר.

וולף מתארת כיצד הזהב והכסף שנשפכו אל הקרקע אפשרו את הקמתם של מבני האוניברסיטה, המעבדות, מצפי הכוכבים והספריות. היא אפילו מדמיינת את האוניברסיטה כאילו היא ניצבת על יסודות עמוקים של כסף וזהב [“the foundation of gold and silver seemed deep enough”], כאילו הזרם הזה של זהב נוזלי התמצק באדמה, כמו זרם של בטון נוזלי שיוצא ממערבל בטון.

ומן האוניברסיטה המשגשגת של הגברים וולף ממשיכה אל המכללה הדלה של הנשים, שלא נהנתה מהזרמה או מזרם כזה של כסף שנשפך לתוכה, ותוהה על השאלה מדוע זה כך.

מבחינה לשונית־ספרותית ראינו כאן "שתי קומות": קומת השפה, הלשון, שכולנו משתמשים בה, ושיש בה מטאפורה מושגית נרחבת של כסף כמים, או כנוזל. וקומה שנייה שהיא ייחודית ליצירה המסוימת, לשיחה המצחיקה בין הלקוחה ליועץ המס ולמחשבות של הלקוחה על שפָה ב"מחול הקיפודים" ולדימוי של הזהב הזורם לקרקע, הופך ליסודותיה המוצקים של האוניברסיטה ומאפשר את המחקר והחשיבה שבה, ב"חדר משלך".

•

Image by Freepik