"יַרְעִים כְּמֶלֶךְ וְיִקְרָא 'הַשְׁמִידוּ!'"

פוסט זה הוא פוסט המשך לפוסט הקודם, "רצינו שהם יופתעו", העוסק בהיבטים אחרים של סדרת ספרי הפנטזיה "מגיסטריום".
•
מסיבות שונות, וסתם כדי שיהיה מעניין, קראתי את סדרת "מגיסטריום" של הולי בלק וקסנדרה קלייר החל מן הספר השני ועד לחמישי ורק אז את הראשון, כמה מהספרים במקור וכמה בתרגומה המעולה כתמיד של יעל אכמון. כך קרה שפגשתי את זאב המחמד של קאל, ששמו Havoc באנגלית ו"הַשְמִידוּ" בעברית, בלי לגלות עד לקראת סיום הקריאה מה עומד מאחורי בחירת התרגום הזאת. ובכן, בספר הראשון הנער קאל מסביר לחבריו למה הוא רוצה לקרוא כך לזאב:
It's from a play my father liked. 'Cry havoc, and let slip the dogs of war.' He's definitely, I don't know, one of the dogs of war.
המחזה הוא "יוליוס קיסר" של שייקספיר, וזוהי הזדמנות להיזכר לרגע בג'רושה, גיבורת "אבא ארך רגליים" של ג'ין ובסטר, כאן בתרגומה היפה של לי עברון:
אם מדברים על ספרות קלאסית, קראת פעם את "המלט"? אם לא, תקרא מייד. זה ממש אדיר. שמעתי על שייקספיר כל החיים שלי, אבל לא ידעתי שהוא באמת כתב כל כך טוב; תמיד חשדתי שהוא נשען בעיקר על המוניטין שיצאו לו.
אכן, האיש ידע לכתוב. ונחזור לזאב של קאל: המתרגמת יעל אכמון נדרשה אם כן להעניק לו שם עברי על פי השורה הידועה הזאת מ"יוליוס קיסר". הזאב של קאל היה יכול להיקרא בעברית "הֶרֶס", מילה קרובה בצלילה ובמשמעותה ל-Havoc, שמו במקור, ומתאימה גם בהקשר של המחזה. אך אכמון החליטה על בחירה בעלת עומק תרבותי רב יותר, המתייחסת לתרגום קיים, מה גם שקאל עצמו אכן מצטט שורה שלמה מהמחזה. למרבה השמחה, ישנם כמה וכמה תרגומים של "קיסר" לבחור מביניהם. נציץ בכמה מהם, לא לפי סדר מסוים (כל אלה שנתקלתי בהם של מתרגמים גברים, אגב):
תִּצְעַק מִגְּבוּל עַד גְּבוּל
בְּקוֹל שֶׁל מֶלֶךְ "לְהַשְׁמִיד הַכֹּל",
וּתְשַׁחְרֵר מִן הָרְצוּעָה אֶת כַּלְבֵי
הַמִּלְחָמָה
אלתרמן (הוזמן בעבור תיאטרון הקאמרי בשנת 1954 וראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בראשית שנות השישים):
מאיר ויזלטיר (זמורה-ביתן, 1999):
יוסף ג' ליבֶּס (הוצאת יהושע צ'צ'יק, 1940):
א' א' ליסיצקי (הוצאת עם הספר, 1959):
וכך זאב המחמד היה יכול להיות "כיליון", אולי האפשרות הטריוויאלית מבין הקיימות כאן, או לחלופין "שאולה" או אפילו "בֹּזּוּ בָזֹז" – אפשרות שאין להתכחש לקסמה. אך אכמון בחרה ללכת בעקבות התרגום של ויזלטיר ולקרוא לזאב "הַשְׁמִידוּ", בחירה שהיא גם נועזת וגם חיננית. למעשה, זוהי בחירה כה מוצלחת עד שבעיניי היא דוגמה ל"תוספת ערך בתרגום".
•
הפוסט מוקדש לחיילי צה"ל שנלחמים כעת בעזה. כולנו במחשבותינו איתכם.
•
תודה רבה מאוד לויקטור מקברייד ולמיקי מלץ על עזרתם באיתור התרגומים השונים לשורות מ"יוליוס קיסר".
התמונה שבראש הפוסט היא פוסטר שנמצא למכירה כאן.





אפשר היה גם לקרוא לו "מהר שלל חש בז" אבל זאת אפשרות פחות טובה 🙂
נפלא! : )))
פוסט נהדר, אפילו בלי קשר לג'רושה (אבל כיף שהיא שם).
תודה רבה, לי! ואכן כיף שהיא שם. היא עלתה בדעתי מיד כשקאל ציטט את שייקספיר, בגלל הדמיון בסיטואציה 🙂
תודה רבה ❤️
למעשה היו לי שני שיקולים בבחירה באיזה תרגום להשתמש: שם מוצלח לכלב, וגם קריאות כללית של הקטע שקאל מצטט.
כליון המוצלח ובזו בזז המעולה נפסלו מהסיבה השניה, שפשוט לא סביר שילד יבין את המשך הציטוט. התרגום של ויזלטיר נהיר מאוד, והשמידו נותר אחד השמות האהובים עלי בכל הזמנים, הייתי מאושרת כשמצאתי את התרגום הזה 😁
איזה הסבר נהדר, יעל – אני בעצמי נתתי כאן קטע ארוך יותר מהתרגום של ויזלטיר מאשר מהתרגומים האחרים בדיוק מהסיבה הזאת, שהוא מאוד בהיר. ו"בזו בזז" גם נראה לי קצת ארוך מדי בשביל שם שחוזר כל כך הרבה (אלא אם יוצרים ממנו קיצור, וזה איננו במקור).
שם כיפי בתרגום כיפי 🙂
כל התרגומים למעלה הם נוראים. זוועתיים. ויתר מהכל נטולים כמעט קשר למקור. המתרגמים הזוועתיים של פעם לא עסקו ממש בתרגום אלא בנסיון להאדיר את שמם בעזרת החוצפה המתנשאת, לשכתב את שייקספיר ולהפוך את התרגום ליצירה משלהם המבוססת בחופשיות על המקור.
התרגום הנכון הוא כל כך פשוט:
זעק ״הרס!״, ושחרר את כלבי המלחמה.
אפשר להחליף את המילה הרס במילה חורבן
היי סאלי, מבינה לגמרי את ההסתייגות. כדאי להבין בחשבון שגם העברית עצמה וגם נורמות של תרגום משתנות כמובן במרוצת הזמן. התרגום של ליבס הוא מ-1940, של ליסיצקי מ-1959, הרבה מים זרמו מאז בנהר האבון 🙂
נוסף על כך, לגבי שייקספיר לא בהכרח ברור כיצד "נכון" או כדאי לתרגם אותו: האם לתרגם כך שיישמע כפי שנשמע לקהל המקורי שקרא את המחזות או צפה בהם בימי חייו של שייקספיר, או כפי שהמחזות באנגלית נתפסים בעיני קהל קורא אנגלית כיום? הרי מדובר בטקסטים מהמאות ה-17-16. אז גם אם בזמן אמת השפה הייתה כמובן ברורה בהרבה לקהל מכפי שהיא היום, הרי שהיום, במאה ה-21, השפה היא לרוב מאתגרת גם לקהל שאנגלית היא שפת אמו. לי נראה שלשתי הבחירות יש מקום, וטוב שיש כמה וכמה תרגומים.
ולבסוף, יש גם שיקולים של משקל וקצב ואם וכיצד לשמור עליהם…
תודה רבה : )