לשון נקייה, לכאורה: קללות שמתחבאות בין השורות

ספרים ושירים שמתחבאות בהם מילים בוטות או "גסות" – זה היה היום נושא הפינה שלי ב"מה שכרוך". לכותבים ערמומיים יש שלל שיטות לא ללכלך את הפה (או את המקלדת) ותחת זאת להוביל אותנו, הקוראים, להשלים את החסר ולהבין למה הכוונה – לעיתים באופן מדויק ממש, לעיתים באופן כללי יותר.

הבחירה ברמיזה משחקית במקום בכתיבת מילים בוטות בצורה מפורשת יכולה לשרת כמה מטרות. היא משאירה טקסט "נקי" יחסית, שמתאים גם לקהל של ילדים, נוער ובכלל קוראים שאינם מעוניינים בשפה בוטה; והיא עשויה להיות כיפית ומצחיקה דווקא משום שלא פשוט אומרים לנו אלא נותנים לנו להבין בעצמנו – בעזרת כפל משמעות, או חרוז, או תיאור שמכוון אותנו לדמיין מה שלא נאמר.

ממש עכשיו: אקרוסטיכון ככלי נגד צו איסור פרסום

נתחיל בהקשר אקטואלי, אירוע שמתרחש ברשתות החברתיות ביממות האחרונות. בימים אלה מתנהלת חקירה כנגד גבר החשוד באונס של שתי נשים, נעמה שחר ושי־לי עטרי, בעזרת סם אונס. בית המשפט אסר בשלב זה לפרסם את שם החשוד, ורבים, ובעיקר רבות, הגיבו בכך שהעלו בפייסבוק טקסטים קצרים שהאותיות הראשונות של השורות שלהם מאייתות את שם החשוד. המטרה היא כמובן לאפשר לנשים אחרות להיזהר.

הטכניקה הזאת של כתיבת מילים, או שמות, או רצף של אותיות האל"ף־בי"ת, בעזרת האותיות הראשונות של שורות, נקראת "אקרוסטיכון", ויש לה היסטוריה ארוכה ומפוארת. לענייננו היום, בשנת 1939 המשורר והמתרגם רוֹלף המפריז הצליח לפרסם בכתב העת הספרותי הנחשב Poetry  שיר שהאותיות הראשונות של השורות שלו יצרו את המסר שאיש רוח אחר ידוע מאוד בן זמנו, ניקולס מוֹרי באטלר, הוא Horse’s ass, כלומר אידיוט. לקח כמה שבועות עד שהעניין התגלה, והעורכים פרסמו התנצלות די נזעמת שבה הסבירו שהם אינם מחפשים מסרים מוצפנים בשירים שמתקבלים לפרסום ושמדובר במעשה לא אתי וילדותי, אם כי, נוסיף, גם מאוד מצחיק.

עוד שיר שיש בו דוגמה נחמדה למשחק כזה של גילוי והסתרה של מילים בוטות הוא "תן לי זמן" של נועם קליינשטיין, שכתבה אותו עם אורי כלטוב. הדוברת בשיר פונה אל בן זוגה ומבקשת ממנו –

אם אני אגיד שכבר החלטתי לעזוב אל תאמין

מנסה לגרום לך לראות שיש כאן קצת יותר מ

מן הסתם שיש לי עוד מעבר לחומות

אם אתה הולך תלך לפני שיעלו לי הדמעות

ובהמשך השיר –

מנסה לגרום לך לקלוט שיש לי קצת יותר

מתחת לפני השטח הרבה מה להגיד

השיר מזמין אותנו לארגן ולהבין את המילים אחרת, וכך להעניק להן משמעות מפולפלת יותר. ההכוונה שלנו למשמעות הזאת נעשית בעזרת חרוז, שמסמן לנו במקרה זה שהשורה נגמרת במקום שונה מהצפוי (אם אני אגיד שכבר החלטתי לעזוב אל תאמין / מנסה לגרום לך לראות שיש כאן קצת יותר מ / מן…").

"סדרה מחושבת כהלכה וציורית מאוד של גידופים ונאצות"

טכניקה נפוצה מאוד בפרוזה היא לומר לנו שדמות מסוימת אמרה מילה גסה מאוד או קיללה, ואפילו לתאר לנו ברוב פיוט עד כמה הקללות האלה היו מרשימות, בלי לכתוב בפירוש מה הן היו. כך מוסיפים צבע, נותנים מקום לדמיון ושומרים על שפה נקייה. הנה לנו קטע משלושה בסירה אחת מלבד הכלב של ג'רום קיי ג'רום, בתרגום  יאיר בורלא:

הנכחה של ההיעדר

ביצירות מסוימות, עצם ההסתרה הזאת של הקללות זכתה להנכחה. בקומיקס ישנה קונוונציה רווחת שבה מופיעה בבועת הדיבור של דמות שורה של תווים כגון סולמיות, כוכביות, אחוזים, סימני קריאה וכיוצא באלה, המציינים שהדמות מקללת בלי לכתוב את הקללות עצמן. הסימול הזה זכה לכינוי "גרוליקס" (grawlix), שהמציא הקומיקסאי ותיאורטיקן הקומיקס מורט ווקר. הגרוליקס משרתת אותה מטרה כמו תיאור מסוג "הוא קילל ברגש ובאמנותיות רבה" – אנחנו יודעים שהדמות קיללה, ונקראים להשלים בדמיוננו מה נאמר.

ההנכחה הזאת עברה שלב נוסף ומשעשע בכמה מספריו של סופר המדע הבדיוני לארי ניבן. בעתיד המתואר בספרים האלה, הדמויות אומרות "בליפ" בתור קללה לכל דבר (“how the bleep did you know that?”), ואחת מהן מסבירה שמקורה ההיסטורי של המילה הזאת הוא בצפצוף ששימש בעבר (כלומר בעבר מבחינת הדמויות, ובעבר ובהווה שלנו) כדי לכסות קללות בתוכניות טלוויזיה ובסרטים – וצליל הצפצוף הפך לקללה בפני עצמו.

ולבסוף, עם כל היצירתיות של ההסתרות וההנכחות האלה בשירה ובפרוזה, נבחין שבשפות אמיתיות יש פתרונות דומים המאפשרים לנו לקלל בצורה מרוככת, בנוכחות ילדים ובלי להכאיב לאוזניים: באנגלית ישנן קללות מרוככות (minced oaths) האופייניות לדוברים שמרנים או דתיים, בייחוד בנוכחות ילדים, כגון shoot במקום shit, heck במקום hell או darn במקום damn; ובעברית אנו אומרים למשל "בן אלף" או "בן יונה".

•

תודה גדולה לכל מי שתרמו דוגמאות לפוסט ולפינה, ובייחוד לאורלי מזור־יובל, לנעם לויתן וליורם נבו.

התמונה שבראש הפוסט:

By Threeboy from Richmond, Canada – Jay & Trey Cartoon Swearing, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=48844951