בלב הספר מתקתק שעון

"לכתוב ולהוציא לאור" החדש והמדובר של הגר ינאי, בהוצאת עם עובד, נועד למטרה מעשית מאוד – ללוות כותבים וכותבות של סיפורת משלב הרעיון עד לנחיתה המיוחלת על השולחנות בחנויות הספרים. ובכל זאת ניחשתי, בצדק כפי שהתברר, שהוא עשוי להיות פשוט כיפי לקריאה.

הספר מתחיל בשלב ה"ניצוץ בעיניים" – ה"מוזה", למה לכתוב ועל מה לכתוב; ממשיך ל"ארגז כלים ספרותי", מעיצוב גיבורים ודמויות משנה ועד פיתוח העלילה, בניית מתח וסוגי מסַפְּרים; ומסיים בשלב העריכה ובמבט עדכני אל תחום ההוצאה לאור. הספר כתוב בידענות ובקלילות, ומשולבים בו עצות, מחשבות וסיפורים אישיים של עשרות סופרות, סופרים ואנשי מקצוע מתחום הספר. נורית זרחי כתבה על דמיון, עמליה רוזנבלום כתבה על תהליך השינוי של הגיבור (ספציפית: ההוביט), נעה ידלין כתבה על דמויות משנה ("עלינו לזכור שגם לדמויות המשנה יחס משלהן לדמויות המרכזיות – זאת לא מערכת יחסים חד-צדדית, רק משום שאנחנו רואים את העולם דרך עיניו של הגיבור") ודנה אלעזר-הלוי כתבה על העלילה והדמויות בספרי נוער ("ברגע שנגבש דמויות 'אהיבוֹת', נצטרך להקפיד שהעלילה תשרת אותן ולא להפך").

אך לב הספר, בעיניי, הוא הקורס בספרות שינאי מצליחה להגניב לנו בין העצות המעשיות, ובפרט – המבט המשווה שמזהה את השלד והמנגנונים המשותפים לסיפורים קצרים ולרומנים, לספרות יפה, למותחנים, ליצירות מדע בדיוני ולרומנים רומנטיים. הנה, למשל, קטע מהסעיף שכותרתו "השעון המתקתק":

זה אחד הטריקים העתיקים ביותר בספר. כשאומרים לנו "שעון מתקתק" אנחנו חושבים מיד על בלש או קצין משטרה שחייבים להגיע לתחנת הרכבת לפני שיתפוצץ בה מטען קטלני שהטמינו טרוריסטים. אם נעצום את עינינו נראה את הדימוי המוכר מסרטים וסדרות טלוויזיה רבים – שעון דיגיטלי שספרותיו האדומות מתחלפות במהירות בספירה לאחור. זה דימוי נדוש אך אפקטיבי.

אבל השעון המתקתק הוא רעיון רחב ומעניין הרבה יותר מהדימוי הזה. הוא מבהיר לנו שהסיפור מתרחש בתוך מסגרת מוגבלת של זמן. אם הגיבור לא יצליח להשיג את מטרתו בתוך זמן מסוים, יוכתר המסע שלו ככישלון. החשש מפני מסגרת זמן מוגבלת נולד הרבה לפני המצאת השעון הדיגיטלי הראשון. חשבו על אודיסאוס שצריך לחזור הביתה לאיתקה לפני שאחד המחזרים שצובאים על פתח ביתו יינשא לפנלופה אשתו וישתלט על רכושו ונחלותיו. אפשר לומר שהקונספט של שעון מתקתק טבעי לתודעה שלנו כבני אנוש, שהרי כל אחד מאיתנו נלחם כדי להגשים את מטרותיו ושאיפותיו לפני שייאלץ לחדול.

ינאי ממשיכה ומדגימה את רעיון השעון המתקתק ביצירות מז'אנרים מגוונים – כגון "בית השמחה" של אדית וורטון מ-1905, שבו הגיבורה בת החברה הגבוהה חייבת להינשא משום שהיא כמעט בת שלושים, ואם לא תתחתן במהרה עם גבר הולם, לא תוכל להמשיך בסגנון החיים שהורגלה בו; "סינדרלה", שבו הגיבורה נאלצת להימלט מהנשף בחצות; ו"היפה והחיה", שבו בל חייבת לחזור לארמון לפני שעלה הכותרת האחרון של הוורד המכושף ינשור, והחיה תמות בייסורים. השעון מתקתק גם ב"העלה האחרון" של או. הנרי, שבו ציירת צעירה נאבקת על חייה של חברתה החולה, הבטוחה שתמות כאשר ינשור העלה האחרון של המטפס שעל הקיר; ב"לבד על מאדים", שבו האסטרונאוט מארק וואטני חייב לחזור לכדור הארץ לפני שיאזלו המזון והחמצן שלו; וב"שר הטבעות", שבו פרודו חייב להשמיד את הטבעת האחת לפני שתשחית את נפשו או שכוחות האופל ילכדו את הטבעת וישתלטו על הארץ התיכונה, המוקדם מבין השניים.

"לכתוב ולהוציא לאור" הוא אמנם מדריך לכותבי סיפורת, אך בהתאם לכלל הוותיק, הוא מצליח to underpromise and overdeliver. כמה מהתובנות והטיפים שבו עשויים להועיל לא רק למי ששוקדים על רומן, אלא לכותבות ולכותבים בכלל; וההצצה מתחת למכסה המנוע של הסיפורת יכולה להעשיר לא רק את הכתיבה, אלא גם את חוויית הקריאה.

•

בחוויית הזמן בטקסט עסקנו גם כאן, בפוסט מילות זמן: הממד הרביעי של הטקסט.

•

תמונת פצצת הזמן באדיבות macrovector on Freepik