להשתמש במה שיש: כשחסרה לנו מילה, או וייז והערפל הלא נכון

ערפל בעוד 500 מטר מימין – התרעה בלתי רגילה בהחלט של "וייז", גם בגלל הספציפיות המשונה וגם משום שהיום היה בהיר וחם. אחרי כמה רגעי נסיעה, עברתי על פני שריפה באזור שבשולי הכביש. אוקיי, אז זה ה"ערפל": מישהו רצה להתריע על הסכנה, אבל בהיעדר אופציה של "שריפה", בחר ב"ערפל", מן הסתם בגלל העשן. התפעלתי מהתושייה, והמשכתי לנהוג תוך מחשבות על שפה.

כאשר המילה אינה עומדת לרשותנו כרגע

המצב שבו חסרה לנו מילה מסוימת, ואנחנו נאלצים לאלתר פתרון כדי למלא את מקומה, קורה בנסיבות שונות – משיחה בשפה שנייה עד תרגום של ספר. התוצאה, לעיתים, מצחיקה: דודתי הציגה אותי פעם בפני עובד דובר אנגלית, וכיוון שלא זכרה את המילה האנגלית ל"אחיינית", הסבירה לו: "This is my nephew" (אחיין). האיש נתן בי מבט של הפתעה עמוקה.

וכאן מספרים לנו על תיירת דוברת אנגלית בצרפת שרצתה להודות למישהו על עזרתו. המשפט שחיפשה היה “Merci, Monsieur, vous êtes très gentil” ("תודה, אדוני, אתה אדיב מאוד", או בתרגום חופשי יותר, "תודה, נורא נחמד מצידך"). אך המילה gentil, אדיב, לא נמצאה לה, והיא החליפה אותה במילה חיובית אחרת: “vous êtes très joli” – "אתה נאה מאוד". האיש, אכן gentil, הסתפק בחיוך.

בשני המקרים האלה הדוברים ידעו מה הם רוצים לומר, אך כיוון שהמילה המתאימה בשפה שאינה שפת אמם לא הייתה מוכרת להם או לא הייתה זמינה להם באותו רגע, השתמשו ב"מה שיש" – כלומר במילה קרובה שעלתה על לשונם. ואכן, שניהם העבירו את המסר במידה סבירה של הצלחה.

בצורך להשתמש ב"מה שיש" נתקלים לעיתים גם פעוטות, שאוצר המילים שלהם בשפת אמם עדיין מצומצם. על דוגמה מלבבת במיוחד סיפרה לי עמיתה שלי, שבתה בת השנתיים וחצי השתמשה במילה "כתפיים" כדי לציין את בתי השחי.

אנשים מגמגמים מתמודדים עם מצב שבו מילה אינה עומדת לרשותם מסיבה אחרת: הדיבור "נתקע" לעיתים בצליל מסוים, והאדם המגמגם עשוי לבחור מילה אחרת כדי להמשיך בדבריו ולהביע מה שרצה לומר. למשל, אדם שהצליל "ת" מקשה עליו עשוי להעדיף את הצירוף "אני מודה לך" על פני המילה "תודה".

… וכאשר באמת אין מילה כזו בשפה

לעיתים המילים המבוקשות אינן עומדות לרשותנו מסיבה אחרת: שהן באמת אינן קיימות בשפה. אולי לפנינו מושג או תופעה חדשים, שעדיין לא נוצרה בשפתנו מילה שתציין אותם. ואולי נתקלנו בבעיה משום שאנחנו מתרגמים משפה לשפה, ולמילה או לצירוף מילים בשפת המקור אין מקבילה בשפת היעד. מצב כזה נקרא בהקשרים שונים "פער לקסיקלי" או "מחסר סמנטי".

כיצד ומדוע נוצרים הבדלים כאלה בין שפות? במקרים מסוימים, הסיבה נעוצה במציאות שבה נוצרה כל אחת מהשפות ושאותה היא מתארת. אם באנגלית, למשל, קיים מגוון רחב של מילים המציינות סוגים של כרכרות ומרכבות (ובהן למשל hansom, phaeton, stagecoach, buggy ו-post-chaise), בהתאם לתקופה, לגודל, לעיצוב ולשימוש – בעברית יש לנו כרכרה ומרכבה, ובמקרה הצורך עגלה, וזהו בערך, משום שבמציאות חייהם של דוברי העברית לאורך הדורות לא היה מגוון רחב וחשוב כזה של כלי רכב הנמשכים על ידי סוסים.

בדומה לכך, גם למילים רבות הקשורות בנצרות ובחג המולד אין מקבילות בעברית, ומתרגמים מוצאים פתרונות יצירתיים כאשר בטקסט המקור שלהם מדובר למשל על advent (ארבעת השבועות שלפני חג המולד) או על advent calendar (לוח שנה מקושט של ארבעת השבועות האלה, לרוב עם חלון קטן לכל יום שפתיחתו מגלה ציור או ממתק).

ובכיוון ההפוך, למילים שונות מתחום תולדות הציונות, ובפרט התנועה הקיבוצית – כגון "עלייה", "חלוצה", "מטפלת", "כלבויניק" והמילה "קיבוץ" עצמה – אין, באופן טבעי, מקבילות באנגלית ובשפות אחרות.

אך יש גם פערים לקסיקליים שאינם נובעים דווקא מהבדלים במציאות החיים, אלא מדרכים שונות להתבונן בה ולתאר אותה. למשל, המילה הנפוצה campagna באיטלקית יכולה לציין כל שטח ירוק מחוץ לעיר, אם טבעי ואם מעובד – ולכן יכולה להפוך בעברית ל"אזור כפרי", "שדות", "מישורים פתוחים" ועוד, לפי ההקשר. דוגמה מסוג אחר היא המילה fallibility באנגלית, המשמשת גם כמונח בתחום הפילוסופיה, ופירושה האפשרות או הנטייה לטעות, משום שאיננו יודעים או מבינים הכל – מונח שבבסיסו ספקנות וצניעות ביחס לידיעותינו. במקרה או שלא במקרה, אין למילה זו מקבילה בעברית. ולעומת זאת, באופן מפתיע, למילים העבריות "געגועים" ו"פרגון" (שמקורה ביידיש) אין מילים מקבילות באנגלית.

אפשר לומר הכל, השאלה רק איך

אף אם בשפה מסוימת אין מילה מקבילה למילה מסוימת בשפה אחרת, אין פירוש הדבר שאי-אפשר לבטא בה את הרעיון שהיא מייצגת. נשים לב לחלק הראשון של אמרתו הידועה של הבלשן רומן יאקובסון, "ההבדל המהותי בין שפות אינו במה שהן יכולות לבטא, אלא במה שהן חייבות לבטא" (ההדגשה שלי).

דוברים ודוברות המבקשים לבטא רעיון שלא עומדת לרשותם מילה מתאימה בעבורו יכולים לעשות זאת בשלל דרכים, כגון יצירת מילים חדשות, יצירת צירוף מילים, הרחבת המשמעות של מילה קיימת, שאילת מילים משפות אחרות, פרפראזה או הסבר. זאת בין שהמילה אינה קיימת כלל בשפה הרלוונטית ובין שהיא קיימת אך הם אינם מכירים אותה, כגון פעוטות או דוברים של השפה כשפה שנייה.

הצורך למלא חוסר כזה או לפצות עליו עשוי להוביל לשלל פתרונות מעניינים ומלבבים – כפי שאנו רואים בשפע בעברית, שהתחדשה במהירות רבה בכ-250 השנים האחרונות. לעומת הפתרונות שהפכו לחלק מהשפה, מעניין להבחין בפתרונות מאולתרים, מפתיעים, מבריקים, לעיתים מצחיקים – כגון השליפה המאולתרת של nephew כחלופה ל-niece, או השימוש של פעוטה במילה "כתפיים" לציון בתי שחי, או הבחירה של משתמש ב"וייז" להתריע על שריפה באמצעות לחיצה על המילה "ערפל".

•

על הדרכים המרתקות שבהן אנחנו יוצרים לנו מילים, למשל – איך מילה יכולה להיות גם מילה עברית עתיקה שמקורה בתנ"ך וגם שאולה מהשפה הערבית, כתבתי בספרי "מוציאה לשון: הפתעות מהמגירה הסודית של העברית", הנמכר עכשיו ב-26 שקלים לעותק דיגיטלי באתר "עברית" או ב-44 שקלים לעותק מודפס (50 אחוז הנחה) במסגרת SHOPPING IL.

•

תודה מכל הלב למי שהצטרפו לדיון בפייסבוק ותרמו דוגמאות מכל הסוגים, ובייחוד ליעל כהנא-שדמי, שירלי פינצי-לב, יופי תירוש, ענבל שגיב-נקדימון, עידית שורר-הראל, רימון לבין, רועי לידסקי, מעין קרלינסקי-צור, ראובן נוה, רמי שלהבת, יפתח בריל, שירי צוק, רעי רז, לילך רז וחמוטל ילין.