מילות פתיחה: על מילים ראשונות בספרים

כולנו מכירים ספרים שמשפטי הפתיחה שלהם ידועים מאוד, ממובי דיק של מלוויל ("Call me Ishmael") ועד על גאווה ודעה קדומה של ג'יין אוסטן ("It is a truth universally acknowledged, that a single man in possession of a good fortune, must be in want of a wife").

אבל מה עם ספרים שלמילה הראשונה-ממש שבהם יש משמעות ביחס ליצירה כולה? מילים ראשונות כאלה הן מעניינות במיוחד משום שלא טריוויאלי להציב אותן דווקא בהתחלה; כמה ממשפטי הפתיחה הידועים מתחילים, כפי שכבר הספקנו לראות כאן, במילים סתמיות למדי, כמו למשל it.

על מילים ראשונות בעלות משמעות דיברנו היום בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו והפודקאסט "מה שכרוך" (כאן, דקה 26:50).

משיר השירים לנרניה

נפתח בכמה דוגמאות קצרצרות. ספר הספרים מספק לנו את הדוגמה האולטימטיבית "בראשית", המילה המופיעה בראשית ספר "בראשית" והתנ"ך כולו; ואת הדוגמה המלבבת "שיר השירים", מן הפסוק הראשון בשיר השירים: "שִׁיר הַשִּׁירִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה …".

בספר שורף הגופות של לדיסלב פוקס, שתרגם לעברית פאר פרידמן, המילה הראשונה היא "ענוגה" (Něžná), כינוי החיבה של הגיבור לאשתו. לכאורה, הפנייה הזאת מציגה לנו את הגיבור כאיש עדין ובעל אוהב; למעשה, מתגלה לנו בהמשך שההפרזה והתשוקה שלו לאסתטיות הן מחומרי הגלם של אישיות בעייתית ומסוכנת, המוצאת לה כר נרחב לפעולה בתקופת הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה.

האריה, המכשפה וארון הבגדים של סי. אס. לואיס מתחיל במילה Once, כך: "Once there were four children…". הפתיחה הזאת מוכרת לנו מסיפורי אגדה: Once upon a time, בדומה לפתיחה "היה היו פעם…" בעברית. וכך, אף שהמשפטים הראשונים מספרים לנו על ילדים שפונו מלונדון בגלל ההפצצות, כלומר בזמן מלחמת העולם השנייה, המילה הראשונה הזאת כבר מגלה לנו שאנחנו נמצאים בעולם של קסם ואגדה.

וספר אחר הפונה לגילים הצעירים, נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט, מתחיל במילה Christmas, חג המולד: “'Christmas won’t be Christmas without any presents,' grumbled Jo". הפתיחה במילה "כריסמס", "חג המולד", מכניסה אותנו לספר באווירה שבה ימשיך: משפחתית, שמחה, אופטימית.

הבט קדימה בזעם

בפינתנו הקודמת דיברנו על האיליאדה של הומרוס. האיליאדה היא דוגמה מרהיבה לעניין זה, כיוון שבלשון המקור, יוונית עתיקה, היא נפתחת במילה μῆνιν, כלומר זעם. לבחירה הזאת יש משמעות רבה, כיוון שזעמו של אכילס הוא אחד הנושאים והמוקדים העיקריים של האיליאדה – תחילה זעמו של אכילס על אגממנון, שפגע בכבודו, ואחר כך זעמו על הקטור, שהרג את חברו הטוב פטרוקלוס. בתרגום אברהם ארוּאֶטי, המילה החשובה הזאת שומרת על מקומה בהתחלה:

"זעם אַכִילֵּס בן־פֵּלֶאוּס, שירי אלה …"

בתרגומו היפהפה של שאול טשרניחובסקי לא נשמרה מילת הפתיחה הזאת; טשרניחובסקי מתחיל דווקא ב"שירי", מילה הפותחת באווירה אחרת לגמרי:

"שִׁירִי, בַּת-הָאֱלֹהִים, חֲרוֹן אַף אֲכִילֵס בֶּן-פֵּלֵס …"

– ואילו הצירוף "חרון אף" מופיע רק בהמשך המשפט.

מבט מבפנים

דוגמה יפה אחרת, מעניינת מכמה בחינות, מופיעה ביצירה שונה מאוד, "הסיפור שאינו נגמר" של הסופר הגרמני מיכאל אנדה. הספר מתחיל בכמה מילים המופיעות בכתב ראי:

המשפטים הבאים מסבירים למה: המילים האלה הן שם של חנות, הכתוב על דלת הזכוכית שלה, וגיבור הספר קורא את המילים האלה במבט מבפנים, מתוך החנות, שאליה נכנס בחיפזון. המילה הראשונה היא Antiquariat, כלומר חנות ספרים יד שנייה או ספרים עתיקים, בחירה מתאימה מאוד לספר שעוסק בספרים ובסיפורים, שהגיבור שלו קורא ספר ובסופו של דבר נכנס לתוכו. אך משמעותית לא פחות היא הפתיחה דווקא בכתב ראי, במילים הנראות במבט מבפנים החוצה. הספר כולו הוא מבט מן הפנים, העולם הפנימי, אל העולם, המציאות החיצונית. הספר עוסק בדמיון, וזהו האלמנט העיקרי שנשמר גם בסרט שנעשה על פי הספר; אך הוא עוסק גם בזיכרון ובחלומות – בסטיאן מאבד אחד מזיכרונותיו עם כל משאלה שהוא מביע בארץ פנטזיה, ושב וזוכה בהם, ובאפשרות לחזור לעולם האמיתי, על ידי חיפוש אחר חלומותיו ב"מכרה החלומות" (ב"סיפור שאינו נגמר" עסקנו גם כאן).

מילים ראשונות מומצאות: מרדר!

ונסיים בשתי דוגמאות מעניינות, שיש ביניהן קרבה ודמיון מסוימים. המחזה Ubu Roi מאת המחזאי הצרפתי אלפרד זָ'ארי הוצג לראשונה בפריז ב-1896, והיה ממבשרי הסוריאליזם ותיאטרון האבסורד (כאן המחזה בצרפתית ובתרגום לאנגלית). המילה הראשונה במחזה, שהיא גם הרפליקה הראשונה כולה, היא המילה המומצאת Merdre. המילה המומצאת הזאת דומה למילה הצרפתית merde, ולכן עוררה על פי הדיווחים שערורייה מסוימת, והיא דומה גם למילה meurtre, "רצח". המילה הראשונה הזאת רומזת ביעילות גם על היצירתיות הסגנונית של המחזה, גם על האופי הפרובוקטיבי שלו וגם על הנושא – רצח בסגנון מקבת'.

ולבסוף, פינגנז וייק, יצירתו של ג'יימס ג'ויס שנכתבה בפריז וראתה אור בשנת 1939, מתחילה במשפט קטוע שהוא המשכו של משפט קטוע המופיע בסוף היצירה, כך שנוצרת יצירה מעגלית. המילה הראשונה בספר (באות ראשונה קטנה, משום שהספר מתחיל, כאמור, באמצע משפט), היא riverrun, מילה מומצאת שפירושה "מסלול הנהר". כפי שהעיר עמיתי, המתרגם יפתח בריל, זוהי דוגמה ידועה במיוחד משום שרבים מהקוראים מתייאשים ונוטשים את הספר אחרי המילה הזאת.

•

המילה μῆνιν ביוונית עתיקה היא ביחסת "את", אקוזטיב.

•

תודה רבה מאוד לכל מי שהצטרפו לדיון בפייסבוק והעשירו אותי בדוגמאות מעניינות. תודה מיוחדת לאריק שגב, אביעד שטיר, יפתח בריל, גלי צימרמן, פאר פרידמן ואוהד עוזיאל.

התמונה שבראש הפוסט באדיבות: www.freepik.com – created by user 6702303