לאיזה "אנחנו" הכוונה?
"הטבעת שקנינו לפני שבוע צובעת לי את האצבע בירוק," אמרה לי בתי.
"איזו טבעת קנינו לפני שבוע?"
"לא, קנינו אני וגאיה."
השיחה הקצרה הזאת מדגימה מושג בלשני מעניין: clusivity, כלומר ההבדל בין שני סוגים של "אנחנו". "אנחנו אקסקלוסיבי" כולל בתוכו את הדובר או הדוברת ואדם נוסף אחד לפחות, אך לא את מי שהדוברת או הדובר פונים אליו ("קנינו אני וגאיה" – המילה "אנחנו" אינה מופיעה כאן בצורה מפורשת, אלא כלולה ב"קנינו"); ואילו "אנחנו אינקלוסיבי" כולל בתוכו את הדובר או הדוברת ואת מי שהם פונים אליו, ואולי אנשים נוספים ("איזו טבעת קנינו?").
בעברית, וכן באנגלית ובשפות אחרות באזורנו, אין מילים נפרדות המציינות את שני סוגי ה"אנחנו" האלה, ויש להסיק לאיזה מהם הכוונה על פי ההקשר. אך יש שפות המצוידות במילים נפרדות כאלה, המונעות אי-הבנות מהסוג שקרה בשיחה על הטבעת. במנדרינית, למשל, zámen פירושו "אנחנו" במובן "אני ואת.ה, עם אופציה לעוד אנשים"; ואילו wŏmen פירושו "אני ועוד אנשים, אבל לא את.ה".
לצד מנדרינית, המאפיין הלשוני הנחמד הזה קיים גם בשפות הקצ'ואה, בכמה שפות אוסטרונזיות (משפחת שפות המדוברות בעיקר באזורי אוקיאניה ודרום-מזרח אסיה), ובפרט ג'אווה ומלאית, בכמה שפות דראווידיות (משפחת שפות המדוברות בעיקר בדרום הודו), כגון טמילית וטלוגו, ועוד.
שתהיה לנו (אינקלוסיבי) שנה אזרחית טובה, שנת בריאות ואושר.
(הצילום ששימש להכנת התמונות שבראש הפוסט – באדיבות Jopwell, Pexels)
hakoret-harishona.com 
א. שוב נהניתי.
ב. מנדרינית? אולי גלעד צוקרמן – יוכל להוסיף הערות.
ג. אני או את/ה? אני ואת/ה? או/ו? אַת ודאי מכירה את המאמר של חיים כהן, שהיה שופט בבית המשפט העליון, ואת התגובות לאותו מאמר.
תודה, משה. בעניין כתיבה שוויונית-מגדרית יש טור שלי באתר האוניברסיטה הפתוחה, כאן
https://www.openu.ac.il/about/gender/article/pages/article_shlomit_ouziel.aspx
קטע נפלא ומעשיר מאוד, שמראה שיש שפות חכמות יותר מן השפות שאנחנו (את ואני) ואנחנו (כל דוברי העברית, ובעצם רוב האנושות) מכירים.
תודה רבה, מאיר, והמגוון והשונות של השפות נפלאים.
וישנו גם ה"אנחנו המלכותי" – כאשר דמות ממעמד גבוה משתמשת ב"אנחנו" (בשפות שונות) ולא ב"אני", גם כאשר היא מתכוונת רק לעצמה, למשל: We, Queen/King of England.
זה החל, כנראה, ממלכי.ות בריטניה ועבר גם לנושאי משרות בכירות במקומות שונים, כמו האפיפיור, למשל.
בדקדוק מכונה צורה זו Pluralis Majestatis.
https://en.wikipedia.org/wiki/Royal_we
ויש שפה שנקראת "ביביסטית". שפה שמשתמשת ב"אני" במקום "אנחו".
ורעייתי
היי, אלקנה, ואכן!
בשפות מסוימות יש גם כינויי גוף שמתייחסים ספציפית לשניים (בדומה אולי לצורת הזוגי של שמות עצם בערבית). אולי אגיע לכתוב גם על זה
https://wals.info/chapter/39
אנחנו נהנים לקרוא 🙂
אנחנו נהנים מהדיון בתגובות 🙂
לעניות דעתי, כשמדברים עם מישהו ואומרים "הטבעת שקנינו …", המשמעות היא אחת ויחידה: "הטבעת שקנינו אני (הדובר) ואתה (השומע)…" – היא ואין בלתה.
כשמישהי אומרת (ותמחל לי ביתך) "הטבעת שקנינו…" והיא סבורה שאמירה זו כוללת גם את האפשרות שהיא ומישהי אחרת, גאיה, (שאינה זו שהיא, ביתך, מדברת אליה) קנו את הטבעת, דומני שהיא פשוט טועה.
סבורני שבמקרה כזה (ביתך וגאיה), כדי שהמשפט יהיה קביל לשונית במשמעות שהיא התכוונה אליה, היא חייבת לומר "הטבעת שקנינו אני וגאיה…").
העובדה שיש שפות שמבחינות בין שני סוגי "האנחנו" (בניגוד לעברית) היא נחמדה כשלעצמה, אך אין בה צורך לדעתי כדי למנוע דו-משמעות, כפי שהסברתי לעיל.
שלום צבי, הצבעת למעשה על שני דברים: אחד, המשפט הספציפי הזה לדעתך בעייתי מבחינת המסר והסיטואציה; והשני – שבאופן כללי, הניסוח וההקשר אמורים למנוע דו-משמעות כזו.
להקשר אכן יש משמעות עצומה בשפה (נחשוב לרגע על המילה "זה" ועל אינסוף המשמעויות הספציפיות שיכולות להיות לה…). וכן, כמובן, בכל שפה שאין בה שני סוגי "אנחנו" – וזה הרוב – כלים אחרים יספקו בדרך כלל את ההבחנה הדרושה. הכלים האחרים יכולים להיות מבנה המשפט, כלים דקדוקיים אחרים, ציון מפורש של מי שמדובר עליהם וכו'.
ואחרי כל זה, קשה לדעתי לטעון שבאופן כללי, לא יכולה להיות דו-משמעות כזו. אם בן זוגה של חנה אומר לה למשל "אנחנו עובדים היום בגינה", האם בהכרח ברור לה אם הוא מתכוון לעצמו ולילדים, או שהוא מצפה שגם היא תיקח מעדר? האם לא קרה ששאלת, במקרה כזה או במקרים אחרים, "אתה מתכוון ש… או…?".
אולי הגזמתי מעט בנחרצותם של דבריי, אך דומני שברוב רובן של סיטואציות דובר-שומע קיים הֶקשר שבו אומר הדובר את דבריו, הֶקשר הנובע ממצב הדברים שבו נתונים הוא ונמענו או מדיבור הקודם למשפט דידן (זה הכולל בתוכו את ה"אנחנו" או ה-…וּ [קנינו, למשל]), והקשר זה דיו (שוב, ברוב רובם של המקרים) לקבוע לאלו "אנחנו" התכוון הדובר.
בהחלט, אני מסכימה איתך לחלוטין: המצבים של אי-הבנה הם מועטים. לכל שפה יש ארגז כלים שונה, אבל כולן משיגות את המטרה – אנחנו מבינים ומבינות זה את זה. מצבים של אי-הבנה מעניינים דווקא בגלל החריגות שלהם: לפעמים אי-ההבנה חושפת משהו מעניין על השפה.