נכדה ושמה נינה
שמות שיש להם משמעות ביצירה, שמגלים לנו משהו על התכונות או על הגורל של הדמויות, נקראים באנגלית aptronyms, "שמות הולמים". בשמות כאלה עסקנו היום בפינתי "מוציאה לשון", העוסקת בלשון בספרות, בתוכנית הרדיו והפודקאסט "מה שכרוך".
נתחיל בשם המשותף לשלוש דמויות בשני ספרים שראו אור במהלך השנה האחרונה: "זרות" של ליהיא לפיד בהוצאת כתר ו"הנוסעת האחרונה" של טל ניצן בהוצאת עם עובד. גיבורת "זרות" היא נערה בשם נינה, וב"הנוסעת האחרונה" יש שתי נשים צעירות ששתיהן נקראות נינה. שלושתן, כל אחת מסיבותיה שלה, אינן מוצאות את מקומן אצל הוריהן, ובמהלך הספר הן יוצרות קשר עמוק עם קשישות שהן פוגשות במקרה, גם קשר של אהבה ועזרה הדדית וגם, במקרה של שתיים מהנינות, אחת בכל ספר – מחסה וביטחון מפני סכנה פיזית ממש. השם "נינה" אולי מצביע ואומר לנו שבין הנערות לקשישות נוצר קשר שהוא כמו-משפחתי, קשר בין "סבתות" ל"נכדות" – שהרי "נכדה", כמובן, זה לא שם, אבל "נינה" – אם רק משנים את מקום הטעם במילה – כן (בספרה של לפיד, השם "נינה" נראה גם כמחווה לנינה מן "השחף" של צ'כוב, שתיהן נשים שהיו קורבנות של גברים).
שתי סדרות ספרים אהובות שיש בהן שמות רבים בעלי משמעות הן התנ"ך וספרי הארי פוטר (נציין שהתנ"ך בכל זאת נמכר יותר בכמה סדרי גודל – כפי שאפשר לראות כאן וכאן). בתנ"ך יש שמות רבים בעלי משמעות; נדגום כאן אחד – עורפה, שבמדרש "רות רבה" נאמר עליה "'שֵׁם הָאַחַת עָרְפָּה' – שהפכה עורף לחמותה".
בסדרת "הארי פוטר", המורה חמור הסבר ללחימה בכוחות האופל הוא סוורוס סנייפ – ו-severus בלטינית פירושו חמוּר, רציני ונוקשה. שמו של רֶמוּס לופין רומז לנו שהוא זאב-אדם – "לופין" פירושו "שקשור לזאב", ו"רמוס" הוא אחד מהתאומים רמוס ורומולוס, בניו של אל המלחמה מארס, אשר ינקו חלב מזאבה וייסדו את העיר רומא (שאכן נקראת על שמו של רומולוס, שהיה על פי האגדה גם המלך הראשון של העיר). ונסיים באלבוס דמבלדור, מנהל בית הספר הוגוורטס ומנהיג המאבק בכוחות החושך לאורך סדרת הספרים; albus בלטינית פירושו, באופן סמלי כאן, "לבן".
אחת הדמויות הידועות בספרות הילדים הרוסית היא דוקטור אַייבָּלִיט, רופא החיות פרי עטו של קורניי איוונוביץ' צ'וקובסקי (עם או בלי קשר לד"ר דוליטל האנגלי של יו לופטינג). "דוקטור אַייבָּלִיט" פירושו מילולית "דוקטור אַיכּוֹאֵב", כפי שהוא אכן נקרא בתרגומה של אָלָה סוּד (הוצאת קדימה, 2017). רובנו מכירים אותו כנראה כ"דוקטור אוֹיזֶמַר", כפי שתרגם את שמו המשורר נתן אלתרמן.
אם נפנה ליצירות קלאסיות לא פחות שנועדו לקהל בוגר יותר, נפגוש את קנדיד, גיבור הנובלה הסטירית של וולטר (1759). קנדיד הוא עלם טהור ואופטימי שנאלץ להתמודד עם גילויים על אכזריותו של העולם, ופירוש המילה "קנדיד" בצרפתית הוא תמים, גלוי ומלא אמון.
המחזה "חפץ" של חנוך לוין רומז לשתי משמעויותיה של המילה "חפץ" בעברית: "רצון" ו"דבר". חפץ שבמחזה הופך מאדם בעל רצונות לאובייקט סביל ומופעל, שלא מכירים ברגשותיו וברצונותיו, עד כדי כך שטייגלך מבטיח להביא אותו כמתנה לחתונתה של בתו (עוד על חפץ כחפץ תוכלו לקרוא במאמר יפה של פרופ' שמעון לוי מאוניברסיטת תל אביב, כאן).
ונסיים בשתי דוגמאות מקטגוריית המטא: בספר המדע הבדיוני Snow Crash מאת ניל סטיבנסון, הגיבור והדמות המרכזית בספר נקרא בשם המשעשע "הירו פרוטגוניסט", כלומר "גיבור דמות מרכזית" (בהבדל כתיב קל).
וב"המחברת של פייג׳", רומן גרפי לנוער של לורה לי גוּלֵדג' שראה אור בעברית בהוצאת טל מאי, הגיבורה הראשית היא בת של זוג סופרים שהעניקו לה את השם "פייג טרנר", Page Turner – כלומר ספר מרתק שאי-אפשר להניח מן היד – אולי תקוותה של גולדג' לגבי הספר שזוהי הגיבורה שלו.
•
תודות לכל מי שהצטרפו לדיון בפייסבוק ותרמו דוגמאות מעניינות, ובייחוד לתמי ניניו, שירי צוק, לילך רז, מרב רונן, אביעד שטיר, ראובן נווה, אריק שגב ותומר גלעד.
התמונה שבראש הפוסט: "וַתֹּאמֶר נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ, לֵכְנָה שֹּׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ" – מגילת רות א ח. רות מצטרפת לנעמי וערפה חוזרת לארצה, ציור מעשה ידי ויליאם בלייק משנת 1795. Scanned by H. Churchyard, נחלת הכלל
תודה.
תודה לך!
א. שוב נהניתי.
ב. התעצלתי להעיר – בגילי המופלג – על "לדפנה לוי, לרמי שלהבת, לאהרן האופטמן, לרונן ביתן ולמני פורת." בפינה הקודמת.
ג. והפעם "לתמי ניניו, שירי צוק, לילך רז, מרב רונן, אביעד שטיר, ראובן נווה, אריק שגב ותומר גלעד."
וגם על כך – אני מתעצל להעיר, בגילי המופלג.
זה ברור?
משה, תודה רבה
וכיף ששמת לב! שתי האפשרויות מקובלות, והפעם ויתרתי על החזרה משום שהזכרתי בשמותיהם אנשים רבים יותר. כמו תמיד, המצפן הוא מה שנכון ומתאים לטקסט : )
א. אין צורך להגיב.
ב. מצפן? אלמנטרי. המצפן שלי – נקי, כי אני לא משתמש בו – בגילי המופלג.
ג. טוב, אולי אין לי בכלל מצפון, בגילי המופלג.
——————-
אפשר חיוך? 🙂
=======================================
אַת לא צריכה אותי, בגילי המופלג.
1. מובן כי נושא הנִקוד – בעָיָתי ברדיו.
2. יש לי עוד נושאים. ואין צורך להזכיר את שמי. גם לא שום כִנוי שלי.
תמיד אפשר : )
נהדר!
תודה.
תודה, הלנה!
תודה רבה על עוד רשומה מעניינת
בסיפורים הקצרצרים בבלוג שלי אני משתדל תמיד לתת לגיבורים שמות בדויים משמעותיים…
תודה לך, אשים לב!
מעניין . תודה. על עובדה זו העמידוני בשיעורי ספרות בתיכון ולכן אני מגיח שגם בשירי ביאליק או טשרניחובסקי ואולי בסיפורי י.ל. פרץ יש דוגמאות נוספות.
תודה, משה, נראית לי הנחה סבירה.
אגב, כיום יש סופרים וסופרות שקוראים לדמויות על שם אנשים שתרמו כספית לכתיבת הספר (כלומר שם של דמות הוא לפעמים אחת התשורות בהדסטארט, כשיש).
השכלתי גם בפעם הזו. תודה רבה.
אורה ושמחה בחג האורים.
תודה רבה, צביקה, וחג שמח!
תודה, שלומית, מעניין כמו תמיד.
אני תמיד מתחבטת כאשר אני מחפשת שמות בדויים לדמויות (בסיפורים שלי) שמבוססות על אנשים אמיתיים.
אשר לשני השמות הפרטיים שלי:
– קראו לי ״נינה״ כי הייתי הנינה הראשונה במשפחתו של אבא שלי. לעתים קרובות אנשים שפוגשים אותי לראשונה מניחים שאני רוסיה 😉
– קראו לי ״טובה״ על שם סבתא גיטל מצד אמא שלי. בילדותי, כל מיני זרים היו צובטים את לחיי ושואלים, ״נו, את באמת ילדה טובה?״…
אי-לכן נטשתי את השם ״טובה״ ועברתי להשתמש ב״נינה״ בלבד. (פרט למסמכים רשמיים כמו ת.ז. ודרכון).
נינה, איזה כיף, יצא פוסט שהוא קצת עלייך!
גם אני הייתי מעדיפה "נינה" מ"טובה" : )
שם לדמות הוא קצת כמו שם לילד, או לילדה, בעצם – השאלה מה הסיפור שהיינו רוצים לספר עליהם…