אין צורך באמבטיה כדי לבנות מנוע: בחרו היטב מה ייכנס לספר שלכם

בחדר מלון על הירח, איש מחשבים, פונדקאית ופרופסור מקימים מחתרת שתפעל נגד שלטון כדור הארץ. בשיחה ביניהם מסביר הפרופסור את חשיבותו של ארגון נכון בדרך למהפכה אפקטיבית.

"'גברתי היקרה, אין מנצחים במלחמות בעזרת גיוס ההמונים. מהפכה היא מדע, שרק מעטים כשירים לעסוק בו. הכול תלוי בארגון יאה … אני מקווה שתסלחי לי אם אציין שעד כה נעשו הדברים באורח כושל.'

וייאו נראתה אובדת-עצות. 'למה אתה מתכוון, 'ארגון יאה'?'

'ארגון פונקציונלי. איך מתכננים מנוע חשמלי? האם תחברי אליו אמבטיה, רק מפני שיכולת להשיג אותה? האם כד פרחים יעזור? חופן שברי סלעים? לא, את תשתמשי באותם מרכיבים החיוניים למטרתך ותבצעי אותה לא יותר משדרוש … התכליתיות מכתיבה את התכנון.'"

כמה מבני דורי ודאי זיהו בנוסטלגיה את שלושת המהפכנים מן הירח – גיבורי הקלאסיקה עריצה היא הלבנה מאת סופר המדע הבדיוני רוברט היינליין. לאחרונה נזכרתי בהברקה שלו בעניין האמבטיה ושברי הסלעים, כאשר הרהרתי על חשיבותו של ארגון יאה. אמנם אני לא ניסיתי לארגן מהפכה אלא ספר, אבל גם זו לפעמים משימה לא פשוטה.

ספרים, כמו מחתרות ומנועים חשמליים, בנויים ממרכיבים – כגון פרקים, איורים ומסגרות טקסט. את המרכיבים האלה יש לבחור היטב ולארגן בתבונה.

הדבר בולט במיוחד כשמדובר באיורים. ספרי עיון רבים כוללים תמונות ותרשימים, בין שהכינו אותם במיוחד בעבורם ובין שמקורם במאמרים או בספרים אחרים. כיצד בוחרים אותם ועל מה יש להקפיד כאשר משלבים אותם בטקסט?

לא על התמונה לבדה: מיקום, הפניה וכיתוב

אכן, "התכליתיות מכתיבה את התכנון" – כפי שאמר הפרופסור או ככינויו בספר, הפרופ'. אם ברצונכם לשלב איור, חשבו מה תכליתו. מה הוא מוסיף לספר? מה הוא נועד להבהיר?

אם הוא אכן מוסיף ומבהיר, מצאו את הנקודה הספציפית בטקסט שבה על הקוראות והקוראים לעצור את הקריאה ולעבור להסתכל באיור, וכתבו הפניה אליו (איור 1). אם אין בדיוק נקודה כזו, אולי צריך לשנות מעט את הטקסט וליצור נקודה מתאימה. אם אין נקודה מתאימה ואתם מתקשים ליצור אותה, אולי בכל זאת לא מדובר בחלק נחוץ של המנוע שלנו, אלא באמבטיה או בכד פרחים.

האיור נחוץ, מצאתם בדיוק לאן הוא שייך וכתבתם הפניה? יפה. כעת הכינו לו כיתוב. על הכיתוב למסור לקוראים את המידע הרלוונטי: מה רואים באיור? למה צריך לשים לב? אם הכיתוב כולל מונחים שלא הוסברו בגוף הטקסט, הסבירו אותם. תנו את הדעת על חלוקת העבודה בין גוף הטקסט לכיתוב: אם גוף הטקסט כבר כולל דיון מפורט, אולי מספיק כיתוב קצר ותמציתי, ולהפך.

אם השתמשתם (כמובן באישור) באיור ממאמר או מספר אחר, חשוב לשים לב שהכיתוב המקורי אינו מתאים בהכרח גם בספר שלכם. אולי ההקשר אינו אותו הקשר – למשל, אולי הכיתוב המקורי של תמונת החתול (איור 2) עוסק בהחזרת האור מעיני החתול, ואילו אתם מעוניינים בה כדי להסביר איך נוצר הדגם האופייני של פרוות החתול הסיאמי. או אולי קהל היעד ואופי הספר שונים: למשל, אולי הכיתוב המקורי היה ארוך ומפורט, וכלל תיאור של מנגנונים גנטיים, פיזיולוגיים וביוכימיים, ואילו בספר שלכם יספיק תיאור קצר ("פרוות החתול מתכהה באזורי הגוף הקרים יותר – הפנים, כפות הרגליים והזנב").

האם תמיד יש צורך במספרי איורים, בהפניות לאיורים ובכיתובים? לא. כל אלה הם כלים, שנועדו לעזור לנו לארגן את הטקסט ולקוראות ולקוראים – לעקוב אחריו ולהתמצא בו. בתנאים מסוימים, אפשר להשיג את התוצאות האלו גם בלעדיהם. למשל, אם כל המידע קיים בגוף הטקסט או באיורים עצמם, אולי אין צורך בכיתובים; ואם האיורים ממוקמים בטקסט בצורה מדויקת מאוד, העין הקוראת מגיעה אליהם ברגע הנכון באופן טבעי:

אך כדי שהקוראות והקוראים לא יזדקקו לכלים האלה בפועל, על הכותבת או הכותב להשתמש בהם באופן מנטלי ולספק את העזרה שהם מעניקים בדרכים אחרות: להגדיר לעצמם היטב את תפקידו של כל איור, לספק את כל המידע הנחוץ להבנתו ולשבץ את האיור במיקום ברור ונוח. או אם להמשיך בדימוי של הפרופ' – לוודא שכל האיורים שבחרנו הם אכן חלקי מנוע ולא אמבטיה או כד פרחים, ולארגן אותם בצורה נכונה כדי שהמנוע שלנו יפעל היטב ויספק לקוראינו נסיעה מהנה וחלקה.

תודה רבה לד"ר סוזי פישר, שאיתרה ושלחה לי את הציטוט מתוך "עריצה היא הלבנה". הציטוט מתרגום עמוס רגב בהוצאת עם עובד.