בעקבות הכפתורים

אתמול נתקלתי לראשונה במילה החמודה הזאת, שלא הכרתי: כפתרה. מתברר ש"כפתרה" היא החלק בבגד שבו נמצאים הכפתורים והלולאות – מילה שצמחה מן השטח, כלומר ממי שתופרים ומוכרות בגדים עם כפתורים. ככל שמצאתי, הכפתרה טרם נכללה בשום מילון, אך היא מופיעה בגאון במונחון של מכללה למקצועות העיצוב.

מכיוון שפגשתי אותה כתובה ולא-מנוקדת, תהיתי כיצד הוגים אותה.

אפשרות אחת היא kaftara, אם המילה דומה נניח ל"קַבָּלָה" ול"סַכָּנָה" (כלומר במשקל קַטָּלָה), אך בגרסה המותאמת לשורשים מרובעים – כמו "פַּרְנָסָה", "הַנְדָּסָה" ו"כַּלְכָּלָה".

אפשרות אחרת היא kaftera, אם המילה דומה דווקא ל"טַלְטֵלָה", ל"נַדְנֵדָה" ול"צַפְצֵפָה".

סרטונים מעולם התפירה גילו לי עד מהרה שההגייה היא "כַּפְתֵּרָה" (kaftera). כמו במקרים אחרים שבהם מילה חדשה נוצרת לנגד עינינו, מעניין לחשוב על הצורות השונות שיכלה ללבוש, ומדוע בחרו הדוברים דווקא בזו שבחרו.

האפשרות שלכאורה הייתה הסבירה ביותר, ובכל זאת לא התממשה, היא לגזור את המילה החדשה ישירות מ"כַּפְתּוֹר", וכך ליצור את המילה "כַּפְתּוֹרָה". אך לא כך היה.

מבין צמד האפשרויות kaftara ו-kaftera, מדוע הועדפה ונוצרה דווקא השנייה? המילים הקיימות שצורתן דומה מועטות בשני המקרים (מעניין להבחין ש"טַלְטֵלָה", "נַדְנֵדָה" ו"צַפְצֵפָה" כולן במשקל קַלְקֵלָה, כלומר מורכבות מחזרה על אותו רצף של שתי אותיות). מצאתי שתי סיבות אפשריות, הראשונה שבהן בעזרת המגיבות והמגיבים המצוינים של הבלוג (תודות בסוף הרשומה).

סיבה אפשרית אחת היא ש"כַּפְתֵּרָה" מושפעת ממילים הדומות לה ברצף הצלילים שלהן, כמו "תַּדְהֵמָה" ו"מַזְמֵרָה", אף שהעיצור הראשון במילים אלה (מסומן באדום) שייך כמובן למשקל ולא לשורש (תַּקְטֵלָה, מַקְטֵלָה, בהתאמה).

שם גזור מפועל?

סיבה אפשרית אחרת ומעניינת בעיניי היא, שתנועת ה-e הזאת מקורה בפועל "לְכַפְתֵּר" – כלומר שם העצם שומר בתוכו לא רק את השורש של המילה "כפתור", כלומר את השורש כפת"ר, אלא גם את התנועות המסוימות של שם הפועל: "לְכַפְתֵּר" ומכאן "כַּפְתֵּרָה".

ונסביר: דרך עיקרית לגזירת מילים בעברית היא חילוץ השורש ממילה קיימת ושיבוץ השורש הזה בבניין (ואז נוצר פועל) או במשקל (ואז נוצר שם עצם). למשל: נתחיל במילה "מָתוֹק", נחלץ ממנה את השורש מת"ק, נשבץ אותו בבניין הפעיל וכעת נוכל להמתיק את התה או הקפה; נתחיל במילה "לרקוד", נחלץ ממנה את השורש רק"ד, נשבץ במשקל המתאים והרי לנו "רקדן".

אך יש שמילים נוצרות בדרך שונה מעט, תוך שמירה לא רק על השורש של המילה המקורית אלא גם על תנועות ומיקומיהן. דוגמה מובהקת היא הפועל "פְלִרְטֵט", שמקורו ב"פלירט" הלועזי. "פלרטט" התמקם בבניין פיעל, אבל אינו מתאים לו בדיוק, כי התנועה i מופיעה אחרי העיצור השני ולא הראשון: פעלים בפיעל הרי אינם מתחילים בדרך כלל בשווא. אנו אומרים "בישל", "קיבל" וגם "קִמְבֵּן" ו"סִנְכְרֵן", ואילו "פְלִרְטֵט" חורג מן הדגם הזה. הסיבות ברורות – ראשית, היה קשה כמובן להגות *פִלְרְטֵט, ושנית, וחשוב לענייננו, הצורה "פְלִירְטט" שומרת בתוכה במלואה את המילה המקורית "פלירט", כך שקל לזהות את מקורה ולהבין את משמעותה.

עוד דוגמאות מסוג זה הן "לפַקסס" וגם "לתַקְלֵט"; ב"לתקלט" התנועה השנייה (e) אמנם שונה מאשר ב"תקליט" (i), אבל מיקום התנועה נשמר.

אך רוב הדוגמאות מסוג זה – כמו "לפלרטט" או "לתקלט" – הן דוגמאות של פעלים שנגזרו משמות עצם; "כַּפְתֵּרָה" מקסימה במיוחד בהיותה לא פועל השומר על צורתו של שם עצם, אלא שם עצם השומר על צורתו של פועל:  "כַּפְתֵּרָה", הדומה בצורתה לפועל "לְכַפְתֵּר".

מעטים הדברים שקורים מסיבה אחת

ובכן, למה "כַּפְתֵּרָה"? האם צורתה של המילה החדשה הזאת הושפעה משמות עצם כמו "תַּדְהֵמָה" ו"מַזְמֵרָה", למרות ההבדלים בינם לבינה? או שמא היא משמרת את רצף התנועות של הפועל "לְכַפְתֵּר"? אולי גם וגם: ייתכן ש"כַּפְתֵּרָה" נוצרה והתפשטה בהשפעתם של שני הגורמים גם יחד, וייתכן שפעלו כאן השפעות נוספות. מעטים הדברים בעולם שקורים מסיבה אחת.

רשומה זו מוקדשת לדודתי אורית רז, שהלכה לעולמה ביום חמישי בערב. אורית הייתה אדם מלא אהבה ושמחת חיים, והלכה בדרכה גם כשהדבר לא היה קל או פשוט. יהי זכרה ברוך.

בתמונה העליונה: אורית עם הוריה, סבתי וסבי חיה ויוסיק רז, ועם אחיה הצעיר יוחאי. בתמונה התחתונה: אורית עם שלושת אחיה, משמאל לימין – זהר, זאב, יוחאי.

תודה ליעל אכמון, לנאורה ולאלקנה דוד על הערותיהם המועילות.