בעקבות הכפתורים
אתמול נתקלתי לראשונה במילה החמודה הזאת, שלא הכרתי: כפתרה. מתברר ש"כפתרה" היא החלק בבגד שבו נמצאים הכפתורים והלולאות – מילה שצמחה מן השטח, כלומר ממי שתופרים ומוכרות בגדים עם כפתורים. ככל שמצאתי, הכפתרה טרם נכללה בשום מילון, אך היא מופיעה בגאון במונחון של מכללה למקצועות העיצוב.
מכיוון שפגשתי אותה כתובה ולא-מנוקדת, הגיתי אותה ביני לביני כך: kaftara, מתוך הנחה אוטומטית שהיא דומה נניח ל"קַבָּלָה" ול"סַכָּנָה" (כלומר במשקל קַטָּלָה), בגרסה המותאמת לשורשים מרובעים – כמו "פַּרְנָסָה". אבל מיד אחר כך שמעתי בסרטונים שההגייה היא בכלל "כַּפְתֵּרָה".
למה "כַּפְתֵּרָה"? הצורה הזאת אינה מתאימה ככל הנראה לשום משקל עברי; היא גם אינה גזורה ישירות מ"כַּפְתּוֹר", אחרת הייתה לנו נניח "כַּפְתּוֹרָה". אבל לא: דווקא "כַּפְתֵּרָה", בתנועת e.
ההשערה המתבקשת היא שתנועת ה-e הזאת מקורה דווקא בפועל "לְכַפְתֵּר" – כלומר שם העצם שומר בתוכו לא רק את השורש של המילה "כפתור", כלומר את השורש כפת"ר, אלא גם את התנועות המסוימות של שם הפועל: "לְכַפְתֵּר" ומכאן "כַּפְתֵּרָה".
ונסביר: דרך עיקרית לגזירת מילים בעברית היא חילוץ השורש ממילה קיימת ושיבוץ השורש הזה בבניין (ואז נוצר פועל) או במשקל (ואז נוצר שם עצם). למשל: נתחיל במילה "מָתוֹק", נחלץ ממנה את השורש מת"ק, נשבץ אותו בבניין הפעיל וכעת נוכל להמתיק את התה או הקפה; נתחיל במילה "לרקוד", נחלץ ממנה את השורש רק"ד, נשבץ במשקל המתאים והרי לנו "רקדן".
אך יש שמילים נוצרות בדרך שונה מעט, תוך שמירה לא רק על השורש של המילה המקורית אלא גם על תנועות ומיקומיהן. דוגמה מובהקת היא הפועל "פְלִרְטֵט", שמקורו ב"פלירט" הלועזי. "פלרטט" התמקם בבניין פיעל, אבל אינו מתאים לו בדיוק, כי התנועה i מופיעה אחרי העיצור השני ולא הראשון: פעלים בפיעל הרי אינם מתחילים בדרך כלל בשווא. אנו אומרים "בישל", "קיבל" וגם "קימבן", ו"פְלִרְטֵט" חורג מן הדגם הזה. הסיבות כמובן ברורות – ראשית, היה קשה כמובן להגות "פִלְרְטֵט", ושנית, וחשוב לענייננו, הצורה "פְלִירְטט" שומרת בתוכה במלואה את המילה המקורית "פלירט", כך שקל לזהות את מקורה ולהבין את משמעותה.
עוד דוגמאות מסוג זה הן "לפַקסס" וגם "לתַקְלֵט"; ב"לתקלט" התנועה השנייה (e) אמנם שונה מאשר ב"תקליט" (i), אבל מיקום התנועה נשמר.
אך רוב הדוגמאות מסוג זה – כמו "לפלרטט" או "לתקלט" – הן דוגמאות של פעלים שנגזרו משמות עצם; "כַּפְתֵּרָה" מקסימה במיוחד בהיותה לא פועל השומר על צורתו של שם עצם, אלא שם עצם השומר על צורתו של פועל. וזאת לא כתוצאה מאילוץ כלשהו – למשל, שהצורה המתבקשת כבר "תפוסה" (בעלת משמעות אחרת) או קשה להגייה. לא: גם *כַּפְתּוֹרָה וגם *כַּפְתָּרָה פנויות ונוחות להגייה, ובכל זאת קיבלנו דווקא את "כַּפְתֵּרָה", הדומה בצורתה לפועל "לְכַפְתֵּר".
רשומה זו מוקדשת לדודתי אורית רז, שהלכה לעולמה ביום חמישי בערב. אורית הייתה אדם מלא אהבה ושמחת חיים, והלכה בדרכה גם כשהדבר לא היה קל או פשוט. יהי זכרה ברוך.
בתמונה העליונה: אורית עם הוריה, סבתי וסבי חיה ויוסיק רז, ועם אחיה הצעיר יוחאי. בתמונה התחתונה: אורית עם שלושת אחיה, משמאל לימין – זהר, זאב, יוחאי.
מעניין. מילה שאני נפגש בה לראשונה.
תודה רבה, משה! גם אני.
תודה, שלומית, מעניין מאוד, ותנחומי לכם על פטירתה של אורית.
הכרתי את המילה כפתרה רק בשנים האחרונות, וזאת למרות שעסקתי בתפירה מזמן. היא עדיין משונה בעיני, אבל נראה שהתבססה בתחום המינוח המקצועי של עולם האופנה.
תודה רבה לך, ענבל!
ייתכן ש"כפתרה" נוצרה ונכנסה לשימוש רק בשנים האחרונות… כן, מילה מיוחדת ומעניינת.
נראה לי שהכפתֵרה מושפעת ממילים כמו מזמֵרה ומצֵבה – אף שבהן המ"ם היא מוספית. חיקוי המשקל מקטֵלה נשמע לי פחות מוזר מגזירה מצורת הפועל.
שלום נאורה, חשבתי על האפשרות, אבל יש בעיניי שני שיקולים נגדה – אחד, שהמשקל הזה מתחיל כפי שציינת במ"ם, וזה משקל מאוד פורה, כלומר נוצרות בו מילים רבות והוא מוכר מאוד, עם המ"ם שבו. ושני, שזה משקל שמוכר מאוד כמשקל של כלים (מקדחה, מברגה, מזמרה, מגרסה, מגרפה) אף שיש בו כמובן גם מילים אחרות; ו"כפתרה" כמובן איננה כלי. הקשר ל"לכפתר" נראה לי יותר שקוף. אבל קשה כמובן לדעת, וייתכן גם ששני הגורמים השפיעו (כפי שהיווצרות "פלרטט" הושפעה מן הסתם גם מצורת שם העצם "פלירט" וגם מכך שקשה מאוד להגות *פִלְרְטֵט).
יהי זכרה של דודתך ברוך.
אני לא כל כך אוהב המצאת מילים כאלה…
תודה רבה לך, מוטי!
מילים חדשות נוצרות להן, חלק מוצלחות יותר וחלק פחות 🙂
משתתף בצערכם
תודה רבה, ארז, מכל הלב.
נשמע לי סביר שזה שילוב, ניסיון לצקת שורש מרובע במשקלים קיימים (מקטלה, וגם תקטלה כמו תבערה), ואולי הסיבה שהיציקה דווקא במשקלים האלה היא בגלל הניקוד של צורות הפועל הקיימות. מצאתי עוד אחד באותו משקל – טַלְטֵלָה.
ייתכן מאוד. בשפה ובכלל, מעט מאוד דברים קורים מסיבה אחת.
טלטלה – נכון! תודה.
ועוד מלה במשקל זה.
בשיר "סמוך על התרנגול" כתבה נעמי שמר:
אך מיד כל בנות כרבולת
על הגבר הרימו קַרְקֵרָה
אמנם "קרקרה" הוא שם של עוף, אבל המשוררת נטלה לעצמה חירות להמציא מלה, שמשמעותה היתה ברורה לשומעים/ות.
נחמד! אגב, איפה אפשר למצוא את השיר מנוקד?
תודה רבה על פוסט מעניין ומעשיר, כרגיל. והשתתפות בצערכם.
תודה רבה לך.
המילה כפתרה מקסימה,
וגם הדודה אורית נראית מקסימה,
ככה שממש מתאים להקדיש לזכרה
את רשומת הכפתרה.
תודה רבה מכל הלב, מיכל.