"כזכור", "כאמור", "כמובן": מתי כדאי ומתי הן מיותרות?

כתיבה או עריכה של טקסט דומה לסלילת דרך. אנחנו מזמינים את הקוראים לנסיעה ושואפים, בדרך כלל, שהיא תהיה חלקה: שקוראינו יתקדמו בקלות ובנוחות, ולא ייתקלו במהמורות ובשילוט לא-ברור.

סוגיית ה"שילוט" בטקסט עלתה בדעתי בעקבות ספר חדש שנחת על שולחן הבלוג, "תכתוב תרוויח" של צפריר בשן. הספר עוסק בכתיבה של טקסטים קצרים, כגון פוסטים וטקסטים שיווקיים, ונקודה שלכדה את תשומת לבי הייתה עצה לגבי השימוש במילים "כזכור", "כאמור" ו"כידוע", ובקרובתן "כמובן".

בשן מפגין זהירות בריאה לגבי כללים; הוא יודע היטב שכמעט כל כלל נכון – ובכן – בדרך כלל. תלוי בסוג הטקסט, בכותב ובקהל. ובכל זאת, הוא ממליץ בחום להימנע משימוש במילים כגון "כזכור", "כאמור" ו"כידוע": "כזכור למי בדיוק? כידוע למי בדיוק? ואם כבר אמרתם, אז למה להגיד כאמור ולחזור על זה?" ומסכם – אם השתמשתם באחת המילים האלה, "סימן שאתם חוזרים על עצמכם, או שאתם מניחים הנחות לא מבוססות".

יפה. הרהרתי מעט בתובנה הזאת, וחשבתי שאם הטקסט הוא דרך שהקוראים נוסעים בה, הרי ש"כזכור" ו"כאמור" הם סוג של שלטים: "שימו לב, את זה ידעתם עוד לפני שהתחלתם לקרוא" או "שימו לב, על זה דיברנו קודם". בדרך כלל, בטקסט קצר אין צורך ב"שלטים" כאלה, ואם הם מופיעים – כדאי לבדוק מדוע: מעבר לבעיות האפשריות שהמחבר מצביע עליהן (חזרות מיותרות או הנחות לא-מבוססות), ייתכן שהטקסט מסובך מדי ואפשר לפשט אותו.

וכאן אנו מגיעים לקרובה "כמובן". בשן כותב, וצודק:

"ויש גם את כמובן, כמובן. הוא כבר פחות חד משמעי מאחיו. מצד אחד, יש בו הנחת יסוד לא ראויה (שמשהו הוא מובן), אבל מצד שני, הוא דרך נהדרת להוביל למסקנה – ובפרט למסקנה שאליה רציתם להוביל את הקוראים. אז כמובן כן ראוי לשימוש, אבל לשימוש מושכל. הוא יכול להוציא אתכם מתנשאים (כמובן), אבל הוא יכול גם להראות לקורא שהוא חשב על כל זה בעצמו (כמובן!)".

"כמובן" הוא כלי מועיל במיוחד בטקסטים מורכבים, ועוד יותר במיוחד – כאשר הם פונים לקהל מגוון. וכל קהל המונה יותר מאדם אחד הוא הרי מגוון: לכל קוראת או מאזין יש השכלה, ניסיון ורקע שונים. למשל, יש מי שיודע כמובן מאליו ש-apricot פירושו "משמש" או שקומיקס אינו הסוג היחיד של אמנות שיש לו שפת סימנים מוסכמת. ויש מי שיודע, אבל יידרש לו רגע כדי לשלוף את המידע הזה, ויש מי שיודע במעומעם או איננו יודע. וכיוון שזה המצב, "כמובן" יכול לתת לקוראים שיודעים תחושה שלא זלזלנו באינטליגנציה ובידע שלהם, ובינתיים לסייע לשאר הקוראים לשלוף מזיכרונם את הפרט הרלוונטי ולספק אותו למי שידע במעומעם או לא ידע. ה"כמובן" הוא, אפוא, כלי מעולה ליצירת "חוויית נסיעה" חלקה בטקסט.

•

ובעניין אחר: הרצאתו של ד"ר אורי מלמד "פתגמים ומקבילותיהם בלשונות העולם: שימושים בפתגמי עם שנשתרשו במילון העברי ובדיבור העברי" תתקיים ביום חמישי 12.9.19 במסגרת סדרת "עורכים מארחים", בעריכתי, בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה ברעננה. הכניסה בלא תשלום, קוראי הבלוג מוזמנים ביותר. פרטים בהזמנה וגם כאן.