בואו נדייק את זה
"יקירה, תקשיבי לקול הפנימי שלך. את צריכה לדייק את עצמך ולמצוא את מה שהכי נכון לך."
"תודה, ממי, חייכת אותי."
הצורות "לדייק את זה" (לדייק את הרעיון, את הניסוח, את עצמנו) ו"חייכת אותי" (כלומר "גרמת לי לחייך") הולכות ומתפשטות בשנים האחרונות – אמנם בחוגים ובהקשרים מסוימים, כי יש מי שמעידים שלא נתקלו בהן כלל. בלי להיכנס לשאלות של טעם וקונוטציות (ויש), מה קרה כאן בעצם?
"לדייק" ו"לחייך" הם (או היו עד לאחרונה) פעלים עומדים (intransitive). על פי הגדרה מקובלת, פעלים עומדים הם פעלים שאינם מצריכים מושא ישיר, כלומר אין משהו שהפעולה מופנית כלפיו: "המטבע הבריק" ו"הילד השתתק", וגם "השעון מדייק" ו"המורה מחייכת". והנה, שני הפעלים האלה החלו לשמש – לפחות במשלב הדיבורי ובפיהם של דוברים מסוימים – כפעלים יוצאים (transitive), שיש להם מושא ישיר: כפי ש"היא זרקה את הכדור" ו"הוא סגר את המחברת", כך "הקופירייטר דייק את המסר" ו"חייכתם אותי מאוד".
שינויים מסוג זה גוררים הזעפת פנים אוטומטית לעבר האנגלית, אך פה, כנראה, היא חפה מאשם, לפחות לגבי הפועל "לחייך": באנגלית אומרים you made me smile, בדומה לצורות המקובלות בעברית תקנית. ייתכן בהחלט שדוברי עברית החלו להוסיף מושאים לשני הפעלים האלה כתהליך ספונטני, ללא השראה מבחוץ. "לחייך את" נגזר כנראה לפי "להצחיק את"; וגם "לדייק את" נוצר אולי בעקבות כמה פעלים יוצאים דומים במשמעותם – לחדד את המסר, לנסח את הטקסט טוב יותר, להבהיר ולמקד את הרעיון.
מעניין להבחין ש"לחייך" ו"לדייק" יכלו להפוך לפעלים יוצאים כיוון שהם בבניין פִּעֵל. בכמה מבנייני הפועל בעברית אין למעשה אפשרות לפעלים יוצאים. הבניינים נפעל והתפעל, למשל, מציינים בין היתר פעולות רפלקסיביות (עצמיות), כגון "נעלם" ו"הסתרק"; פעולות הדדיות, כגון "נפגשו" ו"התנשקו"; ופעולות סבילות, כגון "הארנק נגנב" ו"האירוע התבטל". לכן אנו מוצאים בהם פעלים יוצאים רק לעתים נדירות. בבניין פִּעֵל, לעומת זאת, יש פעלים יוצאים בשפע (בִּשֵּל את, תִּקֵּן את, קִפֵּל את). לפיכך, דוברי העברית שחיפשו צורה יוצאת לפעלים "לדייק" ו"לחייך" יכלו להשתמש בהם כפי שהם, ופשוט להוסיף להם את המושא הישיר: "את זה", "אותי".
אך "לחייך את" (ובמידה מסוימת גם "לדייק את") אינו "סתם" פועל יוצא. "לחייך את" הוא פועל גרימה (causation), כלומר פועל המציין הפעלה של מישהו אחר. לרבים מהפעלים בבניין פָּעַל (קל) יש פועל "תואם" בבניין הפעיל: הפועל בבניין קל מציין פעולה, ואותו שורש בבניין הפעיל מציין הפעלה של הזולת. דוגמאות לצמדים כאלה הן "לבש" לעומת "הלביש", "אכל" לעומת "האכיל", "כתב" לעומת "הִכתיב" ועוד רבים. אבל "לחייך" ו"לדייק" אינם בבניין קל, כמובן, אלא בבניין פִּעֵל, שאין לו בניין גרימה "תואם" כזה, אלא הוא עצמו משמש גם כבניין גרימה: לִמֵּד, חִתֵּן, חִזֵּק, שִׁגֵּעַ.
יתרה מזו: הן חי"כ והן די"ק הם שורשים שע' הפועל שלהם היא יו"ד. שורשים כאלה בבניין הפעיל הם בעלי צורה חריגה: "הֵרִיחַ" ולא *"הִרְיִיחַ", "הֵבִין" ולא *"הִבְיִין" ועוד (וקל לראות מדוע – הטיה על דרך השלמים הייתה יוצרת צורות קשות להגייה). לפיכך, הטיה של השורשים חי"כ ודי"ק בבניין הפעיל הייתה יוצרת צורות קשות לביטוי (כגון *"הֶחְיִיךְ") או צורות שאינן זמינות ואינן שקופות: רובנו, אילו שמענו "צריך *לְהָדִיק את זה" (על משקל "להבין", "להריח"), או "*הֵחַכְת אותי" (על משקל "הבנת", "הרחת") – לא היינו מבינים במה מדובר.
מכיוון שבניין פִּעֵל משמש ממילא כבניין גרימה, ומכיוון שהשורש חי"כ (וגם די"ק) היו יוצרים צורות לא-נוחות או לא-שקופות בבניין הגרימה האחר, הפעיל – נמנעו אפוא דוברי העברית מיצירה של פועל חדש, והשתמשו בפועל שכבר עמד לרשותם. גמישותו של בניין פִּעֵל אפשרה להם להוסיף מושא ישיר, וכך להפוך בקלילות פועל עומד לפועל יוצא שהוא גם פועל גרימה: אתה מחייך, חייכת אותי.
•
תודה רבה לד"ר נורית מלניק על הערתה בדבר בנייני גרימה ועל ההסבר הפונולוגי שהציעה, וכן על הסכמתה לפרסם אותו כאן. כל אי-דיוק בהצגת ההסבר הוא כמובן באחריותי בלבד.
hakoret-harishona.com 
בוקר טוב שלומית. תענוג לקבל פוסט שלך בבוקר יום ראשון. אני תוהה תמיד מתי יש לך פנאי לחקור את הסוגיות המעניינות שאת שוטחת בפנינו… ואכן נוח ושימושי שיש בלשנית בחדר הסמוך.
אחד הדברים היפים במה שתיארת הוא היצירתיות של דוברות ודוברי עברית בפיתוח פעלים, כמו גזירת פעלים מעיצורים כגון "סימס" והתופעה שאת מתארת.
תודה רבה, אסנת! באמת מרתק לראות כיצד דוברים יוצרים להם פעלים חדשים. באנגלית, אגב, התרגום המוצלח ביותר ל"לדייק את" שהצלחתי לחשוב עליו הוא to fine-tune – גם הוא פועל חדש יחסית ויצירתי.
ההסבר מצויין, תודה.
השימוש ב"לדייק" כפועל יוצא די מפריע לי, מה גם שהשימוש בו הולך וגובר, על חשבון פעלים אחרים כגון "לחדד" [את המסר, למשל.] אבל מי שואל אותי 🙂 כל מה שאני יכולה לעשות זה להזעיף פנים (או לא — זה עושה קמטים…) ולהמנע משימוש זה.
אשר ל"לחייך" כפועל יוצא — בררר.. חלחלה עוברת בי. טרם שמעתי, למזלי.
תודה רבה, נינה! "לחייך את" הוא באמת הרבה פחות מוכר, ומעניין להבחין שמשתמשים בו בעיקר כלפי הדובר עצמו, כלומר המושא הישיר הוא לרוב "אותי".
נינה, מסכים לכל מילה שלך. לי צורת התבטאות זו עושה חררה ותודה לאל שטרם נפגשתי בה ואקווה שלעולם לא אפגש.
לי, דווקא לא כל כך מפריע "לדייק" את הנושא, בדיוק כמו למסמס או לפתח אותו. אפילו מן הבחינה הפורמלית, אם הוא מדוייק – סימן הוא שמישהו דייק או פיתח אותו. מה שאין כן לגבי הצירוף חייך אותו, או לגבי השימוש הרווח היום "איך זה מרגיש לך".
מושא ישיר ועקיף אינם מתנהגים באותו אופן בכל המקרים: אנחנו נענים או מסרבים להצעה וגם למציע – אבל דוחים את הבקשה.
היי, יאיר. כשחשבתי על צמד הפעלים האלה וכיצד השתנו, חשבתי באמת גם על "מרגיש לי" ועל פעלים שהמושא שלהם השתנה – כמו "לטפס את", "להגיב את", "לשקר את". אבל אלה גבולות גזרה רחבים, והצמד "לחייך" ו"לדייק" הוא נושא מעניין ומוגדר כשלעצמו. אפילו שני אלה קצת שונים זה מזה: "לחייך את" הוא לגמרי פועל גרימה, ו"לדייק את" – רק בחלק משימושיו.
חייכת אותי לגמרי 🙂
וחוץ מזה שחשבתי לי שזה לא סתם,
כי כשאת מדייקת את זה, את לא מדייקת סתם,
ובחייכת אותי את יותר מסתם גורמת לי לחייך,
זה נראה לי צורך חיוני…
ומזכיר לי שבקורס קצינים (לפני אלף שנים!) היינו מעניקים מחדד זה לזה,
כי הביטוי "אני רוצה לחדד את הנקודה" נהייה ממש אופנתי.
(ואולי סתם החליף את "אין לי מה להגיד אז אני אחזור על מה שאמרו לפני…")
היי מיכל, האמת שכמו עם "גזענות" במובנה החדש והרחב, פענוח המנגנון שעומד מאחורי התופעה הלשונית החדשה עוזר לי לפתח סובלנות כלפיה 🙂 ואת צודקת, זה כמובן לא בדיוק (!) אותו הדבר.
ויש עוד חלופה עדכנית ל"אין לי מה להגיד וכו'" – "בוא נעשה סדר בדברים" 😉
https://hakoret-harishona.com/2016/07/10/%D7%A9%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%92%D7%96%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%99/
תודה רבה.
לי הדבר הזכיר את "זה מרגיש לי". מהו ה"זה" הזה, שמרגיש כמו בן אנוש או בעל-חיים?
וגם את "לשרוד את…". לטעמי צריך היה לומר "לשרוד מ…" (הדליקה, השואה, התאונה וכדומה).
תודה לך, צביקה! באמת חשבתי גם על "שרד" לקראת הפוסט הזה. "לשרוד את" הוא באמת מאוחר יחסית, אבל גם "לשרוד מ-" ואפילו "לשרוד ב-" בעיניי קצת חורקים. בדקתי עכשיו ואבן שושן מסווג את "לשרוד" כפועל עומד!
אגב, רב-מילים חומק מהסוגיה: ככל שראיתי, כלל אין בו סיווג של הפעלים לעומדים או יוצאים (או גם וגם, כפי שקיים במילונים מסוימים באנגלית – vt, vi – גם יוצא וגם עומד). אני משערת שנמנעו מהסיווג כי כפי שראינו, הוא לא כל כך חד-וחלק.
,תודה.
האמת היא ששכחתי את עניין הפועל ה"עומד".
לטעמי, לשרוד היה צריך להישאר עומד, ולכל היותר לציין עמו ממה ניצל השורד…
בעצם, אני חושב ש"לשרוד את…" הוא תרגום ישר מן האנגלית.
כן, "לשרוד את" נראה גם בעיניי תרגום של survive the catastrophe etc – כמו "לנצח את המשחק" (במקום "במשחק"), בעקבות win the game…
את 'לדייק את' שמעתי לראשונה מפי תלמידי 'חשיבה הכרתית' – שיטת חשיבה שלימדה ימימה אביטל ז"ל. הלשון של ימימה לא מצייתת לתחביר המקובל ויוצרת צירופים מפתיעים.
ייתכן שעם פריחת סדנאות לימוד חשיבה הכרתית בשנים האחרונות קנה הצירוף שביתה בארץ.
גלעד, השערה מעניינת! תודה רבה.
ומה דעתך על להדהד את?
הוא מדייק לי ; ) כל כך טוב את מה שבכוונתי לומר.
חייכתי אותך?
שושי, תודה רבה על ההבחנה היפה – מבחינת משלב, "מהדהד את" אכן נשמע פחות דיבורי מ"מדייק את" ו"מחייך את". אפשר לומר שהוא נשמע פחות "פייסבוקי" ויותר כמו ז'רגון של אוצרי תערוכות אמנות. ואף שבמילון אבן שושן "מהדהד" מצוין בפירוש כפועל עומד (כלומר לא מופיעה האפשרות "להדהד את -"), הצורה הזאת אכן מופיעה במילון רב-מילים, ואילו שני האחרים (לחייך את, לדייק את) – לא.
וראי מה מצאתי עכשיו, המשפט "המרקם הלשוני העשיר מהדהד את לשון המקורות העבריים" מופיע בידיעון האקדמיה ללשון. אז בהחלט, אפשר לומר שהוא תקני, לעומת שני האחרים שלהבנתי טרם זכו ללגיטימציה 🙂
שוב תודה לך!
יש ללחוץ כדי לגשת אל %D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9D-70.pdf