"מבצע ברלין" עומד בהצלחה במבחן קסטנר

ספר שהוא חלק מסדרת ספרים צריך להתמודד עם כמה אתגרים ייחודיים. אחד מהם הוא פנייה לכמה סוגים של קוראים: אלה שקראו את הכרך הקודם וזוכרים אותו מצוין, אלה שקראו אבל לפני שנתיים, ואולי שכחו בינתיים, ואלה שמה לעשות – התחילו ישר מהאמצע.

לפיכך הספר צריך לדבר בשני קולות: להציג או להזכיר את הדמויות, את היחסים ביניהן ואת עלילת הספר הקודם – אבל בלי שהקוראים הוותיקים ירגישו בכך. הקורא הוותיק בא לפגוש ידידים מוכרים, ועל כן צריך להרגיש בבית. עודף הסברים מי נגד מי עלולים לעייף, וגרוע מזה, להפריע לנו להיסחף בנחת אל העולם הדמיוני של הספר. אנחנו הרי מכירים את קטניס, את הארי, את ליירה, התרגשנו בגללם ודאגנו כשהיו בצרות, ועכשיו מזכירים לנו מי הם? מה נהיה?

כפי שמרמזות הדוגמאות, האתגר הזה שכיח במיוחד בתחום ספרות הילדים וספרות הנוער, או ה-YA (מבוגרים צעירים, young adults) – קטגוריות שיש בהן הרבה סדרות ספרים. אריך קסטנר, בספרו "האיש הקטן והעלמה הקטנה", התמודד עם הבעיה בדרך חיננית במיוחד. הספר הוא ספר המשך לספרו "האיש הקטן", ובפרולוג לספר קסטנר מארח בביתו את התלמיד יעקב – אחת הדמויות – שותה עמו לימונדה ודן איתו בסוגיית הקוראים שטרם קראו את הספר הראשון. יעקב מציע:

"'ידעתי! עליך להתחיל את הכרך השני בכך שתספר תחילה את תוכן הכרך הראשון. וכי אין זה רעיון מצוין?' הוא קרן כולו, כאילו גילה זה עתה את אמריקה.

אך בצער ביטלתי את הצעתו. 'לשם כך יהיה לי צורך לפחות בשלושים ואולי אפילו בארבעים עמודי-דפוס! ומה דעתך, מה היו אומרים הילדים שכבר קראו את הספר הראשון?'

'היו מקללים, ועוד איך.'

'נכון.'

'הם היו שולחים בך קללות נמרצות כגון: 'שהאדמה תבלע את קסטנר זה!' או, 'יש לשימו במעצר אינדיאני!' או, 'קדימה, חבריה, בואו ונכניס לו נעצים בתוך הבירה שלו' או…'

'אל תהיה צמא דם שכזה. יעקב! מוטב שתעזור לי לצאת מן הפח!'"

לבסוף קסטנר מוצא פתרון: בתחילת הספר יופיעו ציורים עם כיתובים המציגים את עלילת הכרך הקודם, סוג של "פריווייסלי און". הוא כותב אפוא למאייר הספר, הורסט למקה:

"'הכן בבקשה בשביל הכרך השני עשרה ציורים על תוכן הכרך הראשון! אז ידעו הילדים שלא קראוהו מה התרחש שם. ואילו הילדים שמכירים את הכרך הראשון ייהנו אף הם, כי עשרת הציורים יהיו חדשים גם בעבורם.'"

דווקא ג'יי קיי רולינג הגדולה, לעומת זאת, מתמודדת לעתים עם האתגר בהצלחה מועטה בהרבה. הכרך השני בסדרת הארי פוטר, "חדר הסודות", אכן מתחיל בכמה וכמה "עמודי דפוס" שבהם היא שוזרת בהתרחשות – ארוחת בוקר בבית משפחת דרסלי – הסברים ישירים וארוכים על תוכן הכרך הראשון: "הארי פוטר היה קוסם – קוסם שזה עתה סיים את שנתו הראשונה בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות … הצלקת הייתה הרמז היחידי לעבר המסתורי ביותר של הארי … בגיל שנה הארי הצליח איכשהו להינצל מקללה שהטיל עליו הקוסם הרשע הגדול של כל הזמנים, הלורד וולדמורט…" וכן הלאה וכן הלאה, עד שלפחות כמה מהקוראים אכן שקלו לשים את רולינג במעצר אינדיאני.

אפשר אמנם לטעון שקהל היעד של "חדר הסודות" הוא ילדים, ולילדים יש להסביר בצורה פשוטה ולא מתוחכמת. אך מעבר לעובדה שאני (ואריך קסטנר) איננו מסכימים עם הטענה הזאת, הרי שספרי הארי פוטר זכו להצלחתם העצומה משום שפנו בו-בזמן לילדים ולמבוגרים גם יחד.

ומדוע נזכרתי בקסטנר, ברולינג ובסוגיית ה"פריווייסלי און"? כי לאחרונה ראה אור "שליחות חשאית – מבצע ברלין" של דנה אלעזר-הלוי, המשך לספרה הקודם והמצליח "שליחות חשאית – מבצע מנהטן". לאלעזר-הלוי יש היכרות קרובה עם עולם הריגול והביטחון, שכנראה סייעה לה לרקום ב"מנהטן" עלילה אמינה שבה שלושה תלמידי חטיבה יוצאים בשליחות המוסד (בערך) ומסכלים מגה-פיגוע של ארגון טרור ערבי. אחרי שהבכור שלי שחרר את "ברלין", ישבתי אפוא לראות מה נועם, גיא ורועי יעשו הפעם.

מה שעשו הוא סוגיה נפרדת (ומעניינת); אבל כבר בעמודים הראשונים נהניתי מההתמודדות האלגנטית עם מה שאפשר לקרוא לו "מבחן קסטנר". כל מידע שנחוץ לנו על הספר הקודם נמסר לנו כבדרך אגב, תוך כדי תנועה ויחד עם מידע חדש. גיא לא רק מהרהר על העין הבוחנת שרכש באימונים של המוסד, אלא מדגים לנו אותה כשהוא צופה באנשים באוטובוס ועוזר לאשה שאיבדה את הארנק שלה. הוא לא רק חושב על ההרפתקה במנהטן, אלא מתוסכל מכך שכנראה לא יהיה לה המשך; חנן מהמוסד מקווה לפגוש אותו ב"משרד" בעוד כמה שנים – אבל הוא רוצה לחזור לפעילות עכשיו, לא כשיהיה גדול. הוא לא רק חושב על כך שנועם היא עכשיו החברה שלו, אלא מרוצה (בצורה מאוד תואמת-גיל) מכך שהכיתה רואה בעין יפה את הקשר ביניהם. בארבעה עמודים, מי שלא ידעו מקבלים סקירה של כל מה שהתרחש בכרך הקודם, ומי שכבר קראו אותו "נהנים אף הם", כלשונו של קסטנר, כי הסקירה הזאת מוכמנת בתוך אירועים ותיאורים שהם "חדשים גם בעבורם".

הציטוטים מן "האיש הקטן והעלמה הקטנה" לקוחים מתרגום אלה אמתן (אחיאסף, 1977). הציטוטים מ"הארי פוטר וחדר הסודות" הם מתוך תרגומה של גילי בר-הלל.