Skip to content

באתי, צפיתי, קראתי

פברואר 15, 2016

מספר לסרט

 

בני הלל, בן התשע, קרא את הספרים הראשונים בסדרת הארי פוטר ואחר כך התוודע לסרטים ולמשחק המחשב. אביגיל, הצעירה ממנו בשנתיים, התקדמה בסדר הפוך: קודם הצטרפה להלל במשחק באקס-בוקס וכך הכירה את הרמיוני, הארי ושאר החבורה, ואחר כך הגיעה לספרים.

הסדר הזה חזר גם בהיכרות שלה עם יצירה קלאסית וותיקה בהרבה, "לאסי חוזרת הביתה". בגיל שש ראתה את הסרט "לאסי" (גרסת 2005, שחובבי "משחקי הכס" ישמחו לגלות בה את פיטר דינקלג'). רק אחר כך קראנו יחד את הספר. אביגיל הייתה מרותקת, אף שהספר מתאים בעצם לילדים גדולים יותר: הוא אטי ומהורהר, יש בו לא מעט תיאורי נוף, ולאורך רוב הספר לאסי נמצאת לבדה ועושה את דרכה הביתה, בלי הרבה אקשן עלילתי ועם מעט מאוד דיאלוגים. ובכל זאת, אביגיל נהנתה מאוד מהספר, הזדהתה עם הדמויות וכשסיימנו רצתה לקרוא אותו שוב. כשחשבתי על כך, עלה על דעתי שאולי הסרט שימש לה כהכנה לקראת הספר. אחרי שפגשה את הסיפור בצורה ויזואלית, הכירה את הדמויות וחיבבה אותן, הייתה לה מוטיבציה להתמודד עם הסיפור המוקרא, וההיכרות עם העלילה עזרה לה לעקוב אחריה גם כשהתארכה מפורמט של 100 דקות לפורמט של קריאה מדי ערב במשך כמה שבועות.

בקרב מבוגרים, היחס לסרטים ולסדרות טלוויזיה המבוססים על ספרים הוא לעתים קרובות אמביוולנטי, ואנו מרבים לשמוע ש"הסרט ממש לא משתווה לספר" ואפילו "הרס את הספר" (בהקשר זה נתקלתי בהמלצה מפתיעה לנסות לראות את הסרט תחילה, ורק אחר כך לקרוא את הספר, וכך יש סיכוי גבוה יותר ליהנות משניהם). ביחס לילדים, ישנה נטייה להציב "קריאה" כניגוד ל"מסכים" (צפייה או משחק) ולראות את המסכים כמכרסמים בזמן וברצון לקרוא. לא אכנס כאן לעומק הסוגיה (אם כי גם בעבר, לא כל הילדים ואף לא כל המבוגרים נהנו דווקא לקרוא; תמיד היה מי שהעדיף פעילויות אחרות וטוב שכך). אבל הצפייה באביגיל הביאה אותי לחשוב על ספר, סרט ומשחק כעל סינרגיה, דרכים שונות לחוות את היצירה המחזקות ומשפרות זו את זו. ראייה כזו אולי גם מתאימה יותר לעידן האינטרנט, שבו אנו מרבים לפגוש טקסט ווידיאו זה לצד זה.

העובדה שסרט המבוסס על ספר מגביר את העניין בספר, ואת המכירות שלו, היא תופעה ידועה. בידיעה הזאת מ-The Atlantic מתוארים נתונים שמקורם בתוכנה המשמשת מורים אמריקאים כדי לעקוב אחר חומר הקריאה של תלמידיהם. המטרה היא לסייע למורים, להורים ולספרנים לזהות ספרים שילדים ירצו לקרוא, ולהמליץ עליהם. כשליש מבתי הספר בארצות הברית משתמשים בתוכנה, וכמות הנתונים שנאספת היא בקנה מידה אמריקאי – מיליוני תלמידים, 330 מיליון דיווחים על קריאת ספרים ב-2014. הנתונים האלה מצביעים על קפיצה עצומה בשיעור הקריאה של ספרים מסוימים (אם כי לא כולם) במקביל להשקת הסרטים המבוססים עליהם. הנה, למשל, הגרף המתאר את מספרי הקוראים של "משחקי הרעב". העמודה הכתומה היא של החודש שבו הושק הסרט.

 

משחקי הרעב גרף

 

הסיבה הפשוטה והברורה ביותר לעליית העניין בספר בעקבות הופעת הסרט המבוסס עליו היא הפרסום הרב והיקר לסרטים – שתקציב הפרסום שלהם גדול בכמה סדרי גודל מתקציב הפרסום של ספרים. הספרים, אם כך, רוכבים על תקציב הפרסום של הסרטים. אך לדעתי יש קשר עמוק יותר בין המפגש עם הסרט למפגש עם הספר. במקרים רבים אף לא מדובר רק בצמד הבינארי ספר-סרט (או ספר-סדרת טלוויזיה) אלא גם במשחקי מחשב, באפליקציות ובמרצ'נדייז למיניהם – ולצדם גם תחפושות ומשחקי דמיון. מעניין לראות את כל אלה לא כמתחרים, אלא זה לצד זה: היבטים שונים של אותה יצירה שכל אחד מהם מסקרן את הצופה/קורא ומושך אותו לחוות את האחרים.

 

17 תגובות
  1. שני עכברים אוכלים את הסרט "מלחמה ושלום".
    אחד מתחיל לאכול בהתחלת הסרט והשני בסופו.
    הם נפגשים באמצע הסרט ואחד מהם שואל את השני:
    "נו? איך היה הסרט?"
    "הספר היה טוב יותר" עונה השני

  2. זאב רז permalink

    יפה ומרתק.
    לי זה קרה עם "אבא ארך רגליים".
    דומני שהתאהבתי בשחקנית מבלי להיות מודע לכך…
    תודה
    ABBA

  3. יש גם יצירות שעומדות לחלוטין בפני עצמן גם אם הסרט מתבסס על הספר, שניהם מהווים לטעמי יצירות אומנות עצמאיות – לדוגמה – "אל תיגע בזמיר", "זורבה היווני", ובוודאי שיש עוד.. לא ידוע לי על משחק בהקשר. אני מכירה רק ספרים שנכתבו בהשראת ספרים אחרים אם כי יותר בארמזים. כמו כן יש הרבה סרטים שנעשו בעקבות סרטים אחרים, כפארודיות או כגירסאות מחודשות אך שונות, כמו – צ'ארלי בממלכת השוקולד. האם יש ספר שנכתב בעקבות סרט?

    • היי לילך, לכאורה הסרט הוא תמיד יצירה שעומדת בפני עצמה, שונה מהספר מעצם התכונות המאוד שונות של המדיום. בפועל, כמובן, רבים מהסרטים המבוססים על ספרים נצמדים אליהם די באדיקות.
      יש סרטים ידועים מאוד שרובנו כלל לא יודעים שהם מבוססים על ספרים – כמו "התפוז המכני" ו"מלתעות" (מתברר אגב ש"מלתעות" של שפילברג הושק ב-1975, שנה בלבד אחרי הספר באותו שם של פיטר בנצ'לי!). הסרט "טריינספוטינג" הוא מעולה ואומרים ששונה מאוד מהספר – את שלושת הספרים האלה לא קראתי ואני לא יכולה לצערי להעיד…
      ספרים שמבוססים על סרטים, ועל סדרות טלוויזיה, יש ויש, אבל ידוע לי רק על כאלה שהם בעיקר מרצ'נדייז ולא יצירה ספרותית ממש, כמו אלה https://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Star_Trek_novels

  4. זה מרתק ומעורר מחשבות
    והנה מחשבה אחת לדוגמה:
    אחד הספרים האהובים עלי בעולם ביותר : ) הוא 'גאווה ודעה קדומה' של ג'ין אוסטן. הסידרה של הבי בי סי קיבעה את הדמויות שבו לשחקנים הנפלאים, ובקריאה חוזרת שלאחר הצפיה, ג'ניפר אילי וקולין פירת' נכנסו כשחקנים בספר. כשנעשה סרט הקולנוע לפני כמה שנים, הזוג הצעיר מאוד לא הרשים אותי, אבל גיליתי שזוג ההורים ששוחק בצורה מרגשת על ידי דונלד סאתרלנד וברנדה בלטין נכנסו בקריאה חוזרת לשחק בספר. הערבוב הזה של דמויות שדמיינתי לי ושל שחקנים אמיתיים, יצר כמה שכבות לספר האהוב ולא קילקל לי בכלל.
    (ועכשיו בא לי נורא לקרוא אותו שוב בפעם השמונה מאות חמישים ושתיים)

    • היי מיכל, תודה רבה, וכן, זהו – שחקנים בולטים ש"נכנסים" לספר הם בדיוק דוגמה לסינרגיה כזו (גם אני זכרתי את ג'ניפר אילי וקולין פירת' כשקראתי את הספר, הרבה אחרי שראיתי את הסדרה, אם כי לא הייתי יכולה לומר את השמות של השחקנים…). ומה שכתבת הוא בדיוק מה שהתכוונתי לתאר – "יצר כמה שכבות לספר האהוב". כשמכירים יצירה בכמה דרכים (כולל פרשנות טובה, אגב) היא מקבלת עוד שכבות ועומק.

  5. אני גם נוטה להעדיף את קריאת הספר לפני הסרט, אבל לפעמים זה הפוך – כמו למשל התפוז המכני שהזכרת כאן. הסרט מדהים (הפסקול במיוחד הרשמים אותי) לעומת הספר שלמעשה לא השאיר עלי כמעט רושם.
    בדומה אך שונה "הנסיכה הקסומה" (אני חושב שהספר נכתב במקביל או אפילו אחרי התסריט, אך לא בטוח). הסרט הוא נפלא. הספר נהדר, אבל שזורים בו פרקים די משעממים, שלא הופיעו בסרט, או שקוצרו לידי משפט או שניים.
    יש סרטים שראיתי בלי בכלל לטרוח לקרוא את הספר (משחקי הרעב כדוגמה).
    בנוגע לילדים, לצערי, הם כמעט ולא קוראים ספרים, ואף מעדיפים ספרי עיון על סיפורת. עם זאת, הבן שלי גילה את ספרי "מיינקראפט" – סדרת ספרים שמבוססת על משחק המחשב. את הספרים האלה הוא קורא בשקיקה.

    • היי גל, לא נעים אבל רק עכשיו, בעקבות התגובה שלך, גיליתי שספרי מיינקרפט שיש לנו בבית בעברית הם סוג של סיפורת – כנראה כי אלה שיש לנו באנגלית הם ספרי הדרכה, כמו אלה של ה-DND! קריאה של ספרי הדרכה ומידע למיניהם בעקבות סרטים, סדרות או ספרים אחרים היא סוג בפני עצמו של קריאה של ילדים (הלל קורא מדריכי DND ועכשיו, באנגלית, ספר על דמויות בעולם הקומיקס של מארוול).

      בעניין מיינקרפט, לפני שנתיים בערך הלל צפה ביוטיוב בסרטונים של חבורת ילדים יותר גדולים, שתיעדו משחקים ביניהם כולל השיחות תוך כדי (עם אוצר מילים די מזעזע). זו הייתה בעיניי תופעה נורא מרשימה, סרטונים שילדים עשו בעצמם על משחק מחשב, העלו ליוטיוב וילדים אחרים רואים אותם, הכל כנראה בלי תיווך או כמעט בלי תיווך של מבוגרים. זו גם העברה של יצירה ממדיום למדיום (אפרופו הדיון שלנו כאן) וגם תרבות של ילדים שהילדים יוצרים בעצמם ולעצמם – התגשמות עוד יותר צעירה של רעיון "תרבות הנוער" של גוסטב וינקן.

      • הבן שלי גם צופה בסרטונים כאלה, כל הזמן. יותר מכך, הוא אף יצר לעצמו ערוץ יוטיוב והעלה סרטונים כאלה בעצמו. זה בהחלט מרשים.

  6. זה אני, הלל, וכמעט הכול נכון. הכרתי לאימא לפחות 15 ספרים שהיא קראה!!!
    וחוץ מזה אני גם קורא הרבה ומקבל רעיונות לקריאה ממשחקי מחשב שאני משחק.
    או, האמת מכמעט כל דבר שאני עושה.

  7. שלום אני אביגיל. אני חושבת שכול מה שאמרו הוא נכון. אני רוצה להמליץ אל סירתי הרי פוטר הם מאוד טובים. וגם אל הספרים. (וגם למבוגרים).אביגיל הבת של שלומית.

  8. והנה תגובה של ד"ר יוסי שניר שהגיעה במייל:

    "בהוראת המדעים וגם המתמטיקה יש מונח שנקרא הצגה רבת פנים. multiple representation. מחקרים רבים מראים שאחת הדרכים היעילות להוראת מושגים מורכבים ולעיתים מופשטים היא שימוש בכמה צורות הצגה מסונכרנות של המושג. למשל קשר בין משתנים יכול להיות מנוסח כנוסחא גרף או טקסט. ויש דוגמאות רבות אחרות.

    המעבר בין צורת הצגה אחת לאחרת הלוך ושוב הוא שיוצר את ההבנה."

    ואני מוסיפה שאכן, אפשר למצוא דמיון בין הצגת מושג מדעי בכמה דרכים לבין מעבר של יצירת אמנות ממדיום למדיום, וההשוואה מעניינת ביותר. למעשה, בזמן הכתיבה חשבתי להתייחס למשהו דומה – שילוב טקסט, תמונות וסרטונים בתהליכי הוראה – אבל העדפתי לא להתפרש יותר מדי, מחשש שהתוצאה תהיה לא-ממוקדת ולכן לא ברורה. תודה רבה על הזווית הנוספת!

  9. מעניין מאוד, תודה.
    בעברי לא מעט ספרים שתרגמתי כיוון שרצו להוציאם לאור בארץ במקביל להקרנת הסרט.
    חלקם היו עיבודים לספר של התסריטים וחלקם הספר שעליו הסרט מבוסס.
    אגב, ספרי "מסע בין כוכבים", שמהם תרגמתי כמה, יש המונים. חלקם גרועים וחלקם נחשבים ספרי מד"ב טובים כשלעצמם.
    במקרה העדכני ביותר, הביוגרפיה של אלן טיורינג, אנדרו הודג'ס כתב את הספר עוד בשנות השמונים, והסרט "משחק החיקוי" מבוסס עליו באופן רופף למדי. למרות זאת תמונת העטיפה שנבחרה היא זאת של השחקן בנדיקט קמברבץ', ואין ספק שהקישור הקולנועי תרם רבות למכירות הספר.

    • תודה לך, ענבל. על כריכת העותק של The Accidental Tourist שקראתי שוב ושוב בהנאה רבה (ושמישהו שאל ממני ולא החזיר!) הייתה תמונה מהסרט, שנעשה כמובן בעקבות הספר ושלא ראיתי מעולם כי ויליאם הרט לא חביב עלי. אבל גם פה אין ספק שהסרט נתן לספר קידום רציני. והיי, אפילו על העטיפה של Tender is the Night שיש לי מופיעה תמונה מהסרט. בעצם זה סוג של פיתול בזמן: מפרסמים סרט, יוצרים סרט לפיו, ומוציאים מהדורה של הספר כרוכה בתמונה מהסרט!
      אז חלק מספרי סטאר טרק נחשבים טובים? טוב לדעת, תודה. עכשיו אני יודעת גם שכמה מהתרגומים לעברית טובים!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: