Skip to content

גרב בן או גרב בת?

ינואר 7, 2014

גרביים - עורכת לשונית

מינו של הגרב הוא אחד המקומות שבהם דוברי עברית חולקים בעקשנות הרבה ביותר על המילונים שלהם. אבן שושן, מילון ספיר, מילון ההווה ורב-מילים גורסים שגרב מינו זכר, ואליהם מצטרפת האקדמיה ללשון. ואילו הציבור עומד על דעתו – נקבה.

מנין הגיעה אלינו המילה "גרב"? אבן שושן מסמן אותה כמילה השייכת לעברית החדשה. בתנ"ך מופיעה המילה "גָּרָב", שפירושה מחלת עור, ובלשון חכמים מופיעה מילה שכתיבה זהה, אך משמעותה ומוצאה שונים, ופירושה חבית או כד גדול.

במאמץ להתחקות אחר מקור הגֶּרֶב נפנה למילון המונומנטלי של אליעזר בן יהודה (17 כרכים). פה נמצא משהו מעניין: לצד גָּרָב במובן מחלת עור ובמובן כלי חרס גדול נמצא מילה שלישית שכתיבה וניקודה זהים: שוב גָּרָב (בשני קמצים), וההגדרה: "שם זכר, מספר רבים גַּרְבַּיִם – לבוש הרגלים, עשוי מחוטים גדולים … נהוג בדבור העברי בא"י וכבר השתמשו בו בהעתונים".

sock

המילה "גרב" מופיעה אפוא במילונו של בן יהודה כשהיא מנוקדת דווקא בשני קמצים, כמו "עָנָף". ובעוד שאבן שושן מסמן את המילה כשייכת לעברית החדשה, בן יהודה מסמן אותה כמילה מן הספרות המאוחרת מן התלמוד, מתקופת הגאונים ואילך. מדוע? בן יהודה מסביר בהערה בתחתית הדף כי המילה "גורביה" במשמעות מתאימה מופיעה בספר "הלכות גדולות", שנכתב במאה ה-9. אני מצאתי את המילה בספר שאילתות דרב אחאי גאון, שנכתב במאה ה-8 והוא כנראה הספר ההלכתי המוקדם ביותר המצוי בידינו המאוחר מן התלמוד. רב אחאי עוסק בסוגיית נעילת סנדלים ביום כיפור, וכותב בארמית "מאן דמיפנק שרי למיפק בגורבא" – "מי שמפונק מותר לו לצאת בגורבא" – כלומר בגרביים.

בן יהודה כלל אפוא במילונו את המילה "גָּרָב" במובן פריט לבוש על סמך המילה הארמית "גורבא" וכן על פי הערבית. אך כיום, כמובן, איננו קוראים לפריט הלבוש הזה גָּרָב אלא גֶּרֶב.

אבינרי, ב"יד הלשון" שלו, מקדיש למילה "גרב" דף שלם של דיון יסודי. בעניין הגָּרָב-גַּרְבַּיִם של בן יהודה הוא מציין: "את הריבוי גרביים לקח מלשון הדיבור, ואולם ברור שלפי זה אין לנקד גרב, בשני קמצים, כי היחיד והריבוי סותרים זה את זה: אם הריש מנוקדת ביחיד בקמץ, תהא מנוקדת כן גם ברבים (על דרך כנף – כנפיים)". אבינרי מסיק אפוא כי בן יהודה חיבר שלא בצדק בין "גָּרָב" הוותיקה לצורת הזוגי המחודשת "גרביים", וכי צורת היחיד המתבקשת של "גרביים" היא גֶּרֶב – כמקובל כיום.

אך אבינרי אינו מסתפק בכך. בפסקה שכותרתה "מין הגרב" הוא כותב (ההדגשות שלי): "עכשיו שהגרב נתחדשה בימינו, ואין מקורות קדמונים שיעידו על מינה, יש לכאורה לנטות לצד הזכר, שכן רוב השמות ממשקל זה (ארז, בגד וכו') לשון זכר הם. ואולם נוטה אני להכריע לצד נקבה. ושלושה טעמים עמי: 1) רבים השמות במשקל גרב, שלשון נקבה הם בעיקר: אבן, ארץ, בטן, גפן, חרב, נפש, עצם … 2) הנעל אף היא לשון נקבה, ואל נזלזל בסמיכות הגרב לרגל ולנעל. 3) אחרון אחרון – השימוש הנהוג: כמעט הכול משתמשים בגרב בלשון נקבה, הן בדיבור והן בספרות. והואיל ושימוש זה יש לו גם טעם דקדוקי וגם טעם פסיכולוגי – אין לאסרו".

"יד הלשון" של אבינרי ראה אור לפני חמישים שנה בדיוק, בשנת 1964 – וטענתו כי "כמעט הכול משתמשים בגרב בלשון נקבה" עודנה נכונה. גם טיעוניו בזכות גרב ממין נקבה משכנעים בהחלט בעיניי. איני סבורה שמישהו ישנה היום את מינו של הגרב. אך השנה האזרחית הטרייה היא הזדמנות נאה לציין כאן יובל לספרו של אבינרי, ולהתפעל מנכונותו להבין את ה"טעמים הדקדוקיים והפסיכולוגיים" לבחירות הלשוניות של דוברי העברית, ואף לצדד בהן, במקום לסווגן כטעות.

 תודה למשה שפרבר על עזרתו באיתור "גורבא" במקורות.

הציטוט ממילון אליעזר בן יהודה מופיע כאן בכתיב המקורי. הציטוטים מאבינרי כתובים בכתיב המקובל כיום, למען קלות הקריאה.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית

 

24 תגובות
  1. רינה ברוך permalink

    נפלא! מעניין מאוד!!!
    רינה

  2. זאב רז permalink

    גרב הוא במשקל שמש
    שמש – זכר ונקבה…
    הרי ברור שזה הכיוון, לא?

    • לאו דווקא: במשקל קֶטֶל – ובכן, קטל ;-), זרד, שמן, זפק, אפס, מרד, פרד, פרא, כשל… וכפי שציין אבינרי – ארז, בגד…

  3. מעולה לחלוטין – בכלל נחמד שיש אנשים שנותנים לנו רישיון לטעות…
    חוץ מזה אני חייב להגיד שחלק מההתעקשויות של האקדמיה (כמו זו להמשיך לקרוא לעצמה "האקדמיה" ולא לחזור ל"ועד הלשון העברית" הישן והטוב) הן תמוהות למדי.

    • האמת שהייתי שמחה לקרוא את פרוטוקול הישיבה הזאת, כלומר אם נשמעו נימוקים לכאן ולכאן ומה הם היו.

  4. יעל permalink

    נהדר, כרגיל

  5. שרי גוטמן לימדה אותי פעם משפט שלמדה מאביה: "אל תנקבי בגרב". אני זוכר לפחות שלושה מקרים שבהם שיננתי לעצמי את התורה הזו וחסכתי לעצמי עגמת נפש. הייתי רוצה עוד כאלה לצומת, כיכר, סכין ועט.

    • פאר, שמעתי על מורה ללשון שמלמדת את תלמידיה ש"הגרב נכנס לתוך הנעל" (ולכן הוא זכר…) – על משקל זה אפשר "העט נכנס לתוך הקסת". מנמוניק עם ניחוח תקופתי.

  6. נהדר!
    ובאמת תמיד תמיד מתבלבלת.

    ועוד משהו,
    אני מתה על 'גורבא',
    שזה כמו תוכנה, חומרה ושות',
    רק לענייני גרביים:
    "עשיתי כביסה,
    קיפלתי וגיהצתי, ועכשיו
    נשארה לי רק הגורבה"

  7. המומלץ לקמב"ץ permalink

    צדק אז בן יהודה קשישא כשקבע תחילה
    שמין הגרב הוא זכר, כי הוא הבין את המילה
    הבה נבחן פה בקצרה שלושה מאפיינים
    אשר ישכנעו גם את בכירי הספקנים:
    ראשית נפתח באנלוגיה ליחסי אישות
    נכנס בנקבת הנעל גרב- הוא זכר, כמה פשוט
    שנית, המכבס מכיר את ההתנגדות לזוגיות דטרמיניסטית
    אשר איננה אלא גבריות חסרת מחויבות מונוגמיסטית
    שלישית- אם תחזרו היום הביתה מאוחר
    חלצו נעליכם, הריחו ותדעו- זכר!

    • אפשר להוציא את הקיבוצניק מהקיבוץ, אבל לא את הקיבוץ מהקיבוצניק…
      ואפרופו גרביים וקיבוץ, הנה עוד ציטוט משמח מאבינרי: "גרב שנקרעה מתקנים אותה ע"י תפירה בשתי וערב, מעין סריגה קלה. אנו אומרות: 'לרשת את הגרב', ולתיקון עצמו – 'מערעזשקע' ביידיש – אנו קוראות 'רשת'. אך יש מערערים על כך. מהו הנכון?' שאלה זו נשאלתי בעשרות קיבוצים, וניכר שמטרידה היא את החברות לא מעט."
      בברכת חברים נאמנה,
      הקוראת.

    • יוסי גלרון permalink

      שכנעת אותי – מבחן הריח _ משכנע.

  8. לפי המילון האטימולוגי שלפני מילון דו לשוני אטימולוגי של אברהם שטאל המילה גרב מקורה מפרסית "יש מסבירים שנוצרה מהמילים הפרסיות גור ,לקבור: ו-פי,רגל (אולי תמר עילם גינדין
    תוכל לשפוך יותר אור על הנושא

  9. הנטייה לנקבה נגזרת, כנראה, מהזוגיות של ׳גרביים׳ – כמו רגליים, ידיים, עיניים, אוזניים, וכו׳. מעניינת עוד יותר היא המילה ׳צומת׳, אשר בלשון יחיד נוטה אצל רבים להיות נקבה (׳בצומת הבאה תפנה שמאלה׳), אבל זכר ברבים (׳צמתים רבים׳).

    • שלום יונתן, ברוך הבא לבלוג!
      סביר בהחלט שצורת הזוגי של גרביים תרמה לנטייה להתייחס אליהם בלשון נקבה; אמנם, צורת הזוגי משמשת בהחלט גם לעצמים ממין זכר (חודשיים, יומיים, אופניים, ובאיברי הגוף – נחיריים ומותניים) אבל רוב איברי הגוף המקבלים צורת זוגי הם אכן ממין נקבה – כתפיים, ידיים, ובפרט באזור הקרוב גיאוגרפית לגרב – רגליים, ברכיים, שוקיים, ירכיים…
      ובלי קשר לאיברי הגוף – גם "אופניים" נחשבים לעתים קרובות לזוגי נקבה בלשון הדיבור (אופניים יפות).
      מעניין גם מה שכתבת על "צומת". נטיית הרבים צופנת לעתים הפתעות מבחינת המין: המילה "פנים" ברבים היא זכר או נקבה, כלומר פנים חיוורות או חיוורים שניהם נכונים, אבל ביחיד כמובן רק "פן" (צורת היחיד מאוחרת יותר). וכמובן, לא נראה לי שמישהו יראה ב"אופַן" נקבה, אבל ב"אופניים" – בהחלט…

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) permalink

    תודה על הרשימה המעניינת, שלומית 🙂
    ברק פז

  11. מעניין ומחכים. יש לזכור תמיד כי שפה אינה המטרה. היא רק אמצעי לתקשורת בין אנשים ועל כן היא משתנה עם הזמן ולא בצורה אחידה בכל חלקיה.

  12. מאמר מצויין!
    איך כל האמור מתיישב עם העובדה כי רגל (אותו משקל כמו גרב אם אני לא טועה) היא נקבה?

    • תודה רבה! אכן, יש במשקל זה גם מילים ממין נקבה, כגון הדוגמאות שמביא אבינרי: אבן, ארץ, בטן, גפן, חרב, נפש – וגם רגל ונעל ("נעל" נהגית ומנוקדת אחרת משום שהעי"ן היא גרונית, אך היא באותו משקל). מכאן הטענה ש"גרב" יכלה להצטרף אליהן ולהיות אף היא ממין נקבה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: