תעתועי התחיליות

אילו היו אומרים לכם להתקשר לאבי ורון, לכמה אנשים הייתם מתקשרים? אולי רק לאחד: אבי וָרון הוא שמו של יועץ ידוע בתחום אביזרי הבטיחות לילדים. מכיוון ששמו נראה כמו שני שמות פרטיים בצירוף ו"ו החיבור, רבים חושבים שמדובר בשני אנשים.

אחד הסיפורים המשפחתיים האהובים עליי מקורו בבלבול דומה. כאשר הייתה אמא שלי ילדה, הגיע יום אחד בדואר מכתב ממוען ל"הילדה באר". חמש הבנות לבית באר, אמי ואחיותיה, נאספו סביבו והתדיינו מי מהן היא "הַיַלְדָה באר" שלה נועד המכתב, עד שבאה סבתא שלי, הִילדֶה, ושמה קץ לוויכוח.

בשני המקרים, מקור הטעות הוא באות השייכת לגוף המילה, שהקוראים פענחו אותה בטעות כתחילית, וספציפית – כאחת מאותיות השימוש. אותיות השימוש הן קבוצה של שבע אותיות שמקובל לזכור אותן באמצעות ראשי התיבות משה וכָלֵב. אותיות אלה מצטרפות לראשית המילה כדי לציין משמעות מסוימת ("הודעה מהמורה לריקוד שבאה היום והסתובבה כסביבון לכל התלמידים: בחמש יש שיעור!") ולחלקן יש גם שמות נחמדים (שי"ן הזיקה; ה"א הידיעה וה"א השאלה; ו"ו החיבור וו"ו ההיפוך).

כאשר אות אחת מצטרפת כך לתחילת מילה, אין פלא שנוצרים צירופים מבלבלים, לכאן ולכאן – מילים שהקורא סבור שהן מתחילות באות שימוש אף שזו אינה הכוונה ("אות שימוש מדומה", כמו בדוגמאות "אבי ורון" ו"הילדה באר") – וגם להפך.

דוגמה הפוכה נחמדה הציגה לאחרונה העורכת והמתרגמת יסמין הלוי בפורום המקצועי "אג'נדה". בספר מתורגם משבדית שיסמין עורכת כעת ("איש ושמו אובֶה" מאת פרדריק בקמן), אחת הדמויות היא נער המתחיל לעבוד בחברת בנייה כדי ללמוד את המלאכה ולשפץ את הבית שירש מאביו. יום אחד חבריו הבנאים משאירים לו מתנה – ארגז כלים ועליו פתק. לשון הפתק, כפי שתרגמה המתרגמת, היא "לגור". והנה בעיה: המתרגמת התכוונה ל"לגור" המורכבת מלמ"ד השימוש ואחריה המילה "גור", כלומר "לגור", הנער הצעיר, מעמיתיו המבוגרים ממנו. אך את אותו צירוף אותיות אפשר להבין גם כ"לגור" במובן "להתגורר" – כלומר, ארגז הכלים נועד לעזור לנער להתגורר בביתו (למעשה, גם שם הפועל "לגור" – להתגורר – מורכב מצירוף של ל+גוּר, כאשר "גוּר" כאן הוא צורת המקור הנטוי, בדומה ל"שֶבֶת", "הלוך" ו"חזור" וכו', שלו מוסיפים את למ"ד השימוש: לגור, לשבת, לחזור. אך צורה זו משמשת אותנו לעתים כה קרובות כיחידה אחת, שרוב הקוראים כבר אינם מזהים את הלמ"ד שבתחילתה כלמ"ד השימוש).

בהערת אגב נוסיף גם, שאת הפירוש המוטעה של "אבי ורון" ו"הילדה באר" אפשר למנוע באמצעות ניקוד, כפי שעשיתי למעלה, אבל בדוגמת ה"לגור" המצב אינו כה פשוט, כי לא כל קורא מזהה את ההבדל בין "לָגוּר" (קמץ בלמ"ד, כלומר להתגורר) ל"לַגּוּר" (פתח בלמ"ד ודגש חזק בגימ"ל, כלומר בשביל הגור).

יסמין שקלה כיצד לנסח את הפתק שקיבל הנער כך שלא יהיה מקום לטעות, והגיעה לאפשרויות "לגור שלנו", "לגור היקר", "לאפרוח" ו"לגור שבחבורה".

תודה ליסמין הלוי על הסכמתה לפרסם כאן את הדוגמה היפה שהביאה.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית