Skip to content

ערעורים על הערות

נובמבר 11, 2011

188 "הערות המתרגמת" יש בתרגום לעברית של "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי", הרומן זוכה פרס פוליצר של מייקל שייבון. כבר בעמוד הראשון יש שלוש הפניות להערות האלה, המופיעות בסוף הספר. ההפניה הראשונה, ממוספרת כיאות בספרה הקטנה "1", מופיעה אחרי השם "קלארק קנט". הקורא הצייתן שיהפוך את הדפים לסוף הספר ימצא את ההסבר "שמו של סופרמן בחיי היומיום". כמה מ-187 ההערות האחרות מבארות לקוראים ש"קווין (מלכה) הוא כינוי להומו נשי" וש-voilà בצרפתית פירושו "הנה". רוב קוראיו של התרגום הזה, כך אני מנחשת, אינם זקוקים כאן להערות המתרגמת.

אבל ההערות האלה, המכוונות די נמוך מבחינת רמת הידע הכללי המשוערת של הקורא, הן במיעוט. "ההרפתקאות המדהימות" הוא רומן המתרחש על רקע ניו-יורק בתקופת מלחמת העולם השנייה ועולם הקומיקס האמריקאי של אותה תקופה, הוא שופע התייחסויות היסטוריות, גיאוגרפיות ותרבותיות ומבוסס על תחקיר מקיף של המחבר. הערות המתרגמת, אלינוער ברגר, יחדשו הרבה לקורא הישראלי הממוצע, ואפילו המשכיל. אף על פי כן, האם הן רצויות, בצורה שבה הן מופיעות? זו שאלה אחרת.

השיקול העיקרי בהחלטה אם להוסיף הערות הסבר לתרגום של יצירה ספרותית – במהדורה רגילה לקהל הרחב, כלומר לא מהדורה לתלמידים או מהדורה מוערת – הוא לטעמי המרחק בין קוראיו המקוריים של הספר לבין קוראי התרגום הנוכחי. אם המחבר כתב לקהל קוראים צרפתים באמצע המאה ה-19, ואת התרגום יקראו ישראלים בתחילת המאה ה-21, אולי דרושות הערות כדי לגשר על הפער בין הקורא המקורי שהמחבר ראה לנגד עיניו לבין הקורא בפועל. "ההרפתקאות המדהימות" ראה אור באנגלית בשנת 2000, והתרגום לעברית – בשנת 2003. הפרש זמנים של ממש אין פה. ומה לגבי הפער התרבותי? גם הקורא האמריקאי הסביר איננו בקיא בעושר התרבותי ששייבון פורש ביצירה שלו: סביר להניח שקוראים רבים אינם יודעים שאנגולם היא "עיר בצרפת, שאחת לשנה מתקיים בה פסטיבל קומיקס", או שניקולא טסלה הוא "מהנדס חשמל וממציא אמריקני ממוצא סרבי (1943-1856)". סביר גם להניח, ששייבון ידע שרוב הקוראים שלו לא ידעו את כל זה. ואף על פי כן, הספר ראה אור במקורו בלי הערות הסבר. אפשר להיות מרותק לעלילת הרומן גם בלי להכיר חלק ניכר מהטריוויה התקופתית המופיעה בו. מעבר לכך, הקוראים נעזרו מן הסתם בהקשר ובידע חלקי (למשל, שטסלה קשור כנראה לחשמל), ומי שהיה סקרן, חיפש וקרא עוד על מה שלא היה מוכר לו. ייתכן ששייבון רצה לפנות במקביל לקורא מן השורה, שייהנה מן הדמויות ומן העלילה, ולקורא הידען, שיזהה את השמות ואת הפרטים ההיסטוריים; ייתכן אפילו שרצה לאפשר לקוראיו את תחושת ההנאה, שאדם חש כאשר הוא לומד משהו חדש אחרי שנים ונזכר בספר.* מה שחשוב, בעיניי, הוא שהמחבר בחר לכתוב ספר מסוים – שופע שמות, עשיר בפרטים – ולא סיפק הסברים מעבר למה שכלול בטקסט עצמו. מדוע הקורא העברי צריך לקבל ספר אחר?

יורם ברונובסקי, בכתבו על תרגומיו ליצירות של בורחס, ציין בהקשר זה שמתרגם המוסיף הערת הסבר לשם או למונח ביצירה ספרותית צריך להחליט איזה מידע לכלול בהערה, והדבר אינו פשוט: כאשר הספר אינו ספר עיון, שיש בו שיקולים דידקטיים ברורים יחסית, קשה לדעת איזו אסוציאציה רצה הכותב לעורר כשבחר להזכיר שם מסוים. אם נחזור לדוגמה של טסלה, האם כדאי שהקורא ידע שהוא "ממוצא סרבי", או אולי רלוונטי יותר לציין, שהוא פיתח את טכניקת זרם החילופין? במשפט הרלוונטי ב"הרפתקאות המדהימות", טסלה מוזכר כאחד מגיבורי הילדות של סם קליי, לצד שתי דמויות מוכרות יותר, לואי פסטר וג'ק לונדון. פסטר ולונדון ניהלו חיים רצופי מאבקים – כך שאולי דווקא הסכסוך הקשה של טסלה עם תומס אלווה אדיסון הוא הפרט שכדאי להזכיר? גם מבחינה זו, אם כן, יש בעייתיות בכתיבת הערות הסבר ליצירה ספרותית.

אפשר אולי לומר: מי שרוצה, יקרא את ההערות וילמד, ומי שלא רוצה, שיתעלם מהן. אך לטעמי, לפחות, לא כל-כך קל להתעלם מהערות. ביאליק, ואחרים לפניו, תיארו קריאת תרגום כ"נשיקה מבעד למטפחת". רוב העוסקים בתרגום שואפים להעמיד תרגום שיעניק לקורא חוויה קרובה ככל האפשר לקריאת המקור – מבחינת התוכן, הסגנון, המשלב ("גובה" השפה) וכיוצא באלה. והחוויה של קריאת ספר רצוף הערות שונה בעיניי לגמרי מהחוויה של קריאת ספר ללא הערות. כאשר אנו קוראים ספר מצוין אנו שוקעים בתוכו ושוכחים, במידה מסוימת, שאנו קוראים: מבחינתנו, אנחנו שם. תרגום מצוין אמור בעיניי לייצר אפקט דומה – להשכיח מאיתנו את העובדה שאנו קוראים תרגום. המספרים הקטנים המפנים להערות אינם מאפשרים לקורא לשכוח את זה או את זה. אתה שוקע בקריאה – והנה המתרגמת טופחת על כתפך ולוחשת, שאלסקה אפויה היא "קינוח המורכב מגלידה מצופה מקצפת חלבונים ואפויה בתנור"!

גם ב"אשתו של הנוסע בזמן", שכבר כתבתי עליו כאן, לא עמד המתרגם (המוכשר) בפיתוי להשכיל את הקורא. כאשר הגיבור, הנרי, מבקר בבית הוריה של חברתו, הוא מתרשם שחדר האוכל הוא נעים ונוח, בסגנון "המעצב מהמאה התשע-עשרה ויליאם מוריס". הניסוח הזה, שנראה כלקוח ממאמר, מפתיע. הנרי הרי יודע מיהו ויליאם מוריס. למי הוא מסביר במי מדובר – לנו, הקוראים? בדיקה מהירה של המקור מגלה ששם הנרי אומר שחדר האוכל הוא "comfortable in a William Morrisy sort of way". כלומר, במקור אין הסבר מי זה, בתרגום – יש. שוב, סביר להניח שגם רוב הקוראים האמריקאים אינם מכירים את השם, אבל מן ההקשר ברור שמדובר כנראה באדריכל או במעצב, וגם אם הקורא אינו מכיר אותו, האזכור הזה תורם לעיצוב דמותו של הנרי כאדם משכיל ואנין טעם. אודרי ניפנגר, המחברת, בחרה לציין את השם ולא להוסיף הסברים. הוספת ההסבר חוטאת לטעמי בחוסר נאמנות למקור, גם אם נחסך מאיתנו פה צלצול האזעקה של הפניה להערת שוליים.

הערות מתרגם מזן קיצוני במיוחד מופיעות בתרגום העברי של ספר הנעורים "זן ואמנות אחזקת האופנוע" של רוברט פירסיג. בתרגום יפה זה, משנת 1978, ההערות עצמן מופיעות בעמודים הרלוונטיים, ולא בסוף הספר. גם כאן חלק מההערות הן אינפורמטיביות (בצירוף מקרים נחמד, גם כאן ישנה הערת הסבר מיהו קלארק קנט). אך ההערות המפתיעות יותר הן אלה שבהן המתרגם מזכיר לקורא אירועים קודמים בספר או מבאר קטעים במהלך העלילה או בהלך המחשבה של הגיבור-המספר, שלדעתו כנראה אינם ברורים דיים. המספר, שסבל בעברו מהתמוטטות נפשית והיה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי, מפריד כעת בין עצמו שלפני ההתמוטטות, שאותו הוא מכנה "פידרוס", לבין עצמו הנוכחי. לקראת סוף הספר הוא מספר לנו כך: "אני מצליח לחיות ולתפקד בעיקר על-ידי נשיאת-חן בעיני אחרים; מן ההכרח לעשות זאת כדי להשתחרר. כדי להשתחרר עליך להבין מה הם רוצים לשמוע ממך, ולהשמיע להם זאת במירב השכלול והמקוריות, ואז, אם הצלחת לשכנעם, ישחררו אותך. אלמלא הפניתי לו עורף, הייתי עדיין נמצא שם". זהו הטקסט שכתב פירסיג, כפי שתורגם לעברית. אך כדי לוודא שהקוראים כולם הבינו, הוסיף המתרגם הערה אחרי המילים "כדי להשתחרר", לאמור: "מבית-חולים לחולי נפש – המתרגם", ואחרי "הפניתי לו עורף" הוסיף את ההערה "לפידרוס – המתרגם". זו כבר לא טפיחה על הכתף ולחישה קלה – זו צעקה באוזן.

מדוע, בעצם, אנו רואים כה הרבה ספרים מתורגמים שיש בהם הערות והבהרות? לדעתי, יש לכך שתי סיבות. האחת היא הנטייה האנושית הטבעית להסביר ולפרש, שממנה נובע אי-רצון של המתרגם להשאיר את הטקסט עמום, או להניח לקורא להתמודד עם שמות ומונחים לא מוכרים לו – גם אם מחבר היצירה עצמו בחר לעשות כך. הסיבה השנייה, ואולי הפחות נאצלת, היא רצונו של המתרגם לצאת מן הצללים ולהיראות. באופן אבסורדי, ככל שמתרגם עושה את עבודתו טוב יותר, כך הוא מורגש פחות ועבודתו שקופה יותר. הערות הן הזדמנות פז למתרגם למשוך תשומת לב לעבודתו.

מכיוון שגם הקוראים, חלקם לפחות, ישמחו להעשיר את ידיעותיהם – כדאי למצוא פתרון שישיג את המטרה הזאת בלי להפריע בתהליך הקריאה. פתרון כזה אכן קיים, ומופיע למשל ב"פשעו של סילבסטר בונאר" של אנטול פראנס, אשר ראה אור ב-1976 בתרגומה המלבב של דליה טסלר. בסוף הספר תמצאו רשימת שמות ומונחים מבוארים, לפי עמודים, כך שמי שלא ידע מיהו אֶמפֶּדוֹקלֶס יוכל להשלים את החסר כאן. בגוף הנובלות עצמן אין הפניות למונחון הזה. אמנם, בשיטה הזאת רוב הקוראים מגלים את המונחון רק לאחר שסיימו לקרוא את הספר (בעיה שאפשר לפתור באמצעות הערה בולטת באחד העמודים הראשונים), ואין דרך לדעת, במהלך הקריאה, אם שם או מונח מסוים מופיע במונחון, בלי לדפדף ולבדוק – אך יש לה בעיניי יתרון חשוב: הקורא פוגש את היצירה בדמות קרובה ככל האפשר לזו שיצר המחבר, בלא הפרעתן של הערות, שעליהן אמר הפילוסוף האמריקאי ויליאם ג'יימס, בדיוק רב: “Footnotes – little dogs yapping at the heels of the text”.

 * תודה לאחי, אודי רז, על התובנה הזאת.

27 תגובות
  1. mika permalink

    שלומית, הפוסטים שלך פשוט נפלאים. אני קוראת אותם תמיד בשקיקה. תודה!!
    נהניתי להרהר בערעורייך על הערות בטקסטים ספרותיים.
    אני חושבת שנגעת כאן בסוגיה משמעותית ורחבה- חוסר היכולת האנושית לקבל ולהכיל סיטואציות בחיים, וכחלק מכך גם טקסטים ויצירות אמנות אחרות, שאינן מוגדרות ומפורשות עד תום.
    העמימות עשויה לאיים, בעיקר בתביעתה לחשיבה עצמאית, יצירתית וגמישה ולשאילת שאלות.
    מעבודתי עם בני ובנות נוער אני מבינה שוב ושוב כי היכולת לחשוב, פתוח וחופשי, היא מנת חלקם של בעלי הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות והערך. רגשי הנחיתות לא מאפשרים לשאול, לתהות ולהסתקרן. אצלנו בבית הספר זה קיצוני כמובן, אבל אני חושבת שיש לזה קשר לקהל הקוראים הכללי, ומכאן לנטיית המתרגמים להעמיס בהערות והבהרות.

  2. שלומית, כתבת פוסט מעניין ומלא הרהורים ותובנות.

    מה שכן – לדעתי עניין ההערות הוא מאוד סובייקטיבי ונתון לטעמו האישי של הקורא.

    אני, למשל, נהנה מאוד מהערות שנמצאת באותו עמוד – אני מאוד אוהב להרחיב את הידע ולהעמיק את הידע שאני גומע מהטקסט, והערות בתחתית העמוד הן הרבה יותר נוחות בשבילי.
    ישנם מקרים של תרגומים "בינוניים" שהערכתי יותר רק בשל ההערות הללו – למשל, התרגום החדש של מובי דיק. בתרגום זה המתרגם אף שיתף את הקורא בלבטים הקשורים במלאכת התרגום עצמה, ולדעתי זה היה מאיר עיניים ומרתק.

    אינני מתרגם מקצועי, אך יצא לי לתרגם כמה טקסטים קצרים. בשל הטעם האישי שלי (זה שמעדיף הערות בתחתית העמוד, כמו גם החיבה להעמקת הידע) תמיד בחרתי בגישה של הערות מבארות בתחתית העמוד. אינני חושב שמדובר בעניין של אגו, אלא פשוט בטעם הסובייקטיבי – אבל יכול להיות שבתחום התרגום המקצועי יש הרבה יותר שיקולים של אגו ויוקרה. על זאת אינני יכול להעיד 🙂

  3. מרתק.
    וחשבתי לי,
    שדווקא היום, כשכל כך קל לחפש אינפורמציה ולהשכיל,
    מוצאים המתרגמים וגם כותבים במקומות אחרים לצורך
    להכביר בהסברים מיותרים ובהערות ביניים,
    יש בזה משהו עצוב.

  4. יש לי דוגמא הפוכה: דיוויד פוסטר וואלאס ב-INFINITE JEST (שאולי תורגם ואולי לא) הוסיף מאות הערות משל עצמו לספר שהוא בעצמו כאלף עמודים. חלקם טריוויאליות למדי, חלקם סיפורי משנה ויש אפילו כמה עמודי משוואות. אני לא בטוח אם זה עבד – אני תקוע בסביבות עמוד 300 כבר הרבה זמן!

  5. מיקה, ארגמן ומיכל – רב תודות!
    מיקה, ניסחת זאת מצוין, כרגיל – הוספת הערות ליצירה שהיא לגמרי בת ימינו, וקרובה גם מבחינה תרבותית, מבטאת (גם) חוסר סבלנות לעמימות ולמידע לא שלם, וחבל. מעניין, אגב, שמקובל מאוד לעשות זאת ביצירה מתורגמת, אבל לא במקורית, אף שיש לא מעט יצירות ספרותיות של כותבים ישראלים שמבחינת התוכן בהחלט היה אפשר להוסיף להן הערות הסבר.
    ארגמן, "מובי דיק" הוא דוגמה מובהקת לספר שגם בעיניי, הערות כן מתאימות לו, לפי הקריטריון של מרחק בזמן ובתרבות (כפי שכתבתי בגוף הפוסט – ספר מאמצע המאה ה-19…). עדיין, הייתי מעדיפה הערות בסוף הספר ובלי הפניות, אך ברור שזו גם שאלה של טעם אישי: יש מי שמעדיף לקבל הארות ומידע נוסף בנוחות ובקלות, ויש מי שמעדיף, כמוני, לחוות את הקריאה בלי הפרעה, ולחפש מידע נוסף בנפרד, באופן יזום.
    ולגבי האגו – ראשית, ברור שלקוראי בלוג זה אין ענייני אגו, רק לאנשים אחרים… וברצינות, כמעט שום דבר לא קורה מסיבה אחת. אין לי ספק שמתרגמים מוסיפים הערות מתוך רצון להשכיל את הקורא.
    לגבי הערות של המתרגם על מלאכת התרגום עצמה, גם אני אוהבת מאוד לקרוא הסברים כאלה, אבל מעדיפה שיופיעו באחרית דבר מאת המתרגם (אחת המוצלחות שקראתי – של ד"ר ניצה בן-ארי לתרגום "ציד הסנרק" מאת לואיס קרול).
    מיכל – תודה!

  6. אלעד, תודה על התגובה! הערות מאת המחבר עצמו הן סוגיה שונה, מהבחינה הזאת שזהו בדיוק הטקסט כפי שמחברו התכוון שייראה – עם ההערות. אם הופעתן תורמת או לא, זו כבר שאלה שיש לענות עליה ספציפית לכל יצירה.
    בורחס, אגב, הרבה לכלול הערות שוליים ביצירות שלו, ובתרגום העברי של "בדיונות", העורך מציין בפירוש שבחר למקם את הערותיו בסוף הספר, ללא מספור וללא הפניות אלא רק לפי מספרי עמודים, כדי לא לגרום בלבול בינן לבין הערות המחבר.

  7. שלומית, תודה על הפוסט, מעניין מאוד.
    מחקר התרגום מגלה נטייה ברורה של מתרגמים להנהיר ולהפחית עמימות. עלינו לעמוד על המשמר תמיד ולהקפיד שהנטיה הזאת תשרת את הקורא והטקסט בצורה הטובה ביותר.
    בקריאת סיפורת הערות שוליים מפריעות לטעמי לרצף הקריאה, כפי שכתבת, ויש להיזהר מאוד בשימוש בהן.

  8. פוסט מרתק, תודה!
    בדרך כלל הערות שוליים לא מפריעות לי, אבל לפני כמה חודשים נטשתי באמצע את "טביה החולב" בתרגום דן מירון. היו בספר הערות בשפע , אבל הן היו בסוף הספר, והדפדוף הבלתי-פוסק הפריע לי לרצף הקריאה. חבל שהן לא היו בתחתית העמוד.

  9. מרב@ permalink

    מעניין, שלומית. לגבי קוראים, אני חושבת שזה תלוי, יש האוהבים הערות שוליים בגוף הספר, יש המעדיפים אותן בסוף ויש שבכלל לא. לגבי המתרגמים, אני מסכימה איתך שבדרך כלל לא צריך להנהיר כשהסופר לא הנהיר, אבל יש יוצאים מהכלל ויש הערות שעוזרות לקורא מבלי להתנשא מעליו.

  10. ענבל – רב תודות! תגובות של מתרגמים על הפוסט הזה חשובות לי במיוחד. שמחתי גם על התובנה מן המחקר בתחום.
    יעל ומרב – תודה רבה! לגבי העדפות הקוראים, אתן צודקות כמובן, קוראים שונים – העדפות שונות (רואים זאת אפילו בתגובות כאן).
    מעניין, עם זאת, אם המתרגמים או ההוצאה לאור נועצים במחברים לגבי הוספת הערות הסבר. הרי מדובר ביצירות בנות זמננו, כלומר, עקרונית אפשר לשאול. ומה עם כותבים ישראלים – הרי גם ליצירות של חיים באר או של סייד קשוע, למשל, אפשר להוסיף הערות הסבר רלוונטיות (לא של המתרגם, כמובן, אך של העורך), ובכל זאת לא עושים זאת – למה?

  11. תודה רבה, שלומית. נהניתי לקרוא את המאמר הזה, וכמובן החכמתי.
    אולי כדאי להזכיר את תרגומיו של שלונסקי ל"יבגני אונייגין", שבהם הובאו ביאורים
    והערות בסוף הספר, ללא ציון בגוף הטקסט.

  12. צביקה – תודה לך! ולגבי שלונסקי – כיוונתי לדעת גדולים…

  13. מרתק לקרוא, במיוחד מכיוון שכרגע אני מתעסקת בסוגיות דומות בעצמי – אני מתרגמת (במסגרת אקדמית, אבל תרגום ספרותי בסה"כ ולא עיוני לחלוטין) יצירה ערבית ביניימית שמבוססת על עולם ידע זר לחלוטין לקורא המערבי הממוצע, ולכן היו לי הרבה התלבטויות לאורך העבודה בשאלה מה לכלול בהערות, ואם כן באיזו צורה. בסופו של דבר מצאתי פתרון משולב של הערות שוליים והערות סופיות, שהושפע במידה מסוימת מהתרגום העברי של סדרת פנדורין (שם המתרגם עשה ככל הנראה המון עבודה מחקרית לצורך התרגום, והוא מפגין אותה יותר ויותר מספר לספר): הסברים שהם קצרים יחסית, ו/או נראו לי חיוניים לצורך הבנת המתואר במהלך הקריאה, הוספתי בשוליים, ובסוף התרגום יש עוד כמה וכמה עמודים של 'הערות להרחבה', בעיקר הסברים ביוגרפיים על עשרות המשוררים והמלומדים והדמויות ההסטוריות וכיו"ב שמוזכרים בטקסט. אני מרגישה שזה הפתרון האופטימלי מבחינתי, בטקסט מהסוג הזה, אבל זה היה כרוך בדי הרבה לבטים, שאני מניחה שאתאר בהקדמה. אגב, האם אוכל לצטט מהרשומה הזו במסגרת התיאור הנ"ל, אם אמצא בה משהו שיתאים לי?

    וקצת יותר לעניין: כמתרגמת, אני יכולה להבין את הלך המחשבה שמוביל מתרגם להוסיף פרטים מהסוג הזה בהערת שוליים – זה סוג של חוסר בטחון, נראה לי; כמו מין "תעודת ביטוח", למקרה שאולי עשיתי טעות כשתרגמתי ככה ולא הסברתי, כי מה אם זה לא יצא טוב, מה אם זה לא ברור, מה הקוראים יחשבו עליי? אבל מצד שני, להכניס הנהרה בתוך הטקסט, כשזה לא מה שכתוב? מה אם זה ייצא מסורבל (ור' מקרה ויליאם מוריס…), מה הקוראים יחשבו עליי? מהבחינה הזו, הערת שוליים מאפשרת להרגיע את חוסר הבטחון הזה.
    זה גם מסביר למה לא כ"כ מוצאים הערות שוליים כאלה בספרי מקור – לסופרים עצמם אין צורך ב"תעודת ביטוח", כי או שיש להם מספיק בטחון במה שהם כותבים, או שאם הם חושבים שצריך הסבר הם יכולים להכניס אותו ישירות לטקסט.
    לי בסה"כ אין בעיה עם הערות שוליים, אבל כמובן שכמו בכל פתרון תרגומי אחר, לא כדאי להגזים: הערות שמסבירות פרטים שיהיו ברורים מאליהם לקורא בשפת (ותרבות) המקור אבל לא לקורא בשפת (ותרבות) היעד – נגיד, מי זו סאקאג'וויה, או מה זה "קרב בדר", או משחק מלים שמתבסס על מלים לטיניות כששפת המקור היא ממוצא לטיני – יכולות להיות מצוינות. נכון שכל דבר אפשר לבדוק, אבל כשפרט שאמור להיות חלק קטן בעלילה, ולא משהו שמתעכבים עליו יותר מדי, הופך למעצור, למשהו שיישאר "חור שחור" עד שנפסיק לקרוא ונלך לבדוק אותו, נראה לי שמוטב להוסיף הערה קטנה, שמפריעה לשטף הקריאה הרבה פחות. לעומת זאת, הערות שמרגישות צורך להסביר מי זה קלארק קנט, מהי "אלסקה אפויה", ומה פירוש voila – זה כבר מוגזם.
    ולגבי הבהרות מונחים וכו' בסוף הספר, נוסח שלונסקי ובני-דורו: נראה לי שזה קשור יותר מהכל למעמד העברית באותה תקופה. זה בולט מאוד בתרגומים משנות העשרים והשלושים, בעיקר כאלו שיועדו לבני נוער, שלפעמים פשוט כללו מילון מונחים קטן בסוף הספר, כדי להסביר מלים קשות או מלים שהיו חידושים של המתרגם, אבל אפילו בשנות החמישים והשישים, כשהעברית היתה כבר שפה שהיו לה לא מעט דוברים ילידיים, עדיין היו ספרים שהרגישו צורך לעשות את זה.

    טוב, נסחפתי קצת. סליחה על המגילה.

  14. יעל, תודה על התגובה המפורטת (ובהחלט לא ארוכה מדי). היצירה שתיארת נראית גם בעיניי דוגמה מובהקת לתרגום שאכן נחוצות בו הערות (בגלל מרחק הזמן והמרחק התרבותי הגדול), והפתרון שלך לצורת ארגון ההערות נראה לי מצוין. כמובן, את יכולה בהחלט לצטט מהפוסט בהקדמה אם תרצי בכך, זה ישמח אותי מאוד.
    לגבי סופרי המקור, אני מסכימה איתך לחלוטין; אבל סיבה נוספת, נדמה לי, להיעדר "הערות עורך" מסיפורת עברית בת ימינו היא שהסופר מעורב בתהליך ההוצאה לאור, בניגוד (בדרך כלל) לכותב של יצירה מתורגמת. מחבר של יצירה בעברית יכול לומר "כל מה שרציתי שיהיה שם נמצא שם", ומחבר של יצירה מתורגמת – לרוב כנראה לא. מכל מקום, אם יש בין הקוראים כאן מתרגם של סיפורת שהוסיף הערות וכן התייעץ בעניין זה עם הכותב – אשמח כמובן לשמוע על תהליך העבודה.
    לגבי תרגומים ישנים – כמובן, אם מדובר למעשה במילון של חידושי לשון למיניהם שמופיעים בספר, אזי המיקום בסוף הספר בלי הפניות הוא יותר מובן מאליו מאשר כשמדובר בהערות ממש. יש לי דוגמה כזו לפניי – "זקני בית-הספר בוילבי", בתרגום א. אחירב (1956), שבסופו מופיעים שני עמודים של "מילים ואמרים שאינם שגורים בפי הבריות".
    שוב תודה על המחשבה ותשומת הלב שהשקעת בתגובה!

  15. והנה אני בדיוק מוצאת את עצמי מתלבטת בעניין כזה. בספר הנוכחי שאני מתרגמת הגיבורה, נערה בת 14, מוצאת את עצמה מביטה אל התקרה בחדר מיון בזמן שמסיעים אותה באלונקה והיא נזכרת שאבא שלה תמיד היה שר לה שיר של הביטלס שהיה בו משהו על חורים בגג או על מילוי חורים באלברט פולס. השיר הוא, כמובן, a day in a life והשם של המקום הוא דווקא (הלכתי לבדוק כי לא זכרתי) Albert Hall ויש גם סיפור מעניין על הדרך שבה השיר הזה נכתב.
    The final verse was inspired by an article in the Daily Mail in January 1967 regarding a substantial number of potholes in Blackburn, a town in Lancashire. However, Lennon had a problem with the words of the final verse, not being able to think of how to connect "Now they know how many holes it takes to" and "the Albert Hall". His friend Terry Doran suggested that they would "fill" the Albert Hall.[9].

    ועכשיו ההתלבטות שלי,כמובן, היא אם להכניס הערת שוליים או לא. באנגלית ברור למה היא עושה את הטעות הזו fill – falls אבל בעברית זה לא מובן בכלל.

    במקרה שלי הסופר חי ושמח כשאני מתייעצת איתו, אז פשוט אשאל לדעתו, אבל אני מודה שלולא קראתי את הפוסט הזה שלך הייתי פשוט מוסיפה הערת שוליים (-:

    יום טוב.

  16. מרב, תודה, נחמד לשמוע שהפוסט ה/יביא להתייעצות עם המחבר : )

    ספציפית לדוגמה הזאת – באמת יש פנים לכאן ולכאן: מצד אחד, מי שמכיר את השירים (בגלל החורים בגג, נדמה לי שהנערה ערבבה כאן שני שירים, שאחד מהם הוא כמובן A Day in the Life והשני Fixing a Hole, http://www.poemhunter.com/song/fixing-a-hole) – נראה לי שיבין גם בלי הערה, כי Hall מתחרז עם Falls, גם בלי החוליה של fill-falls. כך נראה לי. ומי שלא מכיר את השירים, ידע ממילא שמדובר בשיר, כי זה כתוב בטקסט, ולא בטוח שחוויית הקריאה שלו תתעשר מהסבר באילו שירים בדיוק מדובר. מצד שני – סביר להניח שלקוראים אנגלוסאקסים השירים האלה "יקפצו" יותר בקלות מאשר לקורא ישראלי.
    האמת שההתלבטות שלי הייתה בעניין אחר – ברגע שאת כותבת "אלברט פולס" נראה לי שמי שמכיר את השירים וקורא נכון את המילים "אלברט פולס", יזהה במה מדובר. השאלה היא מה עם קורא, נגיד צעיר או שהאנגלית שלו לא טובה, שבכלל לא יודע ש"פול" זה מפל, ולא מכיר את המפלים האלה (אחרי הכל לא מדובר בניאגרה), ולכן הצירוף "אלברט פולס" לא יגיד לו כלום? קורא כזה עשוי אפילו לקרוא את הצירוף כ-Albert pools, נניח. ואז באמת יש בעיה…

  17. אני אנקד, כמובן. ויכול להיות שצריך להוסיף שם גם הערת שוליים ובה את המילה באנגלית ופירושה.

  18. פתרון אפשרי קצת אחר, שגם יכול לבטל את הצורך בהערת שוליים, הוא לבחור "התבלבלות" אחרת עם השירים, שלא מבוססת על משחק מילים באנגלית. הצעה "מהשרוול", לא בטוח שטובה – היא נזכרת שאבא שלה שר לה על "כמה שירים צריך כדי למלא את אלברט הול". כלומר משחק המילים הוא חורים-שירים, מי שמכיר את השיר יזהה אותו, מי שלא – ידע מהטקסט שמדובר בשיר, ואין קושי שנובע מהכתיב ומהצורך לזהות מילה באנגלית (ואפילו לא צריך הערה) – גם זה סוג של פתרון. אבל הפתרון המתאים תלוי כמובן גם בטקסט עצמו, בשאר הספר…
    תודה על התגובה!

  19. היי שלומית,

    תודה על הצעתך זה בהחלט כיוון אפשרי. ואת מוזמנת, אגב, להצטרף אלינו לפורום תרגום ועריכה באג'נדה (יש גם דף בפייסבוק).

  20. תודה על ההזמנה!

  21. אהוד permalink

    תודה על הפוסט המעניין.

    מבחינת המרחק בין הקורא לטקסט, אני נתקל בבעיה זו בתרגום מדע בדיוני, שבו נעשה שימוש רב במונחים טכנולוגיים-מדעיים (או מונחים שהם כאלה לכאורה) שלקוחים מתחומים שהם פעמים רבות אזוטריים או נמצאים בחזית התחום ולכן אינם מוכרים ואין להם מקבילות בעברית. סופר שהייתי אתו בקשר בנוגע לראשי תיבות כאלה אמר לי במפורש שהוא מעדיף לא לפרש את הדברים, כדי ליצור אצל הקורא תחושה של ריחוק מהיום-יום.

    כקורא, אני די אוהב הערות שוליים. הן בדרך כלל לא מפריעות לי בשטף הקריאה וזו הסיבה שכאשר אני מתרגם אני מודע מאוד לכך ונוקט משנה זהירות בשימוש בהן. לכן אני נוטה להתרגז כאשר אני בתופעה מצערת – הערות שוליים שבמקום לבאר מביאות מידע שגוי. בספר כלשהו שקראתי המתרגם חש צורך להסביר לקוראים מהי פורד "מודל T" וכתב שזו המכונית הראשונה שפורד ייצר. זה היה הקש ששבר את גב הגמל שלי בקשר לאותו ספר (שהתרגום שלו ממילא היה בעייתי, אם להתנסח בעדינות).

  22. אהוד, תודה על התוספת – כפי שכתבת, לעתים מונח או שם שאינם מוכרים לקוראים אינם חשובים כל כך כשלעצמם, מבחינת תוכנם או משמעותם, אלא נועדו ליצור רושם מסוים – לדוגמה, כמו שתיארת כאן, שהגיבורים משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת מאוד. עומס של ז'רגון לא-מוכר תורם, למשל, גם לרושם של עולם עתידני עשיר, זר ומבלבל בספרים של ויליאם גיבסון.
    באופן דומה, מחבר יכול להשתמש בשפע מונחים מקצועיים ושמות של מותגים, נניח מתחום האופנה או הבנייה, פשוט כדי לעצב דמות משכנעת של יחצ"ן אופנה או אדריכלית, בלי שתהיה חשיבות לכך שכל קורא יכיר כל אחד מהם (גם אם קוראים שמכירים אותם עשויים להפיק מהספר הנאה נוספת).
    תודה גם על תיאור העבודה שלך עם הכותב, זה מעניין.
    (ושגיאות בהערות – שלא נדע…).

  23. ROCKEN permalink

    דוגמה מצוינת לספר מצוין נטול הערות שוליים הוא "שידוך הולם" של ויקראם סת'. בספר הצפוף על שני כרכיו, כתב המחבר עצמו הערת שוליים אחת וגם היא כרונולוגית ולא פרשנית. בחוזים עם מתרגמים למיניהם, הוא הקפיד על סעיף שאינו מתיר להם לכתוב ולו הערת שוליים אחת. וזהו ספר העמוס בפרטים מכל המגזרים לרבות משחקי מילים.

  24. ROCKEN – מעניין, תודה (ושוב אני מרגישה בחברה טובה…).

    אגב, הנה דיון מעניין בדיוק בנושא הזה באתר Languagehat.

    http://www.languagehat.com/archives/003278.php

  25. לא ממש קשור לתרגום אבל אני יכול להעיד שהערות שוליים נורא מעצבנות אותי ודווקא בספרי עיון. כלומר, הערה קטנה פה ושם לא מטרידה אבל אם יש לפחות הערה אחת בכל עמוד ולפעמים יותר זה פוגם מאוד בקריאה עצמה, אפילו שזה ספר עיון. למעשה, אני חושב שזה אפילו חמור יותר בספרי עיון. אם המחבר באמת חושב שההערה חשובה אז למה לא לשלב אותה בטקסט עצמו? ואם היא לא חשובה אז צריך לוותר עליה לגמרי לדעתי.

  26. ארנון permalink

    מאמר מאלף!
    יש חוויות ביום יום שאנחנו לא מתעכבים עליהן עד שמישהו מאיר את עינינו, ואז אנחנו מלאים בדעות ודוגמאות. כך גם הקריאה במאמר הזה – פתאום שמתי לב כמה אינטימית מערכת היחסים שיש לי עם המתרגמים השונים. לדוגמא – מרים טבעון, שמתרגמת את סאראמאגו בוירטואוזיות מופלאה, ובעיני מקפידה שלא להוסיף הערות שלא לצורך. אני חש ביטחון בהערות השוליים שלה שיוסיפו לי ערך אמיתי לחווית הקריאה. כאן אני חושב טמון ההבדל המהותי שמכריע אם להוסיף הערות או להצניע אותן – סוג הקריאה שמייצר הספר. חווית הקריאה בספר עיון מאפשרת הערות ללא הגבלה. לעומת זאת, חווית הקריאה בספר מתח יכולה להינזק מאד משינוי בקצב הקריאה. הרי לעיתים אנחנו כל כך שוקעים בספר וכל כך רוצים שהמילים ייקראו כבר שהערת השוליים כמוה כעצירת פתאום. במיוחד ברגעים כאלו, אני מדלג על ההערה ושועט קדימה, אבל הבעיה היא שאני לא לגמרי מצליח להתעלם ממנה. משהו במחשבה שלי נשאר תקוע על המילה ההיא עם המספר הקטן, ואני עובר עוד שורה ועוד שורה עד שאני מבין שתשומת הלב שלי כבר לא במקום הנכון.
    אבל זו דוגמא לעניין הכמותי. לעיתים הבעיות מהותיות – דוגמא לתרגום מעולה עם הערות נוראות אני מוצא בענבי זעם בהוצאה החדשה (זהירות, ספוילר לפניך!). כמי שקרא את הספר לראשונה רק עכשיו, מצאתי שההערות לא רק מפענחות את הרבדים הספרותיים הנחבאים, אלא גם מתארות את הכיוון שאלייו תתקדם העלילה ואת ההקשר המקראי שלהן: בתחילת הספר מתוארת משפחה המכילה 12 אנשים. בהערת המתרגם מפורט שהבן החוזר יוביל את המשפחה לקליפורניה, הארץ המובטחת, כמו שמשה הוביל את 12 השבטים. גישת המתרגם לפי הערה זו היא ש"בטח כולם כבר מכירים את הסיפור", אבל זו הערה אומללה שנמצאת במקום מאד לא נכון.

  27. גיל, ראשית, כיף לראות אותך כאן! אני מסכימה בהחלט: גם בספרי עיון, וגם כשההערות הן של הכותב, כדאי לשמור על מידה. בעניין זה הייתה לי התנסות מעניינת כאשר כתבתי מאמר לכתב העת להיסטוריה "זמנים". המדיניות של "זמנים", כדי להפוך את המאמרים לקריאים ככל האפשר, היא להימנע לגמרי מהערות שוליים, והכנת המאמר כך שלא תהיה בו שום הערה אכן מחייבת, כפי שכתבת, להחליט – מה חשוב מספיק כדי להיכנס לטקסט עצמו, ועל מה לוותר. זו מדיניות לא רעה.
    אגב, את אותו כלל אפשר להפעיל (במידה…) גם על סוגריים – אם מה שנאמר בהם חשוב וראוי להופיע בטקסט, אפשר אולי לוותר על הסוגריים.
    ארנון – תודה רבה לך!
    תיארת להפליא את תחושת ההפרעה והבלימה שיוצרת, גם בעיניי, הערת שוליים, וכיצד המספר הקטן המפנה אליה מסיט את תשומת הלב. ואכן, אם הערות השוליים מוצדקות, תורמות ומופיעות במידה, גם בעיניי הן "מוסיפות ערך לחוויית הקריאה".
    ההערה המפרשת את ההקשר המקראי של הטקסט ובהזדמנות זו מגלה לך את ההמשך – אוי. זו בעיניי גם חוסר רגישות (אי-ההבנה שההערה חושפת את המשך העלילה) וגם פטרונות של המתרגם: מוטב בהרבה לתת לקורא לפגוש את הטקסט בעצמו, ליצור בעצמו את האסוציאציות שלו, ובסוף, להציע לו "אחרית דבר מאת המתרגם" שיכולה להעשיר מאוד, לאחר הקריאה, בלי להידחף באמצע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: