לכל חיה יש שם, או כמה שמות

מכיוון שבימים אלה מסתמן שאנו חיים בג'ונגל, שוחחתי היום עם מיה סלע ב"מה שכרוך" על שמות של חיות. אמנם אדם בספר בראשית קרא בשמות לכל חיית השדה ולכל עוף השמיים, אבל מאז עבר זמן מה, היה האירוע של מגדל בבל וכיום לא ברור תמיד מה שמה של כל חיה, בפרט בשפה העברית העתיקה והמתחדשת. לעיתים יש גם סיבות ספרותיות להיות יצירתיים בעניין שמות החיות – ומתקבלות תוצאות נחמדות.

פיצול אישיות: תחש? סמור? גירית?

נפתח בספר הרוח בערבי הנחל של קנת גרהם. היצירה הקלאסית הזאת זכתה לכמה תרגומים משובחים שאפשר לערוך ביניהם השוואה מרתקת, אך הפעם נגביל את עצמנו לשמו של אחד מארבעת הגיבורים. הארבעה האלה כולם בנים, גברים, ג'נטלמנים כפריים, וכולם בעלי חיים, כמובן אנושיים ומואנשים מאוד – שטים בסירה ושותים יחד כוסית מול האח. כל אחד מהרביעייה הוא בעל חיים אחר, ואחד מהם הוא במקור badger. זוהי חיה חזקה, אמיצה ועם זאת חמודה למראה, שעל ראשה פסים שחורים־לבנים, ויש לה שם מקובל בעברית: גירית. אף על פי כן, בשלושה תרגומים מצוינים לעברית – אחד של יונתן רטוש משנות החמישים, אחד של יניב פרקש ואחד של אוריאל אופק שערכה ועדכנה בתו עטרה אופק – בעל החיים הזה נקרא בשלושה שמות שונים. בואו נראה למה.

בתרגום של רטוש, בעל החיים המכובד הזה הוא "תַחַש". למה תחש? המילה "תחש" מופיעה בתנ"ך בעיקר בהקשר של "עורות תחשים", עורות איכותיים ששימשו לבניית גג המשכן, הלוא הוא האוהל ששימש כמקדש בזמן נדודיהם של בני ישראל במדבר. אבל איזו מין חיה היא התחש? לשאלה זו לא הייתה תשובה. כאשר מרטין לותר, האב המייסד של הנצרות הפרוטסטנטית, תרגם את התנ"ך לגרמנית במאה ה-16, הוא תרגם את ה"תחש" כ-Dachs, "גירית" בגרמנית, בגלל הדמיון הצלילי בין Dachs ל"תחש". תרגומים אחרים של התנ"ך לשפות אירופיות אימצו את הבחירה הזאת, והמֶמו ש"תחש" הוא "גירית" הגיע לבסוף גם אל העברית הודות למנדלי מוכר ספרים, שתרגם מגרמנית לעברית ספר עיון בשם "ספר תולדות הטבע" של הראלד לנץ (מנדלי ביצירותיו ובתרגומיו טבע מונחים ושמות עבריים רבים מתחום הטבע, ובהם "עפרוני", "ירגזי" ו"אוכמנית").

בסופו של דבר, הזואולוג ישראל אהרוני טבע בשנות ה-20 את המילה "גירית", והיא נקלטה ומשמשת עד היום כשמה של החיה הזאת. "תחש" הפך לשמו של בעל חיים אחר: יונק ימי גדול ומיוחד שזכה להיקרא לא פחות מאשר "תחש המשכן". זאת לאחר שנמצא בזמנו כי בדואים החיים בסיני קוראים ליונקים ימיים שונים "דחס" ו"תחס" ואף משתמשים בעורם, וכך עלתה ההשערה שה"תחש" מהתנ"ך אינו גירית אלא סוג כלשהו של יונק ימי.

המילה "גירית" החליפה אם כך את המילה "תחש" כתרגום ל-badger; ובכל זאת, כאשר יונתן רטוש תרגם את הרוח בערבי הנחל, הוא בחר לא לקרוא ל-badger "גירית" אלא דווקא "תחש". למה? הסיבה העיקרית היא כנראה שמדובר בדמות של גבר־גבר, קשוח, מסתורי ולקוני, אחד מרביעיית גיבורים גברים, ורטוש לא רצה לקרוא לו בשם נקבי כמו "גירית". "תחש" הוא גם זכרי, גם מילה מכובדת מן התנ"ך וגם מסתורית ולא מוכרת, כמו דמותו של התחש בספר.

עטרה אופק, כאשר ערכה את תרגומו של אביה אוריאל אופק לספר הזה, בחרה לשנות "גירית" ל"סמור" – קרוב משפחה של הגירית, וכמו התחש, שם עצם ממין זכר.

לעומת התחש והסמור הגבריים, יניב פרקש בתרגום המוער שלו לספר הלך בגאווה דווקא על הגירית משום שהייתה בעיניו חשיבות לשימוש בשמות המדויקים והמקובלים כיום של בעלי החיים, גם אם התוצאה היא גירית בן. כדבריו של יניב, "אם 'אהבת השם גורדון' יכול להיות מתאגרף, אז למה 'גירית' לא יכול להיות דמות זכרית בספר?". פייר.

בייגלה

מהרוח בערבי הנחל נמשיך לספר קנוני אחר, בייגלה של מרגרט ריי, שאגב חיברה יחד עם בעלה הנס ריי גם את סדרת ג'ורג' הסקרן. איזה מין כלב הוא בייגלה? במקור באנגלית מדובר ב-Dachshund, שם שמקורו, כמו מקורו של הכלב עצמו, בגרמניה. ואחרי שכבר גילינו ש-Dachs בגרמנית היא גירית, וכיוון ש-hund בגרמנית הוא כלב, כמו hound באנגלית, קל להבין ש-Dachshund הוא מילולית "כלב גירית", משום שהכלבים האלה שימשו לציד גיריות, ובגלל צורתם הארוכה והנמוכה יכלו להיכנס לתוך המאורות שלהן. שמו של הכלב תורגם לעברית כ"כלב תחש", כלומר "כלב גירית" תוך שימוש בשמה הישן של החיה הזאת. נשים לב שכאשר אנחנו מקצרים "כלב תחש" ל"תחש", אנחנו למעשה הופכים את הכלב לגירית (וגם ש"דָאקֶל" הוא קיצור של Dachshund).

איך קוראים לחיות דמיוניות

עוד בטרם החליט מרטין לותר ש"תחש" הוא גירית, הוצגו פרשנויות שונות באשר לזהותה של חיה זו. במסכת שבת בתלמוד מועלית ההשערה שהתחש הוא למעשה חד־קרן שנברא במיוחד לצורך הקמת המשכן ("תַּחַשׁ שֶׁהָיָה בִּימֵי מֹשֶׁה בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הָיָה וְלֹא הִכְרִיעוּ בּוֹ חֲכָמִים אִם מִין חַיָּה הוּא אִם מִין בְּהֵמָה הוּא וְקֶרֶן אַחַת הָיְתָה לוֹ בְּמִצְחוֹ וּלְפִי שָׁעָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לְמֹשֶׁה וְעָשָׂה מִמֶּנּוּ מִשְׁכָּן וְנִגְנַז"). יהיה נחמד אפוא להמשיך לשם של חיה ספרותית דמיונית.

בעלילות דוליטל הרופא של יו לופטינג מופיעה, לצד התוכי, הכלב ושאר החבורה, חיה נדירה ומופלאה בשם pushmi-pullyu. חיה זו מתוארת כמין איילה בעלת שני ראשים, אחד בכל צד של הגוף, שעל פי רוב אחד מהם מדבר ואחד אוכל. השם, המורכב מהמילים push ו-pull, למשוך ולדחוף, מתייחס מן הסתם לוויכוח האפשרי בין שני הראשים בנוגע לכיוון שכדאי ללכת בו. בתרגומים שונים הוצעו לו השמות העבריים "דְחוֹפוּס-מְשוֹכוּס" (תרגום חנה לבנת), "דְּחוֹפוּם־שׁוֹכְתִי" (תרגום עטרה אופק) ו"דְחִיק־סְלִיק" (בתרגומה של פרופ' זהר שביט).

•

בהכנת הפינה הזאת נעזרתי בטורו המצוין של אילון גלעד על תולדות המילה "תחש": "חד־קרן, כלב או פרת ים – מהו תחש?", שהתפרסם ב-24 באוגוסט 2013 בעיתון "הארץ".

תודה לכל מי שהצטרפו אליי בדיון הכיפי בפייסבוק על שמות של חיות ספרותיות, ובייחוד למאיר עוזיאל שהציע את שמותיו השונים של pushmi-pullyu. תודה גדולה ליערה מוקי ולשרה קרן על עזרתן במציאת תרגומים שונים של ספרי דוקטור דוליטל.