משה רבנו, שייקספיר והמסע בזמן

הפעם נעסוק בחיבור נחמד בין אסימוב לתלמוד, ובין משה רבנו לשייקספיר, בעקבות פינת התלמוד החדשה והיפה של חיה גלבוע, "קוראת לסדר", אצל יובל אביבי ומיה סלע ב"מה שכרוך".

בפינתה ב-13 ביוני עסקה גלבוע באגדה ידועה המופיעה במסכת מנחות בתלמוד, שבה משה רבנו עולה ופוגש את האל כדי לקבל ממנו את התורה ולמסור אותה לעם ישראל. אך האל אינו נותן לו אותה מיד, אלא יושב ו"קושר כתרים לאותיות", כלומר מעטר אותן ומוסיף להן תגים. לשאלתו של משה על סיבת העיכוב, האל משיב שבעתיד יבוא לעולם אדם בשם עקיבא בן יוסף, רבי עקיבא בשבילנו, שידרוש הלכות על התגים והעיטורים האלה.

משה, אולי קצת בקנאה בחכם העתידי הזה, מבקש לראותו, והאל אכן מביא אותו אל בית מדרשו של רבי עקיבא; שם משה מגלה שאינו מבין את הנאמר על התורה שהוא-עצמו עתיד למסור לעם ישראל. אמנם, הוא מתנחם מעט כאשר רבי עקיבא מנמק דבר מה בקביעה "הלכה למשה מסיני".

האגדה הזאת (המופיעה בשלמותה בסוף הפוסט) עוסקת בין השאר בקשר בין מקור לפרשנות, בין כותב לבין קוראים, מבקרים וחוקרות ספרות; ומזכירה לנו כי מרגע שטקסט יצא מחזקתו של מחברו, הוא פתוח לשלל פרשנויות, גם אם המחבר לא כיוון אליהן מפורשות, אינו מסכים עמן או במקרה זה, אפילו אינו מבין אותן ("ולא היה יודע מה הן אומרים. תשש כחו").

בעודי מאזינה, נזכרתי בסיפור דומה מאוד של סופר המדע הבדיוני היהודי אייזק אסימוב. הסיפור נקרא "המשורר בן-האלמוות" (כאן במקור, באנגלית). פיזיקאי ומרצה לספרות אנגלית משוחחים במסיבת חג המולד של סגל האוניברסיטה; שניהם שתויים מעט, והפיזיקאי מספר למרצה לספרות שהוא הביא אל ההווה כמה פיזיקאים דגולים מן ההיסטוריה, ובהם ארכימדס, גליליאו וניוטון – וגם את שייקספיר. המרצה לספרות נרעש כולו:

הפיזיקאי ממשיך ומספר למרצה לספרות שהוא רשם את שייקספיר לקורס שלו על יצירות שייקספיר: "רשמתי אותו בקורס-הערב שלך למבוגרים. מעולם לא ראיתי אדם כה להוט לגלות מה חושבים עליו הדורות הבאים כפי שהיה ביל המיסכן. הוא עבד על כך קשה." אך לרוע המזל, העניין לא עלה יפה והוא נאלץ לשלוח את שייקספיר בחזרה לזמנו: "כמה השפלה," הוא שואל את המרצה לספרות, "יכול אדם לשאת?". "על איזו השפלה אתה מדבר?" שואל המרצה לספרות בדאגה, והפיזיקאי מסיים את כוס הקוקטייל שלו ועונה לו "אתה הכשלת אותו בבחינה".

האם "המשורר בן-האלמוות" הוא מחווה מכוונת לאגדה על משה רבנו וביקורו בבית המדרש של רבי עקיבא? לא הצלחתי למצוא סימוכין לכך, אך הדבר אינו בלתי סביר. אסימוב היה יהודי, כמובן, ואדם ידען ורחב אופקים. על דעתו בסוגיית המקור והפרשנות אפשר ללמוד מן הסיפור הזה עצמו, אך הוא התבטא בעניין גם במקומות אחרים – שבהם נעסוק אולי בהזדמנות אחרת.

•

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות אמר לפניו רבונו של עולם מי מעכב על ידך אמר לו אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות

אמר לפניו רבונו של עולם הראהו לי אמר לו חזור לאחורך הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודע מה הן אומרים תשש כחו כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו רבי מנין לך אמר להן הלכה למשה מסיני נתיישבה דעתו

חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו הראני שכרו אמר לו חזור חזר לאחוריו ראה ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבונו של עולם זו תורה וזו שכרה אמר לו שתוק כך עלה במחשבה לפני

(מנחות כ"ט, ב)

•

הקטעים מ"המשורר בן-האלמוות" מתוך "גדול ורחב הוא העולם", תרגום חיים גליקשטיין, הוצאת מסדה, 1976.

תודה רבה לאסף דקל וליורם נבו שסייעו לי במציאת התרגום.

•

רוצים עוד? ספרי "מוציאה לשון – הפתעות מהמגירה הסודית של העברית" נמכר עכשיו במבצעי שבוע הספר בדוכני "עם עובד" בשרונה בתל-אביב ובמתחם התחנה בירושלים, באתר עם עובד, ברשתות ובחנויות החביבות עליכם וגם כספר דיגיטלי באתר עברית.