דברו אליי בבועות (דיבור)

לבועות דיבור בקומיקס יש שפה קטנה משלהן. בועה "מזוגזגת" מציינת צעקה; "שרשרת" של בועות מאפשרת להציג כמה חילופי דברים באותו ריבוע; עיצובים אחרים של היקף הבועה ושל הרקע שלה מאפשרים לבטא שלל רגשות ורעיונות, מ"שעמום" ועד "קולות של מתים" (הדוגמאות עם החתולים לקוחות מן הקומיקס המקסים Litterbox).

אבל שתי הדוגמאות שלהלן, אחת מן הקומיקס "מנהרות" של רותו מודן והאחרת מ"ספר הציפורים" של נעה כ"ץ, עושות בבועות הדיבור שימוש מפתיע ויצירתי במיוחד. בשני המקרים, בועת הדיבור מסתירה משהו אחר שנמצא בגבולות הריבוע, וכך ממחישה לנו שהוא נסתר מעיניהן או מאוזניהן של הדמויות.

ב"ספר הציפורים", בועות הדיבור של צמד הציפורות פנינה ונחמה מסתירות את צבי שעומד לידן, עד שהוא פוצה את פיו בריבוע השני ("'סמאללה!' 'צבי, כמה זמן עמדת שם?'"). כך הן ממחישות את ההסוואה המוצלחת של פפיון השדות (ש"בהתקרב סכנה … קופא במקומו ונותן ללבוש ההסוואה שלו לעשות את העבודה").

ב"מנהרות", בועת הדיבור של אלגרה שעומדת משמאל ("'דיאנה! הנה מיד!'") מסתירה את מה שאומרים השניים שמימינה, ואמיל (בחליפה) אינו מצליח לשמוע אותם ("'מה? למה?'").

בשני המקרים, היוצרות מנצלות את בועות הדיבור להמחשה חזותית של רעיון מופשט: צבי שם, אבל לא מבחינים בו; מוטקה וברושי מדברים, אבל אי-אפשר להבין מה אמרו בגלל הצעקה של אלגרה. בשני המקרים, אנחנו שותפים לחוויה של הדמויות שלא מבחינות או לא מצליחות לשמוע, והיוצרות נמנעות מהבחירה הטריוויאלית (ציור של ציפור שצבעיה מסווים אותה על רקע הסביבה, או ברושי מתכופף כדי ללחוש באוזנו של מוטקה) לטובת שימוש רענן במאפיין ייחודי של המדיום – בועות הדיבור.

שלעולם לא תכוסו בבועות דיבור, וחג אביב רענן ושמח לכולנו!