מדינה במסכה: הזהות הסודית של ווקאנדה

הסרט "הפנתר השחור" של מארוול, שעלה על המסכים בתחילת השנה, זכה לקבלת פנים חמה מן הקהל בכלל, ומקהל שחור בארצות הברית ובאפריקה בפרט. אחד הגורמים לעוצמתו של הסרט הזה הוא הרחבת הרעיון של "זהות סודית" והחלתו על מדינה שלמה.

"הפנתר השחור" הוא הסרט הראשון ביקום הקולנועי של מארוול שבמרכזו גיבור-על שחור ושביים במאי אפרו-אמריקאי, ראיין קוגלר. הדמויות בסרט הן ברובן המכריע שחורות – ובהזדמנות זו, שבה פנתה מארוול למיעוטים הסובלים מתת-ייצוג ומייצוג סטריאוטיפי ביצירות קולנועיות, קיבלנו גם ייצוג ראוי בצורה חריגה של נשים: במקום אשה סמלית אחת בחבורת גברים, כנהוג בז'אנר, זכינו במפגן של כוח נשי, ובכלל זה המלכה-האם רמונדה, הגנרלית אוֹקוֹיֶה, המרגלת נַקִיָה וכמובן המדענית הראשית, הטינאייג'רית הגאונה וההורסת שוּרִי. יש הטוענים (אולי בהגזמה) שזהו הסרט הראשון של מארוול שעובר לא רק את מבחן בכדל, אלא גם מבחן בכדל גזעי (שתי דמויות לא-לבנות שיש להן שמות ואשר מדברות ביניהן על משהו שאינו אדם לבן) ומבחן דוּבֶרנֶה (שתי דמויות לא-לבנות שיש להן קווי עלילה ומוטיבציות משלהן, ואינן משמשות כתפאורה בלבד לסיפורים לבנים).

למי שאיכשהו פספס, "הפנתר השחור" מתאר מדינה אפריקאית דמיונית בשם ווקאנדה. לכאורה, ווקאנדה היא מדינה כפרית נחשלת; למעשה, היא מסתירה מדע וטכנולוגיה מתקדמים ביותר, שהצליחה לפתח הודות למתכת בשם ויברניום, שהגיעה לשטחה כמטאוריט. הטכנולוגיה הזאת כוללת שלל כלי טיס וכלי נשק עתידניים, וכמובן טכניקות הסוואה מרשימות.

לקראת סוף הסרט מחליטה הנהגת ווקאנדה להפסיק להסתתר. מלך ווקאנדה, טצ'אלה, מכריז בעצרת האו"ם: "לראשונה בהיסטוריה, נחלוק את הידע והמשאבים שלנו עם שאר העולם. ווקאנדה לא תִצְפה עוד מהצללים … אנו נשתדל להיות דוגמה כיצד עלינו לנהוג זה בזה, כאחים ואחיות על האדמה הזאת" (טקסט התסריט של "הפנתר השחור" – כאן).

הרגעים הבאים הם מן החשובים ביותר בסרט. אחד הנציגים שואל "עם כל הכבוד, המלך טצ'אלה, מה אומה של חקלאים יכולה להציע לשאר העולם?". המצלמה עוברת בין כמה מאנשי ווקאנדה וחוזרת אל טצ'אלה; כולם עוטים הבעה של חיוך סלחני.

מדוע הרגע הזה חשוב? אחרי כל האקשן, הפיצוצים, הסמים המיסטיים והתלבושות השבטיות המרשימות, החיוך הזה הוא לב הסרט: אתם חושבים שאנחנו ארץ כפרית ונחשלת, אבל למעשה אנחנו משהו אחר לגמרי, אנחנו מעצמה מדעית וטכנולוגית. אנחנו "אפריקה שמעולם לא סבלה מקולוניאליזם", כדבריה של רות קרטר, ראש מחלקת ההלבשה של הסרט. אנחנו לא מה שאנחנו נראים: יש לנו זהות סודית.

הזהות הסודית היא כמובן עקרון יסוד בז'אנר גיבורי-העל, החל מסופרמן. התיכוניסט הביישן או העיתונאי עם המשקפיים הם בעצם גיבורים בעלי כוחות אדירים. הזהות הסודית של גיבורי-העל אפשרה לקוראי הקומיקס ולצופים בסרטים לדמיין את עצמם כגיבורים, ואולי גם לגלות בעצמם כוחות וביטחון שהסביבה לא ייחסה להם.

הסרט הזה לוקח את רעיון הזהות הסודית צעד אחד הלאה – לא רק לגיבור הסרט יש זהות סודית (במקרה זה, טצ'אלה הוא "הפנתר השחור"), אלא למדינה שלמה יש זהות סודית. כן, "הפנתר השחור" מציג מודלים לחיקוי, כגון דמות של מדענית צעירה שחורה שנערים ונערות שחורים יוכלו להזדהות איתה, וכך אולי לראות לעצמם עתיד במדע ביתר קלות – אפשרות שכבר זכתה לכינוי "אפקט שוּרִי". אך "הפנתר השחור" עושה יותר מזה. כפי שמתאר העיתונאי טריי ג'ונסון במאמר הנפלא הזה ב-Vox, הסרט מציג חברה שחורה שלמה, "ארץ שחורה מלאת חיים, חופש ומגוון, שהשיח בה לא הוכתם על ידי כוחות חיצוניים ואנשיה לא נאלצו להתמודד עם איש מלבד עצמם". הזהות הסודית של ווקאנדה מסייעת לצופים שחורים לדמיין מציאות אחרת: הנה, כך יכולנו להיות אילו ההיסטוריה הייתה מתגלגלת אחרת, אילו המפגש עם המערב היה מתרחש בתנאים אחרים; וכך, אולי, עדיין נוכל להיות.