Skip to content

בילבי: מודל פמיניסטי פנטסטי?

מרץ 9, 2017

 

 

בילבי של אסטריד לינדגרן נחשבת לדמות מרשימה של ילדה חזקה, ומופיעה כמעט בכל רשימה של ספרי ילדים מומלצים המבטאים השקפה פמיניסטית. גם אני אוהבת את בילבי; ובכל זאת, כשהגיע תורה של בתי להכיר אותה, הרהרתי שוב על תפיסת הנשיות שמשקף הספר הזה.

לכאורה, בילבי היא מופת של דמות נשית עצמאית וחזקה – צעירה, כמובן, דמות של ילדה. בילבי היא הילדה הכי חזקה בעולם, היא מרימה את הסוס שלה על הידיים ומעבירה אותו מהגינה למרפסת. היא עצמאית (חיה לבדה בבית, בלי הורים) וגם עצמאית כלכלית (יש לה מזוודה מלאה מטבעות זהב). היא "מחליטה על עצמה", בלשון הילדים, ולכן לא לומדת בבית ספר. בילבי אינה מצייתת למודלים מקובלים של מראה וטיפוח נשיים; כפי שהיא אומרת לרוקח, "אני לא סובלת מהנמשים שלי, אני נהנית מהם". היא אמיצה, זריזה ופיקחית, ושוב ושוב מעמידה במקומם גברים שמנסים לנהל את חייה (השוטרים שמנסים לקחת אותה לבית יתומים), או לקחת ממנה את רכושה (זוג הפורצים), או פשוט חושבים שהם חזקים ממנה (ה"איש החזק" בקרקס).

בילבי מצליחה להיות כל הדברים האלה, ויחד עם זאת היא לא רצינית, לא "חינוכית" וגם לא שונאת גברים – לא רק ששני חבריה הטובים הם טומי ואניקה, בן ובת, אלא שכל ההתמודדויות שלה עם גברים הן ברוח של עליזות ומשחק. עם השוטרים היא משחקת תופסת, ואת שני הפורצים שניסו לשדוד את מזוודת הזהב שלה היא מזמינה לנגן ולרקוד איתה, ולבסוף נותנת מטבע זהב לכל אחד.

אז אם כל כך טוב, מה רע? שבילבי היא דמות פנטסטית, גדולה מהחיים כמעט עד כדי קריקטורה, בעולם ריאליסטי. לבילבי יש ממש כוחות-על – איזו ילדה יכולה להרים סוס? – אבל חוץ ממנה-עצמה (ומאבא שלה), שום דבר בסיפור אינו פנטסטי: העיירה, בית הספר והמורה, הילדים האחרים, וכמובן טומי ואניקה, שהם ילדים מציאותיים בהחלט, ובניגוד לבילבי חייבים ללכת לישון בזמן, ללבוש בגדים נקיים ולהכין שיעורים. ואצל הילדים המציאותיים האלה, טומי ואניקה, הסטריאוטיפים המגדריים חוגגים – טומי אמיץ ופיזי יותר, ואילו אניקה פוחדת מטיפוס על עצים ומרוחות רפאים, ועסוקה בדאגה לניקיון השמלה שלה. השילוב בין בילבי לעולם שסביבה דומה לדמות קומיקס המצוירת על צילום, כאילו המחברת אומרת לנו, בעצם: שימו לב, הילדה האמיצה והחזקה הזאת היא דמיונית. מי שאמיתית זו היא, אניקה.

ובכל זאת, השורה התחתונה של הספר היא אופטימית. בסוף הספר בילבי פוגשת שוב את אבא שלה, הרב-חובל "מלך הכושים", ומתכוונת לנסוע איתו: הפנטזיה הזאת של דמות נשית חזקה ועצמאית עומדת להיעלם לארץ הדמיון. אך ברגע האחרון היא מתחרטת, כדי לא לשבור את לבם של טומי ואניקה, ומחליטה להישאר. זו אולי הדרך של לינדגרן לומר לנו: כרגע בילבי היא דמיונית, מודל שאינו יכול להתממש במציאות, אבל היא נשארת איתנו. אולי אניקה, כשתגדל, תהיה קצת דומה לה.

 

תודה לרונית דינצמן, מחברת "לב היער", שהדיון בינינו הביא אותי לכתוב את הפוסט הזה.

 

17 תגובות
  1. זאב רז permalink

    נהדר

  2. דפנה permalink

    מעניין

  3. ענת permalink

    נפלא ומזכיר נשכחות
    אני רוצה לקרוא את בילבי שוב!

  4. ICNIC permalink

    עיתוי הפוסט, בחג הפורים, שכבר עשרות שנים הרבה "בילבי"יות מסתובבות בו – מנומשות, עם צמות אופקיות, גרביים משתלשלות – הוא בחירה טובה לבחינת דמותה והדברים שכתבת מעניינים!

  5. אז בילבי היא בעצם "גיבורת על"!
    בחיי, לא חשבתי על זה… נהדר.

  6. אסתר permalink

    ביקורת מעניינת, שיתפתי את בתי עכשיו בתכנים שלה.
    אולי לינדגרן העמידה במכוון את אניקה כאנטיתיזה של בילבי, מכיוון שבספרים אחרים הבנות מוצגות כדמויות עם אופי חזק – מדיקן למשל, שמתאמנת בתעופה, קולטת את הצביעות של מנהל ביה"ס וכו' (כמובן שהן חזקות בהתייחס לתקופה בה נכתבו הספרים הללו. מאז למרבה המזל עברנו כברת דרך).

    • תודה, אסתר! מחשבה מעניינת מאוד. אניקה באמת יוצרת ניגוד שמדגיש את הייחוד של בילבי, כפי ששרלוק צריך את ווטסון שלא מבין מה קורה כדי להראות כמה הוא מבריק.

  7. פנינה permalink

    מי אמר שבילבי אמורה ליצג ילדה פמיניסטית? במציאות שבה השונות ראויה להתבוננות סובלנית, אני רואה בדמות של בילבי כניסיון להרכיב את יריעת ההזדמנויות של ילד להכיר דמות אחרת, אולי קצת קוויריט, קצת ילד קצת ילדה ובעיקר מסרבת הגדרה. זו עדיין יצירה נהדרת בעיני אולי בגלל שהיא מצליחה להשאר רלוונטית גם בעידן אחר.

    • שלום פנינה, אכן, בילבי לא "אמורה" לייצג כלום (אמורה מטעם מי?…), אבל רבים רואים ב"בילבי" יצירה שמשקפת עולם ערכים פמיניסטי, כיוון שהגיבורה שלו עצמאית, חזקה ואמיצה וכיוצא באלה גודיז (ראי לינק ראשון בפוסט).

      אף על פי כן, כאשר קראתי אותו שוב עם בתי, בלטה לי החלוקה הזאת שתיארתי. החלוקה הזאת (בין ילדה עצמאית וחזקה מאוד שמצטיירת כדמות דמיונית, וילדה עם מאפיינים שמרניים שמצטיירת כמציאותית) לא אומרת שזה ספר לא טוב או לא נהדר. הוא טוב ואף נהדר. אפשר לנתח יצירה, ואפילו למצוא שהיא לא שלמות פמיניסטית, ועדיין לחשוב שהיא טובה מאוד. ולבסוף, אני אישית לא מוצאת שבילבי היא "קצת ילד קצת ילדה" – ילדה יכולה להיות אמיצה וחזקה ועדיין להיות בהחלט ילדה, ולא ילד.

  8. שלומית, תודה על הפוסט היפה. זאת מחשבה שמעסיקה אותי מאוד בעיקר בנוגע לסרטים על אנשים שחיים מחוץ לזרם המרכזי ואף על פי שלעתים קרובות הם מתוארים באופן רומנטי ואידילי, בסופו של דבר כמעט תמיד הם מסתיימים בכישלון – כניעה והשתלבות או כקדושים מעונים – כלומר אופציה בלתי אפשרית (דוגמאות מפורסמות: מועדון קרב, תלמה ולואיז, קפטן פנטסטיק).

    • מועדון קרב נראה לי יותר כמו "חלום שהפך לסיוט", לא?… אם אני זוכרת אותו נכון (ובאופן סמלי, הדמות המשנית של הבחור הבלונדיני היפה שהצטרף למועדון קרב ובסופו של דבר נראה לגמרי אחרת…).
      אני חשבתי משהו דומה על עגבניות ירוקות מטוגנות – איג'י עוזרת לרות לעזוב את בעלה האלים והן מקימות בית יחד, ואז הבן של רות מאבד יד בתאונה. למה? מין עונש סמלי לנשים שעוזבות בעלים/ללסביות?…

Trackbacks & Pingbacks

  1. ילדות חזקות | lirazamram

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: