בגדי המלך

גם טקסט כתוב וערוך לתלפיות עדיין איננו גמור: הוא עירום, ובטרם יגיע אל הקוראים, יש להלבישו, כלומר לעצב אותו. אותו טקסט עצמו עשוי להשאיר על הקורא רושם שונה לחלוטין אם יעוצב בדרכים שונות – דוגמה בלתי נשכחת לעניין זה היא The mouse's tale, סיפורו של העכבר, מ"אליס בארץ הפלאות", שאליס, הסבורה בטעות שמדובר בזנב (tail) במקום בסיפור (tale), רואה אותו בעיני רוחה כפי שהוא מופיע בתמונה למעלה.

עיצוב הטקסט נעשה בכמה וכמה רמות – מן הפונט וגודל האות, דרך בחירת התמונות ועד ארגון הטקסט במרחב – על פני כפולת העמודים, הספר או המגזין כולו, או (במדיה חדשה) המסך או דף אתר האינטרנט.

גודל האות הוא סלע מחלוקת נצחי בין העורך למעצב. עורכים נוטים להעדיף טקסט באות גדולה וקריאה, שתהיה נוחה גם לקוראים מבוגרים, ואילו המעצבים מושכים לעבר אות קטנה יותר, המעניקה לעמוד מראה אלגנטי. לאחרונה, בעת עיצוב הפורמט של ספר ביולוגיה חדש, מצאתי את עצמי מתייצבת לצד המעצבת ב"קבוצת האות הקטנה", בעוד הכותב מעדיף אות גדולה יותר – משבר זהות זוטא!

בחירת האימג'ים – תצלומים או איורים – שילוו את הטקסט, היא אחת המשימות המהנות של עורך. אני עצמי אוהבת במיוחד איורים. מאייר מוכשר מוסיף לטקסט "טוויסט", או עוד רובד של פרשנות: איור האומר על הטקסט משהו שאינו נאמר בטקסט עצמו, מפתיע את הקורא או גורם לו לחייך. אם יש תקציב למאייר שיכין איור במיוחד בשבילנו, מה טוב; אך אפשר להשיג איור מפתיע גם בלי תקציב להכנת איור במיוחד. באתרי תמונות, שמגזינים ואתרי תוכן קונים בהם חלק ניכר מהאימג'ים שהם מפרסמים, אפשר למצוא – לצד שפע תצלומים בנאליים – גם הברקות לא-מעטות, ובהן איורים מצוינים. כאשר איש שוק ההון עידו צביקל כתב לכתב-העת BioInform בעריכתי טור על "ארבע נסיכות הביומד הישראלי", וניסה לשער איזו מהן תהפוך למלכה בשנה הקרובה – שמחתי לצוות לטור איור מוכן מקסים של ארבע המלכות של חפיסת הקלפים.

לפני שנים אחדות הייתי מעורבת בפרויקט יוצא דופן, שלבחירות העיצוביות הייתה בו תרומה גדולה במיוחד. פנה אליי אדם חולה במחלה סופנית, שרצה להשאיר לכל אחד מילדיו ספר קטן של דברי פרידה. הטקסט הכתוב של כל ספר כזה הקיף כ-2,000 מילה, כלומר, בעמודי ספר קריאה רגיל – כשמונה עמודים. המעצב הגרפי המוכשר בחר בדף קטן במיוחד (A6, כלומר 10.5 על 14.8 ס"מ) ועיצב את הטקסט בטורים צרים יחסית. בדרך זו פרש את הטקסט על כ-20 עמודים, שהודפסו על נייר עבה ונכרכו בכריכה קשה. דברי הפרידה של האב לבשו כך צורה של ספרים קטנים ויפים.

עיצוב זה דומה, ולא במקרה, לעיצוב של ספרי שירה: בשני המקרים, המטרה היא לא לארוז טקסט רב בצורה נוחה, כמו ברוב ספרי הקריאה והעיון, אלא להציג טקסט קצר יחסית בצורה מרווחת, שתאפשר לקורא להעניק לו את מלוא תשומת הלב.

דוגמה אחרת לפרישה אפקטיבית של טקסט על דפים היא פרויקט 50 שנה לעידן החלל, שהופיע בגיליון נובמבר 2007 של "גליליאו" בעריכתי. טל ענבר כתב לגיליון מאמר מרכזי וכן שורת בוקסות (תיבות), שתיארו את ההתפתחויות בתחום החלל בכל אחת מהשנים 1957 – שיגור הספוטניק הראשון – עד 2007. את הבוקסות האלה שילבנו לאורך הגיליון, החל מעמוד "דבר העורכת". על התרגיל הזה, של הכנת עימוד של גיליון שלם כך שישתלבו בו בדיוק 51 בוקסות כאלה (שונות זו מזו בגודלן!) לא אחזור בלי סיבה טובה מאוד – אבל התוצאה הייתה מרשימה. את שער הגיליון הזה איירה המאיירת המבריקה שירז פומן, ורואים בו אסטרונום שותה כוס תה עם עוגיות על אנטנת צלחת ענקית, ונושא את עיניו אל השמיים שבהם כוכבי לכת אחרים ועליהם אנטנות דומות. שלא במתכוון, האיור המקסים הזה גורם לקורא הקפדן לחייך פעמיים: אם תסתכלו בו היטב, תגלו טעות משעשעת בתחום האור והצל.

מה אני עושה: עריכת תוכן ועריכה לשונית