הקדוש הפרטי שלי

היום, ה-31 בינואר, הוא יומו של הקדוש הקתולי סן ג'ובאני בוסקו, פטרון העורכים. גיליתי את קיומו כאשר כתבתי את הפוסט הראשון בבלוג הזה, והתגלית שימחה אותי מאוד: לכולנו ברורה כיום חשיבות הנטוורקינג, וקשה להעלות על הדעת קשרים טובים יותר מאשר פטרון חזק אצל הבוס הגדול.

קדוש איתן העומד לימינה יכול לסייע לעורכת בשלל משימות, קטנות כגדולות – משיבוץ שינויים של הרגע האחרון מבלי להכניס טעויות של הרגע האחרון, ועד עמידה על האוטונומיה של מערכת מגזין מול לחצים עסקיים.

עם משימה מהסוג האחרון התמודדתי כאשר ערכתי את כתב העת למדע ולמחשבה "גליליאו". המו"ל דאז, מאיר דוד, חתם על הסכם לשיתוף פעולה מסחרי עם אוניברסיטת בר אילן, שלפיו יורחבו הגיליונות ובכל גיליון יתפרסם מספר מסוים של מאמרים על מחקרים הנערכים באוניברסיטה.

לצד מאמרים מעולים, דוגמת המאמר הזה של פרופ' נתן נתניהו ועמיתיו, קיבלנו גם טקסטים מן היקב ומן הגורן, ממאמרים מדעיים לא-פופולריים ועד תקצירים לתורמים, בצירוף דרישה תקיפה לפרסמם במגזין. המאמץ לשמור על אופיו ועל רמתו של "גליליאו", לגייס ברציפות מאמרים טובים של חוקרים מן האוניברסיטה ולטפח, במגבלות התקציב, גם כותבים צעירים ומוכשרים מטעמנו – היה בלא ספק אחת המשימות המאתגרות שהתמודדתי עמן. דון בוסקו, כנראה, לא היה קטנוני, ושמר את צעדיי אף שלא הדלקתי נר לכבודו.

נחתום בתפילה לפטרון העורכים: "שליח נערץ של בני הנעורים, מייסד של קהילות דתיות, מורה עיקרי הנצרות, מחנך, כותב ואור שזרח בתקופתנו – אתה יודע שאחד הכוחות הגדולים כיום הוא כוחה של העיתונות. האץ בעורכים להיות תמיד ישרים ולפעול למען טובת בני האדם, וכך לשרת את תהילת האל. אמן".