פתיתים

קיבלתי מייל מקסים מצהלה עמאר, שקוראת בימים אלה את ספרי "מוציאה לשון". צהלה הגיעה לפרק "שֵם על שֵם: דברים שנקראים על שם מישהו ולא ידעתם", ושלחה לי דוגמה נהדרת נוספת:

צמח הפוקסיה נקרא על שם הבוטנאי הגרמני בן המאה ה־16 לאונרד פוקס, והצבע הוורוד העז של פרחיו של הצמח הזה נקרא "ורוד פוקסיה"!

שמחתי להתוודע לדמותו של פוקס (Fuchs) ולגלות שצמח הפוקסיה נקרא על שמו. התמזל מזלו של פוקס שלא זו בלבד ששמו הוענק לצמח כה יפה (ואהוב עליי במיוחד), אלא שהשם המשיך הלאה אל עולם הצבעים. תודה רבה, צהלה!

ואוסיף ש"מוציאה לשון" נמכר כעת במבצעי שבוע הספר, בין השאר ב-28 שקל לעותק דיגיטלי או ב-59 שקל לעותק מודפס באתר "עברית" וב-44 שקל באתר עם עובד.

•

בקורס שלי במסגרת לימודי עריכת הלשון באוניברסיטת תל־אביב למדה השנה חבורה מקסימה של סטודנטים אוהבי שפה וסקרנים. במפגש הסיום אירחנו את חמוטל ילין, יו"ר איגוד אנשי הספר, את רוית דלויה, עורכת מרכזת בהוצאת עם עובד, ואת תמר שנקר, מנהלת מחלקת הפרסומים של מוזיאון ארץ ישראל – מוז"א. תמר ורוית שיתפו מניסיונן, סיפרו על אופי העבודה על טקסטים מוזיאליים וספרי סיפורת ועיון, ותיארו מהי מבחינתן עבודה טובה ופורייה עם עורכי טקסט ולשון. חמוטל העניקה טיפים לאנשי ונשות מקצוע בתחילת דרכם בכלל, ולעבודה עם הוצאות הספרים המסחריות בפרט – איך להשיג את העבודה הראשונה, איך לשמור על עצמנו מלקוחות בעייתיים, כמה משלמים ומתי. תודה רבה לשלושתן! התמונה שלמטה היא הצצה למפגש, שלרגל המלחמה (זו שהסתיימה) נערך בזום. מימין לשמאל ומלמעלה למטה: רוית דלויה; חמוטל ילין; תמר שנקר; אנוכי.

סיום וסיכום הסמסטר הם הזדמנות מצוינת להיזכר בכל מה שעשינו במהלכו. בקורס "טקסטים עיוניים: מיומנויות וכלים" עסקנו במתן כותרות אטרקטיביות שגם יסייעו לקוראים להבין מהו העיקר בטקסט ובחלקיו; הכרנו את המרכיבים העיקריים של ספרי עיון ואת תיבת הכלים הדיגיטליים של עורכת הלשון והעורכת; עסקנו בסוגיות של מינוח מקצועי בטקסט עברי; תרגלנו כתיבה שוויונית מגדרית והכנת מפתח עניינים ושוחחנו על מבט ביקורתי, על בקרת איכות, על עבודת צוות עם כותבים, מעצבות, מתרגמים ומגיהות ועל שיווק ותמחור. רוצים גם? זה הזמן להירשם לתוכנית לשנה הבאה.

•

ולסיום, דנה אלעזר-הלוי ואני תהינו מדוע השם "עם כלביא" מבלבל כל כך, ורבים (ובהם שתינו) נוטים לקרוא אותו כאילו "כלביא" היא דווקא מילה בארמית. התובנות הלשוניות כאן.

•

הלב נשבר שוב אתמול עם ההודעה על נפילתו של סמל יניב מיכלוביץ בן ה-19 בעזה. עוד בחור צעיר נהרג בראשית חייו. אני מקווה שמדינת ישראל תחזיר בהקדם את האזרחים והחיילים החטופים בידי חמאס כבר 636 ימים, תסיים את המלחמה בעזה ותשיב את הבנים והבנות הביתה.

הפוקסיה שבראש הפוסט: Photo by kairgid on Freeimages.com