מדברים במספרים

דוברי עברית, ושפות טבעיות בכלל, נוטים ליצור בשפה לא על ידי המצאה של דברים חדשים לגמרי, יצירה de novo, אלא על ידי ניצול יצירתי של כל מה שנופל לידם, או ללשונם. בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית "מה שכרוך" דיברתי היום עם מיה סלע ויובל אביבי על שימושים לשוניים וספרותיים נחמדים במשהו שלכאורה הוא יבש וטכני מאוד: שמות של מספרים.

הזוהי מילה?

נתחיל בשאלה נפלאה של מיה בתחילת השיחה: האם שמות של מספרים הם בכלל מילים? ובכן, נסתכל למשל על "11", או "5", או, בספרות רומיות, "V". אם נבקש מדוברי עברית, צרפתית ואנגלית, למשל, להסתכל על שלושת אלה ולהקריא אותם, כל אחד מהם יאמר משהו אחר – בשפתו: עברית, צרפתית וכן הלאה. כלומר: "5" או "V" הם דרכים שונות לציין מספר מסוים בספרות; "חמש" או “five” הם דרכים שונות לציין מספר מסוים במילים, מילים בשפות שונות.

מספרים עם שמות פרטיים

מעניין להבחין שיש מספרים שזכו, באותה שפה עצמה, ליותר משם אחד, ואפילו לסוג של שמות חיבה. כך "שתים־עשרה" בעברית נקרא גם "תריסר". את ה"תריסר" קיבלנו מארמית והיא קיצור של "תְרֵי־עֲסָר", שנים־עשר בארמית ("תרי" פירושה "שְנֵי", כמו ב"דזבין אבא בתרי זוזי" – "שאבא קנה בשני זוזים").

ובהתאם, שש זכה לשם הפרטי "חצי תריסר".

ידוע פחות הוא "עַשְׁתֵּי־עָשָׂר", כלומר אחת־עשרה (למשל: "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט", זכריה א ז – הספירה היא לפי גרסה עתיקה של לוח השנה העברי, שבו ניסן היה החודש הראשון, וחודש שבט, שהוא חודשיים לפניו, היה החודש האחד־עשר). המילה "עַשְׁתֵּי -" פירושה "אחד", אך היא מופיעה בתנ"ך רק כחלק מהצירוף "עשתי־עשר" או "עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה".

וישנה גם המילה המשעשעת "תְּלֵיסָר", כמו "תריסר" אבל בלמ"ד, שפירושה שלוש־עשרה: "תְּלָת" (שלוש בארמית, כמו ב"תלת־אופן") + "עֲסָר" (עשר בארמית). אז במקום אחת־עשרה, שתים־עשרה, שלוש־עשרה, אפשר לומר בעברית גם: עשתי־עשר, תריסר, תליסר – וכך תפתיעו את בני שיחכם בטריוויה לשונית שהם כנראה לא יכירו, אלא אם הם מאזינים ל"מה שכרוך" או קוראים את הבלוג הזה.

בעברית ישנן לנו גם "רִבּוֹא", או "רבבה", כלומר עשרת אלפים, שתיהן מופיעות במקרא, וזכור לנו ששאול קינא וכעס כששמע את בנות ישראל שרות "הִכָּה שָׁאוּל (באלפו) [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו" – שמואל א יח ז.

באנגלית אנחנו פוגשים את הצירוף החמוד a baker’s dozen, "תריסר של אופה", שפירושו 13. מדוע "תריסר", כלומר 12, יהיה 13 דווקא אצל האופה? לפי התיאוריה המקובלת ביותר, הביטוי נוצר משום שאופים אנגלים ניסו להימנע מלחטוף מכות. באנגליה של ימי הביניים אופים שרימו את לקוחותיהם במשקל נענשו בהצלפות; האופים רצו לוודא שהם על הצד הבטוח, וקשה להאשים אותם בעניין הזה, ולכן העדיפו לתת קצת יותר.

גם למספר עשרים יש שם מיוחד באנגלית – score, כמו בנאום גטיסברג של אברהם לינקולן:

Four score and seven years ago our fathers brought forth, upon this continent, a new nation, conceived in Liberty […]

"לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הוֹרָתָה בחירות וייעודה האמונה כי כל בני האדם נבראו שווים […]"

(אולי גם אתם, כמוני, זוכרים את השורות האלה קודם כל מן השיר Abie Baby מ"שיער".)

כשאנחנו אומרים מספרים, אבל מתכוונים למשהו אחר

מלבד שמות נוספים למספרים (כלומר יותר ממילה אחת המציינת אותו מספר), השפה, או דוברי השפה, עושים עוד דבר נחמד – להוסיף לשמות המספרים משמעויות חדשות, שלקוחות מהמשמעות התרבותית של המספרים האלה, למשל מהסקאלות המקובלות של אפס עד עשר או אפס עד מאה. כך אפשר לומר "היא עשר", "הוא לא מאה", וגם "היא מספר אחת" (לירי אלבג נאמבר וואן!) או להבדיל "האדם חש כה אפסי לעומת היקום" או "החצי" ככינוי קצת מיושן לבעל וכו'. ובספרדית, מסיבה עם "ארבעה חתולים", cuatro gatos, היא מסיבה שלא כל כך הצליחה והיו בה רק מעט אורחים – סוג של הקיץ של אביה בספרדית.

גם בספרות יש מספרים שקיבלו משמעות מיוחדת, לפעמים כחלק משמות של ספרים. ג'ורג' אורוול העניק לנו את "1984", שם שמציין דיסטופיה טוטליטרית ומשטרת מחשבות; והרוקי מורקמי עשה לו מחווה בדמות הרומן 1Q84, שהשם שלו ביפנית נשמע כאילו אמרנו "1984" ("תשע" ביפנית נשמעת כמו שם האות q באנגלית). עלילת הספר מתרחשת בשנת 1984 והגיבורה שלו חשה שהיא חיה במציאות חלופית, שהיא מכנה 1Q84.

ג'וזף הלר נתן לנו את "מלכוד 22", שמציין מאז מצב פרדוקסלי וחסר מוצא – בספר עצמו, המלכוד הוא שלכאורה טייס יכול לבקש שחרור מטיסות קרביות על רקע מצב נפשי, אבל מי שאכן משוגע, אומר הלר, לא יבקש שיקרקעו אותו, ואילו טייס שמבקש שיקרקעו אותו מבין את הסכנה ולכן איננו משוגע. הסימטריה של המספר 22 מדגישה את הסימטריה של הלולאה חסרת המוצא הזאת. ספר אחר עם שם שכולל מספר הוא "35 במאי" השמח והנונסנסי של אריך קסטנר, שגם השם שלו רכש משמעות תרבותית: 35 במאי הוא כמובן תאריך שאינו קיים, אבל 4 ביוני, שהוא התאריך השקול לו בלוח השנה – זה די עוד מעט אגב – הוא גם יום חגם של חובבי אריך קסטנר וגם, בנימה קודרת יותר, משמש כשם קוד לציון דיכוי ההפגנות בעד הדמוקרטיה בכיכר טיאננמן בסין ב-4 ביוני 1989, מכיוון שסין עוקבת ומצנזרת אזכורים דיגיטליים של התאריך הזה עצמו.

השימוש היצירתי הזה בשמות המספרים הוא דוגמה לאופן שבו דוברי עברית, ושפות אחרות, משתמשים באלמנטים לשוניים מכל סוג שנופלים לידם: אנחנו שואלים מילים משפות אחרות, מפרקים מילים ומשתמשים בחלקים (כמו "חודשולדת", חודש + הולדת) או מעניקים להן משמעויות חדשות ויוצרים ביטויים חדשים – כמו "הוא עשר" ו"לא מאה".

נטייה כזו להשתמש בכל מה שנמצא בסביבה, להסב אותו ולנצל אותו במגוון דרכים, קיימת גם בעולם החי, ברמות רבות – מהרמה הגנטית והביוכימית דרך מבנים אנטומיים ועד התנהגות. דוגמאות חמודות במיוחד הן שני בעלי חיים, סרטן הנזיר וציפור בשם סוּכִּי. סרטן הנזיר הוא סרטן שהשלד החיצוני שלו דק ועדין, וכדי להגן על עצמו, הוא מוצא קונכייה ריקה של חילזון ומתכסה בה. ואצל הסוּכִּיִים, ציפורים החיות באוסטרליה ובגינאה החדשה, הזכרים בונים סוכות מענפים ומקשטים אותן בחפצים צבעוניים כדי להרשים את הנקבות ולחזר אחריהן. גם סרטן הנזיר וגם הסוכי אינם בררנים ביותר; הם לוקחים כל מה שהם מוצאים ויכולים להשתמש בו. וכפי שאנו נוטלים מילים לועזיות ומשלבים אותן בעברית, או לוקחים שם של מספר ומוסיפים לו משמעויות חדשות, כך הסוכיים לוקחים כל דבר יפה וצבעוני שהם מוצאים בסביבתם – פרחים, אבנים צבעוניות, נוצות, פירות ואפילו חתיכות פלסטיק צבעוני – ומשתמשים בו לקישוט סוכותיהם, וסרטני נזיר שאינם מוצאים קונכיית חילזון מתאימה מתכסים לעיתים בחתיכות פלסטיק או זכוכית.

•

תודה רבה לכל מי שהצטרפו לדיון הכיפי על שמות יצירות ספרות הכוללים מספרים, ותרמו דוגמאות משובחות.