טריוויית "נשים קטנות", בלשנות ושפה תקנית

האחיות לבית מרץ' ב"נשים קטנות" השתמשו פעמים רבות במילה ain't, שבמאה ה-19 נחשבה פחות לא-תקנית מאשר כיום – כך טוען הבלשן ג'ון מקוורטר, בניוזלטר שלו למנויי הניו-יורק טיימס מלפני כמה ימים (התרגום שלי):

הן משכילות ומודעות למעמדן החברתי, ובכל זאת הן פולטות, בייחוד ברגעי התרגשות, שורות כמו האמירה הזאת של איימי: "You’ll be sorry for this, Jo March, see if you ain’t!". נשים לב שמבין ארבע האחיות, איימי מקפידה במיוחד על סגנונה והליכותיה. גם don't במקום doesn't מופיע פעמים רבות, גם ברגעים שלווים יותר.

מקוורטר משתמש בדוגמאות האלה כדי לאייר טיעון כללי יותר על שינויים בשפה לאורך זמן ועל חוסר הטעם שבניסיון למשטר אותה. הטיעון הכללי הזה ותיק ומכובד, כמובן, אבל אותי עניינו במיוחד הדוגמאות מ"נשים קטנות". האומנם כך?

את סוגיית ה-ain't קל לבדוק. חיפשתי את המילה בספר באתר פרויקט גוטנברג (וגם כאן); מתברר שהמילה ain't מופיעה בו עשר פעמים. לשבע מהן אחראית המשרתת חנה, לאחת אדם אחר ממעמד חברתי צנוע, לאחת – לא פחות מאשר התוכי בעל השפה הססגונית של הדודה מרץ', ולעשירית – אכן איימי, שאמנם השתדלה לטפח בעצמה נימוסים והליכות נאות, אבל גם הייתה באותו זמן בת 12 (בדיקה של סוגיית ה-don't במקום doesn't דורשת, מסיבות ברורות, יותר מהצצה מהירה).

תמיד נחמד להיזכר ב"נשים קטנות" (ולא כל יום יש לאדם הזדמנות להתקטנן עם בלשן בסדר הגודל של מקוורטר).

ובהזדמנות זו, "מוציאה לשון" שלי נמכר כעת במבצעים שווים ביותר גם באתר עם עובד (70 אחוז הנחה על ספר שני) וגם ב"עברית" (29 שקל לספר דיגיטלי, 59 לעותק מודפס).

שיהיו בשורות טובות.