איך מדברים רומנטיקה?

בכתבה עגמומית שהתפרסמה לאחרונה בנושא מצבו של שוק הספרים הישראלי נאמר, כרגיל, שישנו תחום אחד שממשיך לשגשג: הרומנים הרומנטיים. לעומת התלונות הרגילות על אנשים שאינם קוראים, כאן קוראות נלהבות קונות ספר חדש מדי כמה ימים ומגיעות לשבוע הספר עם טרולי.

בכתבה, שהתפרסמה ב"ישראל היום", אמרה פרופ׳ ורד טוהר, ראשת המחלקה לספרות עם ישראל בבר אילן, דברים שנשמרו בזיכרוני. ראשית, ציינה שאינה אוהבת את המונח "ספרות יפה", שמשתמע ממנו שקיימת גם "ספרות מכוערת". והוסיפה, בדימוי יפה להפליא בעיניי ורלוונטי במיוחד בחודש אוגוסט: "להיכנס לרומן רומנטי זה כמו להיכנס לחדר ממוזג בטמפרטורה שנעים להיות בה: מישהו מדבר את הנפש שלי, הצרכים שלי, הפנטזיה שלי." ומאחר שספרות מכל סוג עשויה ממילים, מעניין לבחון מהו הפן הלשוני של החדר הממוזג הזה, או נכון יותר – האולם הממוזג העצום הזה, המושך אליו כל כך הרבה קוראות נלהבות.

קשר הנרקם בחוטים של דיבור והקשבה

ראשית, מעניין להבחין במקום המרכזי שהדיאלוג, השיחה בין הגיבור לגיבורה (או שני הגיבורים, או שתי הגיבורות) ממלא בחיזור וביצירת הקשר. האוהבים מקניטים זה את זה, יוצרים להם בדיחות משותפות ותוך כדי כך מבדרים את הקוראות; הם מתווכחים, רבים, שופכים את ליבם, מספרים על החוויות המכוננות שלהם, על ילדותם, על הצלקות הנפשיות והפיזיות שלהם. הם בונים אמון, מעליבים, מבקשים סליחה, דנים באופי היחסים ביניהם (רציניים או לא?). ברומנים רומנטיים מכמה עשרות השנים האחרונות, הם גם מבררים בקפידה סוגיות של הסכמה (consent). וכמובן, הם מתוודים על אהבתם ואולי מציעים נישואין לקראת הסוף הטוב.

אם כן, הדיבור וההקשבה בספרים אלה נושאים מטען רגשי ואירוטי והם עצמם מגלמים את הקשר הנבנה. זאת לא רק ברומנים רומנטיים בכלל, אלא גם בכאלה השייכים לתת־הז'אנר של רומנים אירוטיים: ב"אכזר יפהפה" מאת ג'יי טי גייסינגר, למשל, גבר מסתורי ויפה תואר בחליפות ארמאני מופיע שוב ושוב בדיינר שהגיבורה ממלצרת בו, כובש במבטו הלוהט לא רק אותה אלא גם כל אישה אחרת שעוברת באזור, ולבסוף ניגש אליה ובו במקום… שומע ממנה על ילדותה, על מקור שמה ועל הוריה המפדחים, מספר על ילדותו והם מגלים זה לזה מהו טעם הגלידה האהוב עליהם (אותו טעם!) בטרם יסחף אותה להרפתקה מסוכנת וחורכת סדינים.

לעיתים אנו מוצאים גם דוגמאות של שיחות חסרות הקשבה אמיתית עם גברים שאינם "האחד", לשם הנגדה: גבר הנהנה מההקשבה של הגיבורה בלי לשים לב שהוא אינו מאפשר לה לדבר ואינו מציע לה הקשבה משלו.

כיצד המקום המרכזי הזה של הדיבור מתיישב עם התיאור של גיבורים רומנטיים רבים כקשוחים ושתקנים, סטריאוטיפ הגבר־גבר הקלאסי, שאינו מדבר הרבה בכלל, ועל רגשות – בפרט? ובכן, במקרים רבים הגיבור מתואר כשתקן, אך בפועל הוא מתחיל עד מהרה לדבר די הרבה. יש שהנסיבות מזמינות זאת – למשל, גיבורי "אש לוהטת" של אילונה אנדרוז נלכדים מתחת להריסות בניין כשהם צמודים זה לזה, ואין להם אלא לשוחח ולגלות שהם נהנים גם מקרבת הגוף וגם מקרבת הנפש. יש שהגיבורה מחוללת שינוי בגיבור השתקן והקשוח, והוא מרגיש (ומדבר) כפי שלא הרגיש (או דיבר) מעולם. ולפעמים, עם או בלי קריצה מצד הסופרת, הגיבור מתואר כשתקן ועצור אף שבפועל הוא מדבר על רגשותיו בלי הפסקה – כמו ברומן המטא־ספרותי של לוסי סקור "סיפור חיי".

חישוק שפתיים והלמות לב

מכיוון שברומנים רומנטיים, אהבה ויחסים תופסים את מרכז הבמה, גם השפה נוטה להתמקד ברגש: יש בהם שפע מילים המתארות רגשות, תשוקה ושפת גוף. כך נמצא מילים רבות המתארות דיבור: הדמויות ממלמלות, לוחשות ומדברות בקול רפה או צרוד, מכריזות, מתלוננות, מזהירות, מאיימות, מתעקשות והגבר הקשוח, כמובן, "נוהם". שלל מילים מתארות גם הבעות פנים ומחוות גוף: הגיבורים מהנהנים, מנידים את ראשם, מטים את ראשם, מושכים בכתפיהם, מגלגלים את עיניהם, מרימים את גבותיהם, מקמטים את מצחם ומכחכחים בגרונם. הגיבור חושק את לסתו, קופץ את לסתו בנחיריים מורחבים ופיו מתעקל. הגיבורה מעפעפת, מסיטה את הפוני ממצחה והגיבור מסיט קווצה משערה אל מאחורי אוזנה. הם משלבים זרועות, ליבה של הגיבורה מאיץ והולם עד שהדופק מגיע לכל חלקי גופה, והם מסיטים מבט, משפילים מבט, מישירים מבט וכן הלאה.

בספרים שיש בהם סצינות סקס, אנו מוצאים גם מגוון כינויים לאיברי המין, התורמים הן לסגנון מגוון והן לשפה עדינה ועקיפה במקרה הצורך. כך אנחנו קוראים על "המערה הנשית", "המרכז הפועם" ואפילו "מרכז התשוקה", הנשמע קצת כמו סוג של חמ"ל.

השימוש היצירתי בשפה – אם יותר ואם פחות, לפי אופי הספר – מתבטא לעיתים גם במקומות אחרים. בספר "משחק האומנת" מאת טסה דר חובבת שעשועי הלשון, הגיבור מארח את מיטב נשות החברה הגבוהה בחדר מיטות מפואר, שהוא מעניק לו שלל שמות משועשעים המורכבים משתי מילים שמתחילות בצליל זהה. המתרגמת ענבל שגיב נקדימון אינה טומנת ידה בצלחת ומעניקה לנו את ״אוניברסיטת האורגזמות״, ״זירת הזימה״, "טרקלין התשוקה", "ערש העילוסים" והחביב עליי ביותר, "חושת החשק". כך שעשועי השפה של הסופרת מבדרים גם את צמד הגיבורים שלה וגם ובעיקר אותנו, הקוראות.

ברומן הרומנטי לא רק העלילה "מדברת את הנפש שלנו, את הפנטזיה שלנו": גם השפה תורמת את חלקה – היא הכלי המשקף ומעורר את רגשותיהם של הגיבורים, המכחול המצייר לנו בדייקנות את המתרחש ומזמין אותנו לעקוב אחריו. השפה, או הלשון – והרי המילים האלה מציינות חלקי גוף המשתתפים גם בדיבור וגם באהבה – תורמת ליצירת החדר הממוזג המזמין בהצלחה כזו קוראים, ובעיקר קוראות.

•

פוסט על רומנים רומנטיים הוא הזדמנות מצוינת לספר כי פרס סוניה ברשילון למתרגמת או למתרגם מתחילים יוענק השנה למתרגמים בסוגות הרומנטיקה, הפנטזיה, המדע הבדיוני, הבלש, האימה והרומן הגרפי. מתרגמים מתחילים בז'אנרים האלה מוזמנים להציע את מועמדותם דרך אתר איגוד אנשי הספר.

הפוסט נכתב בעקבות פינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו הספרותית "מה שכרוך". את הפינה ואת התוכנית כולה אפשר לשמוע כאן. תודה גדולה למתרגמים ענבל שגיב נקדימון, שרית פרקול, מיקי מלץ, מור רוזנפלד, תם פררו ואביעד שטיר, לעורכת שרון שלו ולסופרת שירי צוק על עזרתם בהכנת הפוסט.