קמץ קטן, קופסה גדולה: הבלוג עושה אנבוקסינג

הלכנו לסופר ובעודנו ממלאים את העגלה גילינו על אחד המדפים גם משחק ניקוד. לפחות, הוא נראה כמו משחק. מבט נוסף גילה על הקופסה הסבר צנוע יותר: "הַנַּקְדָן – כרטיסי עזר ללימוד ושינון האותיות והניקוד" (אולי העולם עדיין אינו בשל למשחקי ניקוד). טוב, מיד לקחנו אותו כמובן הביתה, ואני ישבתי לבדוק מה יש לנו שם. התברר שנחמד לראות מה יש, ומעניין גם מה אין.

אז מה יש? בהתאם לתיאור העניו שעל הקופסה, אכן יש בה כרטיסים שעל כל אחד מהם אות, ומתחת לרובן גלגל שאפשר לסובב וכך להציב מתחת לאות שווא, סגול, צירה, פתח, קמץ, קובוץ או חיריק (יש כרטיסים נפרדים לשורוק ולחולם מלא). כעת אפשר לשבת עם הילד.ה ולעזור להם לזכור מה כל סימן אומר – מתברר שכיום זה לא טריוויאלי. לאחרונה חלקתי עם בתי את הטריוויה הנחמדה שאם נסתכל על שם של סימן ניקוד, נמצא שהאות הראשונה מנוקדת בסימן הניקוד הזה עצמו:

 פַּתָּח

חִירִיק

שׁוּרוּק

וכן הלאה (טוב, חוץ משמו השני של הקֻבּוּץ, שנקרא גם "קִבּוּץ". אבל זו ממילא מילה תפוסה).

כמה אותיות זכו לשתי גרסאות, לטובת שתי ההגיות האפשריות שלהן: יש כרטיס לשי"ן ימנית ולשי"ן שמאלית וכן לבי"ת, כ"ף ופ"א דגושות ורפות. הופתעתי לגלות גם גרסה דגושה וגרסה רפה של האות תי"ו, מן הסתם מתוך מחשבה על קהל חרדי ועל ההגייה האשכנזית של תי"ו רפה (כמו ב"שאבעס" ו"תכלס"). לעומת זאת, לא מופיעות כאן ג', ז' או צ' (או ת'), כמו במילים "צ'ופצ'יק" ו"ג'ירפה"; ייתכן כי לדידם של מעצבי הכרטיסים, צ' וחברותיה לא זכו עדיין להכרה רשמית כגרסאות של אותיות עבריות. (ואולי חבל: נחשוב רגע על הספר "הסיפור שאינו נגמר" של מיכאל אנדה, שבו 26 פרקים המתחילים ב-26 האותיות בגרמנית, מ-A עד Z. בתרגום לאנגלית אין בעיה כמובן, בתרגום לעברית – יש ויש, והתרגום המוכר לי פשוט סיים בשלווה את האלפבית העברי ואז חזר שוב לאותיות אל"ף עד דל"ת. גיוס האותיות הגרושות היה מאפשר אולי לפתור את הבעיה.)

ההתעלמות הזאת מ"ז'" ו"צ'" אינה נובעת כנראה מעמדה טהרנית או מסורתית דווקא, כי בד בבד, בולטים בהיעדרם כל החטפים – לאותיות הגרוניות יש בדיוק אותו גלגל כמו לשאר האותיות. אולי זה סוג של הרמת ידיים נוגעת ללב, מתוך מחשבה שבכל הנוגע לכלל הציבור, אין טעם להתעסק בזה.

לאותיות הסופיות יש כרטיסים משלהן, והכרטיס של כ"ף סופית מביא בחשבון את הצורך לנקד אותה (כגון בצמד "לְךָ"/"לָךְ" וכן הלאה). כצפוי, הוא אינו מביא בחשבון את הכ"ף הסופית הדגושה הנדירה יחסית שעסקנו בה לא מזמן.  

בהזדמנות זו נבחין כי לצד הכ"ף הסופית המנוקדת בקמץ – שהיא שכיחה, הודות לסיומות הדקדוקיות – אנו מוצאים בתנ"ך גם מספר קטן יחסית של מילים שבהן נו"ן סופית מנוקדת בקמץ, בעקבות השמטת הה"א מסיומת העתיד והציווי של נוכחות ונסתרות, למשל: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" (שמות א יז).

•

"הנקדן – כרטיסי עזר ללימוד ושינון האותיות והניקוד" של ARTplay.