מקור ההפקרה, והאם אנחנו עומדים יחידים או יחד?
על פי רוב, אני פוגשת את מיה סלע ויובל אביבי ב"מה שכרוך" לשיחות בשלושה. השבוע, הטריומווירט שלנו הפך לקוודרומווירט (יש מילה כזו!), כאשר מיה ויובל הזמינו אותי יחד עם רוביק רוזנטל – כבוד – לרגל מצעד מילות השנה של כאן תרבות. המאזינים והמאזינות הצביעו על מילות השנה, אנחנו דיברנו עליהן, והרי השלוש שהגיעו לשלושת המקומות הראשונים.
למקום השלישי הגיעה המילה "עסקה", שכבר הזכרנו אותה בפוסט ובפינה שעסקו במילים שקושרות בין כסף למוסר. כאלה הן הצמד "חוב" ו"חובה"; "ערבות" ו"ערבות הדדית"; "ערכים" – כולן מילים שהחלו את דרכן במשמעות חומרית וכספית ורכשו משמעות מופשטת, מוסרית. נוסיף כאן כי כפי שכתבה ד"ר רינה ענתי, כאשר מדובר בחיי אדם מוטב להימנע מהמילה "עסקה" ולדבר על "הסכם", וכי לא בכדי המילה "עסקה" נגזרת מאותו שורש כמו "עסקן", אך לא מאותו שורש כמו "מנהיג".
למקום השני הגיע צמד המילים הנורא "הותר לפרסום", שאנו מקווים ומייחלים שלא נצטרך לשמוע אותו עוד לעולם. לכל אחת משתי המילים האלה יש אטימולוגיה מעניינת. הפועל "הֻתַּר" הוא משורש נת"ר, הקשור, על פי מילון אבן שושן, לשורשים נש"ר ונש"ל. השלושה מציינים משמעויות קרובות, של היפרדות, שחרור ונפילה. חילופי עיצורים הם אחת הדרכים שבהן נוצרות מילים חדשות בשפה העברית, ובשלישייה הזאת – נת"ר, נש"ר, נש"ל – אנו מוצאים חילופי שי"ן ותי"ו (כמו למשל בצמד כת"ש-כת"ת, שגם הם בעלי משמעויות קרובות) וחילופי רי"ש ולמ"ד (כמו למשל בצמד הקרוב גרעין-גלעין).
המילה "פרסום" מקורה ביוונית עתיקה: parresia ביוונית עתיקה פירושה "דיבור בגלוי", ומכאן גם "פרהסיה" – פומביות.
למקום הראשון הגיעה המילה "הפקרה". "הפקרה" נגזרת מן השורש פק"ר, הקרוב בשיכול אותיות לשורש פר"ק. שיכול אותיות גם הוא דרך שכיחה ליצירת מילים ושורשים חדשים בעברית (כמו למשל בצמד בֶּהָלָה-בַּלָּהָה, כגון "חלומות בלהה", ובצמד שִׂמְלָה-שַׂלְמָה המקראיות).
קל לראות כי גם "הפקרה" ו"פירוק" קרובות במשמעויותיהן: תחושת ההפקרה בשנה האחרונה, שהובילה לבחירת המילה הזאת – בראש ובראשונה הפקרת החטופים, אך גם הפקרה של ציבורים שלמים ושל אזורי הדרום והצפון – קשורה קשר הדוק לתחושת הפירוק של האחדות והערבות ההדדית בציבור הישראלי.
לשורש פק"ר, המופיע בעברית החל מלשון חז"ל, יש כנראה מקור נוסף – שמו של הפילוסוף בן יוון העתיקה אֶפּיקוֹרוּס. אפיקורוס דגל בחתירה לתענוג גופני ורוחני, ולכן נתפס ככופר ושמו קשור ל"פריקת עול": מי שפורק עול מוסר וערכים – ועול המוסר והערכים שמדובר בו כמובן יכול להיות שונה בעיני כל אחד – הוא "מתפקר" (במינוח הדתי), או "מופקר", או "מפקיר", לפי העניין (שמו של אפיקורוס, בפני עצמו, הפך למילה בעברית: אֶפִּיקוֹרוֹס – כופר, אֶפִּיקוֹרְסוּת – כפירה בדת).
מיה ויובל ביקשו מאיתנו לבחור גם את מילות השנה שלנו. רוביק ציין את "הותר לפרסום" ו"הומניטריות". אני לקחתי לי חירות מסוימת ובחרתי לא במילה, אלא בשורש: יח"ד, השורש שממנו נגזרות גם המילים "יחד" ו"יחדיו" וגם המילה "יחיד". השורש הזה, כדרכה של שפה החושפת ומספרת לנו את האמת על עצמנו, מעמת אותנו עם השאלה מי אנחנו כעת: האם "יחד ננצח", במובנו הלא־ציני, הטוב והאופטימי של הביטוי, או שמא אנחנו יחידים, איש איש לנפשו ולגורלו. נשים לב שהשורש יח"ד קרוב לשורש אח"ד, ומכאן משמעותו: להיות יחיד פירושו להיות אחד בלבד, ולהיות יחד פירושו להפוך לאחד, להיות במצב של אחדות עם הזולת.
•
את התוכנית כולה, ובה גם המילה הרביעית והחמישית במצעד וכן ספרי השנה שבחרו מאזיני ומאזינות "כאן תרבות", אפשר לשמוע כאן.
hakoret-harishona.com 
כּוֹפֵר? נדמה לי כי שלמה אבינרי ז"ל – הגדיר את עצמו ככופר אורתודוקסי.
מכיוון שאמונה אינה דרושה לקיום מצוות ולהפך, זו הגדרה עצמית אפשרית בהחלט.
שלוש מילים קשות וחשבתי גם על השימוש התדיר של בן-גביר וקרוביו במילה "מופקר" הקשורה להפקרה אבל משום מה בפיו המשמעות אחרת. קודם הוא דיבר הרבה על "עסקה מופקרת" והיום קראתי שהוא טוען שהתקציב מופקר…
מצטרף לתקווה שנגיע לאחדות (ולא כפויה ע"י מצב חירום)
כן, הטקטיקה הידועה בחצר בית הספר בשם "הכול חוזר עליך". מפקירי החטופים, הדרום והצפון, ומפקירי המדינה בכלל, מאשימים את משפחות החטופים בדרישה ל"עסקה מופקרת", ואת עינב צנגאוקר בהפקרת בנה, לא פחות. האנשים שנלחמים על חוק ההשתמטות מאשימים את הציבור עם אחוזי הגיוס הגבוהים ביותר בהשתמטות. ובהפגנה ליד בית היועמ"שית, המגזר והציבור שהסיתו לרצח רבין הצהירו שהם חוששים מ"חזרה על רצח רבין", אבל לא, חלילה, מהצד שאכן הוציא מתוכו את רוצח רבין.