כולנו זקוקים לאמפתיה: מסע שתחילתו בשחקנית וסופו במילון

האם אמפתיה היא סוג של כוח־על? השאלה נשמעת מוזרה – אבל חכו ושמעו, התשובה פחות פשוטה משנדמה.

בסדרת בית החולים שכבר נזכרה כאן לאחרונה, "הרופא הטוב", מופיעה דמות שיש בה עניין מיוחד בעיניי: ד"ר קלייר בראון, מנתחת מתמחה צעירה שניחנה ברגישות ובהבנה עמוקה לרגשות הזולת. התכונה הזאת שלה כה מובהקת עד שבמקרים רבים שולחים דווקא אותה לשוחח עם מטופלים ובני משפחותיהם במצבים קשים, ואף שולפים אותה לשם כך מחדר הניתוח, לעיתים למורת רוחה. דמותה של קלייר ממלאת תפקיד חשוב בהצגתו ובהתפתחותו של גיבור הסדרה, ד"ר שון מרפי, מתמחה מבריק הנמצא על הספקטרום האוטיסטי: הקשב והרגישות של קלייר יוצרים ניגוד לקושי של שון להבין את רגשות הזולת ולהזדהות עימם, והקשר ביניהם מסייע לו לפתח את היכולת הזאת. לנושא זה שמור מקום מרכזי בסדרה, ואחד הפרקים בעונה השנייה אף נקרא "אמפתיה".

השחקנית המגלמת את דמותה של קלייר היא בחירה מעניינת בפני עצמה. כאשר ראיתי אותה בפרק הראשון ניסיתי להיזכר מנין היא מוכרת לי, ולאחר כמה רגעים נזכרתי: אנטוניה תומאס שיחקה לפני אי אלו שנים את דמותה של אלישה דניאלס בסדרה הבריטית Misfits, סדרת מדע בדיוני שגיבוריה הם חבורת עבריינים צעירים הזוכים בכוחות־על הודות למכת הברק הקלאסית. כוח־העל המפוקפק של אלישה הוא לעורר תשוקה עזה בכל מגע, ובהמשך היא רוכשת כוח אחר – ראייה מרחוק, clairvoyance: היא מסוגלת לראות מבעד לעיניהם של אנשים אחרים, בכל מקום שבו יימצאו. האם הבחירה באנטוניה תומאס לתפקיד קלייר קשורה לזיהוי שלה עם דמות בעלת כוחות־על, וספציפית כוחות־על הקשורים ברגש וביכולת לראות מבעד לעיני הזולת? אולי. האפשרות הזאת נחמדה במיוחד אם נביא בחשבון שפירושה המילולי של המילה הצרפתית clairvoyance הוא "ראייה צלולה". voyance נגזרת מן הפועל הצרפתי voir, "לראות", ו-clair פירושו "בהיר" או "שקוף", בדומה ל-clear באנגלית. צורת הנקבה של clair היא, נכון, claire – ומכאן השם "קלייר", הלא הוא שמה של הרופאה האמפתית.

אמפתים, אמפתים בכל מקום

בשנים האחרונות היה לי רושם שאני רואה יותר ויותר אמפתים בתרבות הפופולרית. ד"ר בראון מ"הרופא הטוב" יוצאת דופן ביניהם במובן זה שהאמפתיה שלה היא אמנם תכונה בולטת ומובהקת, אך אנושית לגמרי – אם לא נביא בחשבון את האלוזיה ל-Misfits, בין שהיא מכוונת ובין שהיא בעיני המתבוננת. אך אמפתיה מופיעה ככוח־על, כיכולת קסם או כתכונה חייזרית בשלל סדרות טלוויזיה, קולנוע וגם ספרים.

היועצת דיאנה טרוי מ"מסע בין כוכבים, הדור הבא", שיצאה לדרכה בסוף שנות ה-80, היא אחת הדמויות הוותיקות והידועות ביותר של אמפתים. בתחילת שנות האלפיים פגשנו את השד האמפת לורן ב"אנג'ל", ספין־אוף של "באפי קוטלת הערפדים". לורן הוא בעלים של מועדון קריוקי, וקורא את רגשותיהם של הלקוחות כאשר הם שרים. ססיל הורטון מ"הפלאש" היא אמפתית וגם טלפתית, מנטיס מ"שומרי הגלקסיה" היא חייזרית אמפתית מקסימה (ראו בסרטון למטה), ומוזה היא פיה אמפתית בעיבוד המצולם של סדרת האנימציה האיטלקית "מועדון וינקס". ובספרים, המוטנט המכונה "הפֶּרֶד" בסדרת "המוסד" של אסימוב מראשית שנות ה-50 הוא אמפת חזק מאוד המסוגל (כמו כמה מהאחרים שהזכרנו כאן) לא רק לזהות רגשות של אנשים אלא גם להשפיע עליהם, ורינדה מסדרת "המורשת הנסתרת" של אילונה אנדרוז היא קוסמת אמפתית הנמנעת מלהשתמש ביכולותיה כדי לא לחוש ברגשותיו האמיתיים של בעלה כלפיה (על אמפתים נוספים במגוון ז'אנרים תוכלו לקרוא באתר TV tropes).

הרהרתי על כל האמפתים האלה עם בנזוגי אוהד, והוא העיר הערה מדויקת מאוד: "כולם דמויות משנה." אכן: כל האמפתים שפגשנו כאן הם דמויות משנה. רובן, כמו קלייר ב"הרופא הטוב", מאירות את הגיבור הראשי, מסייעות לו להתפתח או מספקות תובנות רגשיות המניעות את העלילה. השד האמפת לורן מקשיב לאנג'ל ועמיתיו שרים, מעמת אותם עם רגשותיהם ומייעץ להם כיצד לפעול. ובקטע הזה מ"שומרי הגלקסיה", מנטיס מגלה לכל החבורה שפיטר מאוהב בסתר בגאמורה, גילוי שדראקס מוצא משעשע להפליא.

דרוש חבר אמפת

מה המקום הזה של אמפתים כדמויות משנה מספר לנו? אם נסתכל על גיבורים ראשיים, הן כאלה שיש להם כוחות־על וכוחות קסם והן מהסוג הריאליסטי יותר, נמצא שרבים מהם הם חזקים מאוד, גם אם הם צריכים לגלות את כוחותיהם, לבטוח בהם וכיוצא באלה; ושרבים מהם יפים במיוחד (כנ"ל). יש ביניהם כמה טלפתים, כלומר קוראי מחשבות, כניגוד לרגשות (כגון פרופ' X וג'ין גריי מהאקס-מן וסוקי מ"דם אמיתי"), או בגרסה הריאליסטית של אותו כישרון – מנטליסטים למיניהם, המסוגלים לקרוא שפת גוף ולצרף רמזים וכך לגלות את סודותיהם של זולתם (שרלוק הולמס, "המנטליסט"). ורבים מהם מתמודדים עם שלל אישוז וצריכים לפתור אותם, וכאן האמפתים מושיטים עזרה נחוצה.

אם הגיבור או הגיבורה הראשיים הם אלה שהצופים, כלומר אנחנו, מזדהים איתם, ומכאן שהתכונות שיש להם הן אולי אלה שהיינו חומדים לעצמנו, הרי שהמקום הקבוע של אמפתים כדמויות משנה עשוי להעיד שאין לנו עניין מיוחד לקרוא רגשות של אנשים אחרים, ולעומת זאת אנחנו רוצים מאוד שיבינו את רגשותינו, ואם אפשר – בקלות ובמיידיות, בלי שנצטרך להסביר יותר מדי (ולכל היותר, לשיר). ואם הרושם שלי שיש יותר ויותר אמפתים בתרבות הפופולרית הוא נכון, הרי שהיצירות האלה משקפות לנו רצון הולך וגובר, או שמא צורך הנענה פחות ופחות, שיתעניינו ברגשותינו ויבינו לליבנו (הרי אפילו ברק אובמה כבר העיר על הצורך באמפתיה רבה יותר בחברה האמריקאית). האם זה אכן המצב?

הסטטיסטיקה של האמפתיה

כדי להבין אם התרבות הפופולרית כיום עוסקת באמפתים יותר מאשר בעבר, שאלתי את Google Books Ngram על תדירות השימוש במילה empath, וקיבלתי את התשובה הזאת:

לכאורה, תשובה ברורה ביותר. מעולה! אבל רגע, האם זו בעצם תשובה לשאלה שחשבתי עליה? כשהסתכלתי בגרף, נזכרתי שנתקלתי במילה הזאת גם בהקשר נוסף. במגזינים למיניהם, בעיקר אמריקאיים, פגשתי את המילה empath כתיאור של סוג אישיות: אדם רגיש, אולי רגיש מדי, אולי מרצֶה. נסתכל למשל על האימג' הזה, הלקוח מכאן:

הכיתוב העליון (בשחור) הוא "10 סימנים שאת.ה אמפת" (empath); הכיתוב הצבעוני שמתחתיו הוא "סימנים שאת.ה אמפתי" (empathic) – כלומר כאן לא כשם עצם אלא כשם תואר. ההבדל בין השניים כפול: ראשית, empathic או empathetic מציינים תכונה או מאפיין, לא בהכרח קבועים – אני יכולה להיות empathetic, להתנהג בצורה אמפתית, כלפי אדם מסוים או בסיטואציה מסוימת, ולעומת זאת להיות כלל לא empathetic, להתנהג בצורה לא־אמפתית, כלפי אדם אחר או בסיטואציה אחרת. empath, לעומת זאת, הוא אדם שזו תכונתו הקבועה, טיפוס האישיות שלו – כפי שבהקשרים הז'אנריים שראינו, זוהי יכולת או כישרון קבועים (או קבועים למדי).

שנית, empath, בניגוד ל-empathic או empathetic, היא מילה בלתי שכיחה, ולדידם של רבים – כלל לא מוכרת. לראיה, קבלו עוד גרף באדיבות Google Ngram, שייצר בעבורנו עקומות שכיחות לאורך זמן של קבוצת מילים קרובות: המילה empathy, אמפתיה, היא השכיחה ביותר מביניהן (כחול), empathic ו-empathetic – הבאות אחריה (אדום וכתום), ו-empath – הרבה אחריהן (ירוק).

אם כך, המילה "אמפת" קיימת בעצם בשתי משמעויות: ביצירות מדע בדיוני ופנטזיה, היא יכולה לציין אדם בעל כוחות על־טבעיים לחוש ברגשות של הזולת ואולי גם להשפיע עליהם; ובהקשר היומיומי, האישיותי־פסיכולוגיסטי, היא מציינת אדם שניחן (או קולל) ברגישות גבוהה מאוד לרגשות הזולת (יש גם אנשים הטוענים שאכן ניחנו ברגישות על־טבעית, ואף הפכו אותה למקצוע).

יפה. האם למילונים יש אולי משהו לתרום לנו בעניין הזה? הלכתי להציץ וגיליתי שיש ויש. מריאם ובסטר מספר לנו בשלווה מילונית שלעומת empathy, empathetic ושאר החבורה, שמקורן בראשית המאה ה-20, השימוש הידוע הראשון במילה empath הוא בשנת 1956, וכי היא נוצרה ככל הנראה באמצעות אנלוגיה ל"טלפת". מילון אוקספורד מסכים עימו ואף מגלה לנו מי אחראי לשימוש הזה – ג' ט' מקינטוש, סופר מדע בדיוני סקוטי.

המילה "אמפת" החלה אפוא את דרכה ביצירות מדע בדיוני, ומהן זלגה לשפה הכללית. ההיסטוריה הזאת של מושג האמפת מהדהדת כנראה בדמותה של הרופאה האמפתית שממנה התחלנו את מסענו (האם המילה empath מופיעה בסדרה עצמה? אם אתם זוכרים/יודעים, ספרו לי), ולא בכדי האמפתיה של ד"ר בראון מופיעה בסדרה כסוג של כוח־על.

•

תודה גדולה לבנזוגי אוהד על התובנות שתרם לפוסט. תודה רבה לחברות ולחברי פורום אג'נדה בפייסבוק על הדיון המועיל.

מחכים ומחכות להחזרתם המהירה של כל החטופים ולשובם בשלום של החיילים.