על חמיטות ומעדן תורכי: המסתורין של המאכלים המתורגמים

מהם "עוגת כֻּסְפָּה", "מעדן תורכי" ו"עסיס גלמושים"? המטעמים המסתוריים האלה עלו על שולחנם של גיבורי הספרים בתרגומים ישנים, והציתו את דמיונם ועוררו את תאבונם של דורות של קוראים. בכך הוכיחו שוב שלפעמים טוב לגלות טפח ולכסות טפחיים, והדמיון כבר יצייר לעצמו משהו נפלא יותר מכל מה שיכולנו לראות או לטעום במציאות. ובכל זאת, היום נפגשנו בפינתי ב"מה שכרוך" כדי להסיט את מסך המסתורין, לחשוף את האמת ולגלות סוף סוף במה דברים אמורים ומה היה בצלחות המתורגמות האלה.

כיסופים לעוגת כֻּסְפָּה

בעניין עוגת הכֻּסְפָּה, עמיתתי המתרגמת תמי אילון-אורטל ערכה תחקיר יסודי ותיארה את ממצאיו בחֵן כדרכה, ואין לי אלא להביא את התוצאות. באחת הסצינות הראשונות בספר ההוביט של ג' ר' ר' טולקין, קוסם וחבורת גמדים פחות או יותר מזמינים את עצמם לביתו של ההוביט בילבו. האורחים מתכבדים ביד רחבה ושולחים את המארח להביא עוד ועוד מאכלים מהמזווה, כשהם מגלים בקיאות מפתיעה בתוכנו. בתרגום משה הנעמי מ-1976, הם מבקשים (ומקבלים) גם "עוגת כֻּסְפָּה":

מהי העוגה הזאת?

"כֻּסְפָּה", מתברר, היא הפסולת הנותרת לאחר סחיטת זרעים שונים – כמו חמניות, שומשום או סויה – כדי להפיק מהם שמן. אבל העוגות שבמזווה של ההוביט הכילו משהו הרבה פחות מוזר. הגמדים של טולקין שלחו את בילבו להביא seed-cake, שהיא עוגה בריטית פשוטה ומסורתית המכילה קימל. ואכן, יעל אכמון בתרגום שלה משנת 2012 קראה לעוגה הזאת פשוט "עוגת קימל". כך הרבה יותר ברור באיזו מין עוגה מדובר – אם כי הפסדנו את המסתורין של "עוגת הכֻּסְפָּה", שהיו קוראים שדמיינו אותה כסוג נכסף במיוחד של עוגה.

בטרם ניפרד מההוביט ומהמזווה שלו, נוסיף שהשיכר שבַּלִין ביקש וקיבל אינו אלא בירה ("A little beer would suit me better") ו"כד השיכר" אינו אלא כוס של פיינט, a pint beer-mug.

עסיס גלמושים ולימונינים כבושים

האסופית מאת לוסי מוד מונטגומרי בתרגום י' פישמן (1951), ושני ספרי ההמשך, שנקראו אן מאבונלי ואן שרלי, הם מטמון של מאכלים מתורגמים. "פשטידת הלימון" שאן הכינה לארוחת הערב לכבוד הכומר כלל אינה פשטידה אלא פאי לימון. "עוגת רבדים" היא עוגת שכבות המכילה ריבה: "רובד" הוא הרי שכבה, והעוגה, כך מתברר, הייתה מרובת רבדים. אפילו "סוכריות של שוקולדה" נשמעות מופלאות יותר מסתם סוכריות או ממתקי שוקולד. אבל גולת הכותרת שהקסימה דורות של קוראות היא "עסיס גלמושים" – מתברר שמדובר פשוט בסירופ מייפל.

המייפל, הבירה וגם הקימל מכוונים אותנו לאחת הסיבות למסך המסתורין הזה של התרגום. בשנות ה-50, ה-60 וה-70, שבהן נוצרו התרגומים האלה, נורמות התרגום נטו יותר למילים עבריות מאשר לתעתיק של מילים לועזיות, כמו בירה, סירופ, מייפל וגם קימל, מילה שהגיעה אלינו מן היידיש ואל היידיש מגרמנית. המתרגמים והמתרגמות הצטרכו אפוא להיות יצירתיים כדי למצוא חלופות עבריות לשמותיהם הלועזיים של כל הדברים האלה. גורם נוסף שפעל כאן, כפי שציין יובל אביבי בתוכנית, הוא ההעדפה באותן שנים לתרגומים בשפה גבוהה ועשירה, גם אם המשלב הזה לא תאם בהכרח את המשלב ביצירה המקורית. ולבסוף, מוצרים ומאכלים מסוימים עדיין לא היו זמינים אז בארץ ונסיעות לחו"ל היו הרבה פחות תדירות, ולכן לא היו להם שמות שגורים בעברית.

לפעמים חמיטה כלל אינה חמיטה

בקלאסיקת נערות אחרת, נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט בתרגום שלמה ערב, כיכבו ה"לימונינים הכבושים" הנחשקים והמסתוריים. הלימונינים האלה היו הלהיט התורן של הילדות בבית הספר, ורק לאיימי לא היה כסף לקנות אותם ולכבד בהם את חברותיה. מתברר ש"לימונין" הוא פשוט לַיים.

עדיין בתרגום שלמה ערב, פגשנו גם את ה"חמיטות החמות" שמג וג'ו קיבלו מסוכנת הבית הטובה חנה כשיצאו ליום עבודתן בבקרים קרים. המילה העברית "חמיטה" פירושה פנקייק, אבל מה שבנות מרץ' קיבלו לא היה בדיוק פנקייק (שרובנו גם לא ניקח איתנו בצאתנו מהבית) אלא turnovers. לפי בלוג הספרייה הציבורית של דֶס פְּלֵיינס, אילינוי, turnovers הם מאפים עשויים מריבועי בצק ממולאים במלית תפוחים ואפויים או מטוגנים על מחבת. בקיצור, היום היינו אומרים כנראה שהן קיבלו מאפי תפוחים, ולא "חמיטות". שרון פרמינגר, בתרגום מאוחר יותר (2010), כתבה "כּיסָנֵי שמרים ממולאים בפירות".

בהזדמנות זו נפתור עוד תעלומה – שלמה ערב מספר לנו כי בנות מרץ' קראו למאפים האלה "'עוגות הבקר' כי לא היו להן אחרות, והחמיטות החמות היו ערבות לחיכן בבקרים קרים". אילו עוגות כבר אוכלים בבוקר שהחמיטות האלה נועדו לפצות על היעדרן? ובכן, במקור כתוב כך:

These turnovers were an institution, and the girls called them ‘muffs’, for they had no others and found the hot pies very comforting to their hands on cold mornings.

כלומר, הבנות קראו למאפים האלה muffs, גלילי פרווה לחימום הידיים, הנקראים בעברית "יְדוֹנִיוֹת", כי הם חיממו את ידיהן בבקרים הקרים. או בתרגומה של שרון פרמינגר:

דממה השתררה לרגע, עד שהאנה הפרה אותה כשנכנסה בשקט, הניחה על השולחן שני כּיסָנֵי שמרים ממולאים בפירות ויצאה. המאפים האלה היו מנהג קבוע, והילדות קראו להם "ידוניות", כי לא היו להן ידוניות פרווה, והכיסנים החמים עזרו להן לשמור על חום ידיהן בבקרים הקרים.

קותלי חזיר ומליחים

"קותלי חזיר", המופיעים בספרים ישנים ובעיקר בתרגומים ישנים, עוררו את דמיונם של קוראים רבים בארץ הקודש, שלא נתקלו אישית בבשר "לבן" ו"קותלי החזיר" האלה נשמעו להם עסיסיים ביותר. הנה לנו טיל אולנשפיגל בגרסת שרל דה קוסטֶר בתרגום אברהם שלונסקי (1966):

"חביתין עם קותלי־חזיר הבה לי, או קותלי־חזיר עם חביתין – הנה־הנם מעדני־מלכים תאוָה לחֵך!"

לימים הרחבנו אופקים וגילינו שעסקינן בבייקון.

נישאר במחלקת הבשר והדגים עם זקני בית־הספר בוִילְבֵּי (The Willoughby Captains) מאת טלבוט ביינס ריד, בתרגומו הנפלא של אריה ליב סֶמיַאטיצקי (1956, תחת שם העט א' אחירב). הנערים בפנימייה האנגלית היוקרתית בווילובי מרבים לאכול "מליחים", כלומר דגים מלוחים, שהם מטגנים בחדריהם על לוחות הצפחה שלהם. לקינוח הילדים אוכלים בעברית "רקיקי מינתה". "רקיקים" הם עוגיות, גם זו מילה שרבים מצאו אותה מפתה יותר מסתם ביסקוויט כאשר פגשו אותה על דפי הספרים, אבל במקרה זה מדובר במקור על peppermint-rock, ממתק עשוי מגבישי סוכר בטעם מנטה.

נסיים באחד מכוכבי המאכלים המתורגמים, ה"מעדן התורכי" שהמכשפה הלבנה מהאריה, המכשפה וארון הבגדים של  סי. אס. לואיס פיתתה בו את אדמונד אל הצד האפל בתרגומה של שושנה וִידַל (1961). תיאורו של ה"מעדן התורכי" הזה קסם לילדים אינספור, שדמיונם צייר להם ממתקים מופלאים מאין כמותם:

מיד הופיעה לעיניהם על השלג קופסה עגולה, קשורה בסרט משי ירוק, וכאשר פתחוה התברר שהיא מכילה כמה ליטרות מעדן תורכי מן המין המשובח ביותר. כל נתח היה קליל ומתוק עד תוך תוכו. מימיו לא טעם אדמונד משהו נפלא כל־כך.

רבים מהקוראים הישראלים התאכזבו מרה לגלות שהמעדן המסתורי הזה אינו אלא Turkish Delight, כלומר רחת לוֹקוּם.

•

תודה גדולה כתמיד לכל מי שהצטרפו לדיון במאכלים מתורגמים ותרמו דוגמאות נהדרות. אין כמוכם.

•

חמש תצפיתניות, נערות ונשים צעירות כמו אן, מג וג'ו, חטופות עכשיו בידי מחבלים בעזה. לירי, נעמה, דניאלה, קרינה ואגם יצאו לשמור עלינו והן כבר תשעה חודשים בידי מחבלים. גם עדן ירושלמי, אמילי דמארי, סשה טרופונוב, יגב בוכשטב, רומי גונן, קית סיגל, מאה ועשרים איש ואישה.

האיש המכהן כראש ממשלה בישראל ממליץ לנו לא להיות לחוצים, כי הם אמנם סובלים, אבל לא מתים, חוץ מאלה שמתו.

צאו להפגין. האחריות עלינו להחזיר אותם הביתה.