מחכים ללירי

המילה, המושג והשם "לירי" היו היום נושא שיחתנו בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו "מה שכרוך". הפינה הוקדשה ללירי אלבג, התצפיתנית החטופה בעזה, לארבע חברותיה התצפיתניות שנחטפו ולכל החטופות והחטופים בידי חמאס. אנחנו מקווים שמדינת ישראל תצליח להחזיר אותה ואותם במהרה ובשלום הביתה.

•

המילה "לירי" מקורה בכלי הנגינה "לירה", שהיה כלי מיתר חשוב ביוון העתיקה, דומה קצת לנֶבֶל של ימינו. על פי המיתוס היווני, הלירה הייתה המצאה של הרמס, אל הסוחרים והגנבים, שבנה את הלירה הראשונה משריון של צב ממש ביום שבו נולד; והוא שר וניגן בלירה מוזיקה ערבה כל כך לאוזן, עד שאל המוזיקה אפולו חשק בכלי החדש וקנה אותו ממנו.

ביוון העתיקה, כלי הנגינה הזה נתן את שמו לשירים שהושרו בליווי לירה. בהמשך, המילה "לירי" החלה לציין שירים שמבטאים את הרגשות, החוויות והמחשבות של המשורר או המשוררת, כגון שירי אהבה או התבוננות ביפי הטבע – כניגוד, למשל, לשירה אפית. אולי התיאור הקולע ביותר של מה שרובנו חושבים עליו כ"שיר לירי" הוא של הסופר דאגלס אדמס, בספרו "החיים, היקום וכל השאר" (מתוך סדרת "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"): "הוא כתב על האור ביער, ועל מה שחשב עליו. הוא כתב על החשכה ביער, ועל מה שחשב עליה. הוא כתב על הנערה שעזבה אותו ועל מה שחשב עליה, בדיוק" (נו, בכל זאת, דאגלס אדמס).

דוגמה יפה לשיר כזה היא שיר האהבה של ולדימיר ויסוצקי שאכן זכה לשם "שיר לירי". הנה שני בתים ממנו, בתרגום אלמוני (לשיר יש גם תרגומים יפים אחרים):

עַנְפֵי אֳרָנִים כָּאן נָעִים בִּרְעָדָה

צִיּוּץ צִפּוֹרִים נִמְלָא צַעַר

בֵּיתֵךְ מְסֻגָּר, אֵין יוֹצֵא וְאֵין בָּא

כִּי פִּרְאִי וּמְכֻשָּׁף הוּא הַיַּעַר

…

אִמְרִי לִי מָתַי וּבְאֵיזוֹ שָׁעָה

אֵלַי אַתְּ תֵּצְאִי, מְפֻחֶדֶת

אֲנִי אוֹתָךְ עַל כַּפַּי אָז אֶשָּׂא

לְמָקוֹם בּוֹ אִישׁ לֹא יִמְצָאֶנּוּ

דמויות ששמן לירי

בעקבות המשמעויות האלה של עדינות, יופי ורגש, המילה "לירי" הפכה גם לשם, כמו שמה של לירי אלבג. כאשר הסופר אמנון שָמוֹש כתב על נערה בת קיבוץ שהייתה שונה מכולם, נפש עדינה שאכן כתבה "שירים. קצרים. ליריים", הוא העניק לה את השם "לירי". שמוש תיאר את הגיבורה שלו בדימוי יפה מאוד בעיניי: "שולחן קטן עגול" בחדר אוכל של קיבוץ שבו רוב השולחנות הם מרובעים וקל לצרף אותם זה לזה וליצור שולחן אחד גדול. הסיפור על אודותיה (שהפך בהמשך לרומן) זכה לשם היפה והלא-דקדוקי "שולחן קטן עגול ושמה לירי". ולהבדיל, גם דמות החייל המשורר שנמצא בכלא הצבאי במערכונים של הגשש זכתה לשם "רפי לירי".

דמות ידועה מאוד שזכתה בשם דומה היא הילדה ליירה בלקווה, גיבורת הטרילוגיה "חומריו האפלים" של הסופר הבריטי פיליפ פולמן, שעובדה גם לסדרת טלוויזיה באותו שם ששודרה בשנים האחרונות (הספר הראשון עובד בזמנו גם לסרט). מקור השם הוא למעשה בטעות: פולמן ראה את הצירוף Lyra Davidica מתחת לשמו של מזמור תפילה אהוב עליו בספר מזמורים. מכיוון שמתחת לשם השיר הופיע בדרך כלל שם הכותב, פולמן הניח שזהו שמה של מחברת המזמור, והשם מצא חן בעיניו. לאחר מכן הבין שהצירוף הוא המקבילה הלטינית של הצירוף שהכיר באנגלית בתור harp of David, נֶבֶל דוד ("הַפֹּרְטִים עַל פִּי הַנָּבֶל כְּדָוִיד", עמוס ו, ה). פולמן החליט בכל זאת לקרוא כך לגיבורת הספרים שלו. לאורך הרומן השם "ליירה" מקבל שני סוגים של משמעות: הנערה ליירה אוהבת להמציא סיפורים כדי לעשות רושם ולהציל את עצמה ממצבים קשים, ואחת הדמויות מאשימה אותה שהיא שקרנית, liar, מילה שמהדהדת ומצלצלת את שמה (הסצינה הזאת מתרחשת במערה שבה הצעקה "liar, liar, liar" מהדהדת ונשמעת כמו "ליירה, ליירה, ליירה"). אנחנו, כקוראים, מוזמנים להבין שהסיפורים שלה שייכים יותר לתחום הדמיון והיצירה, כיאה לגיבורה הנושאת את שמו של כלי הנגינה לירה, שהעניק את שמו לשירה הלירית.

זמן רע לליריקה

השירה הלירית האישית, האינטימית, שאנו שומעים בה את קולו הפרטי של המשורר, נתקלת בקושי בתקופות קשות וסוערות, המטביעות את צלילה העדין. המשורר הגרמני ברטולד ברכט התמודד עם הקושי הזה בתקופה נוראה בהיסטוריה, כאשר יצא לגלות בסקנדינביה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון. אחד השירים שכתב בנושא ובתקופה האלה הוא "זמן רע לליריקה"; הנה הוא בתרגומו של פרופ' בנימין הַרְשָב – "הצַבָּע" הוא כינוי לעגני להיטלר:

לשירה ואלי אלבג, הוריה של לירי, ולכל משפחות החטופים, אנחנו מחכים איתכם שאהוביכם יוחזרו אלינו.

מחכים לשובם בשלום של החיילים ולחזרתם של המפונים לבתיהם, במהרה ובביטחון.

•

תודה רבה לכל מי שהצטרפו לדיון בפייסבוק, תרמו דוגמאות ואיתרו תרגומים, ובייחוד לאריק שגב, ראובן נוה, שחר קמיניץ, צפריר קולת, רפי מוזס, אסף ברטוב, הילה פלד-שפירא ואבישי גרצ'וק.