אמור שנית: על חזרות בטקסט ומה הן יכולות לעשות בשבילנו

מהו המשפט שובר-הלב ביותר שפגשתם ביצירה ספרותית? בעבורי, אלה הם כנראה דבריו של דוד המלך לאחר מות בנו אבשלום במרד שהוביל כנגדו: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי" (שמואל ב יט א).

חלק ממה שמעניק למשפט הזה את עוצמתו הוא החזרות שבו, כפי שנראה אם נשמיט את כולן ונקבל את הנוסח: "בְּנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ". אנו רגילים לשמוע על הצורך להימנע מחזרות מיותרות בטקסט; אך חזרות יכולות להיות גם כלי אפקטיבי להפליא, העשוי לשרת מגוון מטרות – לבטא רגש חזק, כפי שראינו כאן, אבל גם להצחיק, להגחיך, לסגור מעגל ועוד. על כל אלה דיברתי היום עם מיה סלע ויובל אביבי בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו "מה שכרוך" (כאן).

פתחנו במקרא, ונמשיך לטקסט עתיק אחר, האפוס המסופוטמי "עלילות גילגמש", שגרסאות שונות שלו שקיימות בידינו נכתבו בכתב יתדות, בשומרית ובאכדית, החל מ-2000 שנה לפנה"ס עד 700 שנה לפנה"ס. האפוס מספר על עלילותיו של גילגמש, מלך העיר אורוק (או אֶרֶךְ), חלקו אדם וחלקו אל, ששאף לחיי נצח, ולאחר מסעות והרפתקאות השלים בסופו של דבר עם גורלו כבן תמותה. אחד ממאפייניה המבריקים של היצירה הוא המעגליות שלה. שורות הפתיחה שלה מציירות תמונה חגיגית של עוצמת העיר אורוק – כאן בתרגום ד"ר יואל שלום פרץ:

בעיר הזאת גילגמש מושל, עליה הוא מגן וממנה הוא יוצא למסעותיו. הוא רוכש ומאבד חבר קרוב כאח, מבצע מעשי גבורה, מנסה להשיג חיי נצח ונכשל בכך, ולבסוף חוזר לעירו בעזרת המדריך והנווט אֻרְשַׁנַבִּי. כעת הוא מתבונן בחומת עירו ואומר בעצמו את המילים ששמענו בתחילת היצירה מפי המספר (שורות 9-3 בציטוט):

החזרה על השורות המתארות את גדולתה של אורוק, בתחילת היצירה מפי המספר ובסיומה מפיו של גילגמש, עשויה לומר לנו כמה דברים. ראשית, שגיבור האפוס הבין באמת ובתמים שהוא בן תמותה ועירו תאריך ימים הרבה אחריו, שמשמעות חייו היא באחריותו לעירו ולעמו, וחיי הנצח שיוכל להשיג הם במעשיו, שיהיו ידועים זמן רב אחריו. שנית, החזרה על דברי המספר, הפעם מפי גילגמש עצמו, אולי מזכירה לנו שכל אחד מאיתנו – אדם מן השורה או מלך – צריך ללמוד את שיעורי החיים שלו בעצמו ובדרכו. העובדה שמישהו אחר ידע ואמר לנו משהו אין פירושה שלא נצטרך לעשות מסע ארוך ולהילחם במפלצות כדי להבין זאת. ולבסוף, החזרה על השורות האלה בפתיחה ובסיום מעניקה לנו הקוראים תחושה של סגירת מעגל, שלמות והנאה אסתטית.

חזרה, בפרט חזרה על מילה, יכולה גם ליצור אפקט משעשע. הנה לנו קטע מהמחזה סוחרי גומי (1978) של חנוך לוין. הרוקחת בלה בֶּרלוֹ מעמידה פנים שהיא מפתה את יוֹחנן צִינְגֶרבָּאי, וממחיזה את המעשה ללא השתתפות של ממש מצידו:

יוחנן מצידו מסכם את העניין:

והנה קטע מרשימה משעשעת של הסופר שלום עליכם, שראתה אור באסופת כתביו "סופרים יהודיים" (תרגום אריה אהרוני). גם הקטע הזה בנוי כולו על חזרה קצובה על מילה אחת – במקרה זה שְׁטֶקְשִׁיךְ, סוג של נעלי בית ביידיש. שלום עליכם אירח בביתו שבשווייץ את המשורר ביאליק, ולאחר מכן:

בבוקר לא עבות אחד מקבל אני מכתבון מביאליק. במכתבון מודיעני המשורר הדגול שהוא שכח איפשהו בדרך זוג 'שטעקשיך'. מבקש הוא אפוא ממני שאטריח עצמי להציץ תחת המיטה שישן בה, ואם אמצא את ה'שטעקשיך' שלו, שאשלח אליו. … חיפשתי את ה'שטעקשיך' מתחת למיטה שהוא, ביאליק, ישן בה, אבל אינני יודע בוודאות אם ה'שטעקשיך' הם שלו, או שזה סתם זוג 'שטעקשיך'. וכדי שלא תצא חס ושלום שום טעות, הבאתי מצלמה ועשיתי תצלום של ה'שטעקשיך' … שיתבונן ב'שטעקשיך' ויודיעני מיד באמצעות מכתב אם ה'שטעקשיך' הם ה'שטעקשיך' שלו… מגיע אלי מכתבון מביאליק.  מאחר שהסתכל היטב בתצלום ה'שטעקשיך' והכיר את ה'שטעקשיך' שלו, כדי-כך שהוא יכול להישבע בנקיטת חפץ שה'שטעקשיך' הם ה'שטעקשיך' שלו, לכן ומשום כך שאשלח לו למען השם את ה'שטעקשיך' שלו! משיב אני לו במכתב שישלח לי במחילה קבלה על ה'שטעקשיך', ואז אשלח לו את ה'שטעקשיך'… מגיע אלי מכתב מביאליק עם 'גוואלד': הייתכן? היישמע כזאת? איך יכול הוא לשלוח לי קבלה על ה'שטעקשיך' לפני שקיבל את ה'שטעקשיך'? משיב אני לו, שיש עצה: אני שולח לו בינתיים נעל אחת מה'שטעקשיך' שלו, וישלח לי קבלה על ה'שטעקשיך', וכשאקבל את הקבלה על ה'שטעקשיך', אשלח לו אז את הנעל השניה של ה'שטעקשיך'.

וכן הלאה. סוג אחר של חזרה אנו מוצאים בספר החדש-חדש הבית ליד האגם באיטליה   של הסופר והעיתונאי מאיר עוזיאל, גילוי נאות – חמי המופלא. הספר הוא סיפור אהבה, וליתר דיוק כמה סיפורי אהבה: בין בני זוג, בינם לבין איטליה ובינם לבין הבית הקטן שרכשו באיטליה, כי "היות שהחיים קצרים, צריך להכפיל כל מה שאפשר, והכי טוב — לחיות בשתי ארצות באותו הזמן". בקטע הקצר שלפנינו עולה רעיון הבית באיטליה, ויש בו ארבע חזרות על המילים "אי-אפשר", שכל אחת מהן אנחנו שומעים באינטונציה אחרת:

גם חזרות, כמו אמצעים ספרותיים צורניים וצליליים אחרים שדיברנו עליהם, הן לחם חוקם של השירה והפזמון הרבה יותר משל הסיפורת. וכיוון שהיום הארבעה ביולי, נסיים בשני קטעים משיר הפולק האמריקאי This Land Is Your Land של המשורר, הזמר והפעיל הפוליטי וודי גאת'רי, המתאפיין בשורה החוזרת בסוף כל בית לאורך השיר (הבית הנוסף המופיע כאן אינו נכלל ברבים מהביצועים של השיר). את השיר בביצועו של גאת'רי אפשר וכדאי לשמוע כאן.

…

•

תודות רבות מאוד לכל מי שהצטרפו אליי לדיון בחזרות בספרות בפייסבוק, ובייחוד ליפתח בריל, לראובן נוה ולאביעד שטיר.