אשליית המיושנוּת

"אשליית הטריות" (recency illusion) היא מונח מקסים שטבע הבלשן ארנולד זוויקי. המונח מציין את הרושם שמילה או תופעה לשונית אחרת היא חדשה, כשבפועל היא קיימת זה זמן רב. למעשה, זוויקי הגדיר את המונח כך שאפשר להשתמש בו לכל תופעה, לאו דווקא לשונית: "התחושה שמשהו שהבחנת בו זה עתה אכן הופיע זה עתה".

בערך המתאים בוויקיפדיה יש כמה דוגמאות נחמדות מן השפה האנגלית, אך קל לחשוב על דוגמאות בעברית: לפני זמן לא רב ציינה מישהי בפייסבוק ביטוי חדש, כביכול, שהופיע בפי הנוער – "דיבור נגוע". אנשים מיהרו להשיב שהביטוי כבר צבר ותק.

עלה על דעתי שלמעשה קיימת גם תופעה הפוכה, שאפשר לקרוא לה "אשליית המיושנוּת" – הרושם שמילה או ביטוי התיישנו ויצאו מכלל שימוש, כשלמעשה הם חיים בהחלט. הבחנתי בתופעה בפורום של מתרגמים ועורכים שעולות בו תדיר שאלות של תרגום סלנג וסגנון דיבורי, לעתים של בני נוער. רבות מההצעות נענות בתשובות בנוסח "אוי, אף אחד כבר לא מדבר ככה" – גם אם בפועל, המילה חיה ובועטת.

איך בודקים אם מילה עדיין נמצאת בשימוש או פסה מן העולם? דרך אחת היא האינטואיטיבית – לבדוק אם המילה (או הביטוי, הצורה הדקדוקית וכו') נשמעת לך-עצמך תקפה או מיושנת, או לנסות להיזכר אם שמעת אותה בשנים האחרונות ואם כן – ממי. הדרך הזאת עלולה להטעות, משלל סיבות. אחת מהן היא שזיכרוננו מתעתע, ובדרך כלל איננו זוכרים את המילים המדויקות ששמענו או קראנו, אלא את תוכנן (וגם זה במקרה הטוב).

דרך אחרת היא לגגל את המילה ולבדוק בערך באיזו תדירות היא מופיעה, באילו הקשרים (ציטוטים מספר הפלמ"ח?), מי הכותב ואם אפשר – בן כמה הוא. כמובן, חיפוש כזה איננו מחקר בלשני שיטתי, ועדיין הוא יכול לספק מידע רב יותר מהתחושה שלנו שמילה היא עדכנית או מיושנת.

נבדוק, למשל, ביטוי שעלה בפורום המתרגמים והעורכים אג'נדה. אחד המשתתפים התייעץ כיצד לתרגם ביטוי מסוים, שבא מפי דמות של תלמיד תיכון. אחת האפשרויות שהוצעו הייתה "אתה תצטער על היום" (כלשון איום – תצטער על היום שהגעת הנה, שבכלל התחלת איתי וכו'). משתתף אחר העיר שהביטוי מיושן ו"אף אחד לא מדבר ככה היום". האומנם? הלכתי לבדוק. הרי הממצאים.

באתר הרשמי של "האח הגדול", בעדכון מ"בית האח" מיולי 2013, אנו קוראים כך:

 "לאון לוקח את דור למזווה שם הוא אומר לו שאור מעצבנת אותו והסיבה היחידה שהוא לא מתפרץ עליה זה כי הוא מכבד את דור, אבל הוא דואג להסביר לו שזאת הפעם האחרונה שהוא מתאפק. 'היא תצטער על היום שהיא נכנסה לפה', אומר לאון".

בדקתי את רשימת הדיירים וגיליתי שלאון הוא לאון שוובסקי, בן 27; הטקסט הזה מעניין במיוחד גם משום שהוא אמור להיות ציטוט של דיבור, כלומר של לשון דבורה כניגוד ללשון כתובה.

והנה עוד דוגמה, של דובר צעיר בהרבה, מפורום "דיבורים" ב-FXP, יוני 2014. למען החוויה, אצטט כמה שורות מהדיאלוג (ההדגשה בסוף שלי):

"HiPaRoN: תקשיב טוב ילד קטן ומעצבן אם עוד פעם אחת אתה תציק לי בפורום/בשרת אני אתלונן ואתה תסתבך תזהר ומהר!! מובן?

iCastioN_: וואו סליחה אחי שכחתי שזה יום הולדת ! מזל טוב  נרגעת ? 
וגם אם אתה חוגג יוםהולדת 13 אני יותר גדול ממך 

HiPaRoN: מה לא הבנת במילים תפסיק להטריד אותי?? תגיד לי !! ואל תדבר איתי בדיבור של שפת רחוב אני לא חבר שלך אם יש לך בכלל כאלו חוץ מהסאמפ שאתה מכור אליו ולפי ההתנהגות שלך של 'מטרידן' אתה מתנהג כמו ילד בן שנה. אז אני חוזר בי במיידי אם עוד פעם אחת אתה מגיב אליי חזרה תגובה מציקה שולח לי הודעה מגעילה, מעליב אותי, מקלל אותי(כמו שעשיתי בשרת) או מדבר אליי בכלל אתה תצטער על היום שהכרת אותי!!!"

דוגמאות כאלה אינן, כאמור, מחקר שיטתי, אך הן ואחרות מאששות את הרושם ש"אתה תצטער על היום ש…" בהחלט נמצא בשימוש, גם בפי דוברים צעירים.

כמובן, "נמצא בשימוש" ו"גם בפי דוברים צעירים" הם תיאור בסיסי למדי. מילה או ביטוי יכולים להימצא בשימוש, להיזנח ולחזור שוב אל הלקסיקון. הם יכולים לשמש בנימה המציינת שהדובר ער לכך שהוא משתמש במילה ישנה או גבוהה ("איזו אנדרלמוסיה!"). וכמובן, מעבר למאפיין של גיל, מילים עשויות לשמש קבוצה חברתית מסוימת (לא כל בת שלושים תשתמש במילה "הסגברה", ולא כל בת שמונה תגיד "אימוש"). האינטואיציות הלשוניות שלנו הן כלי תקשורת המשמשים אותנו בלי הרף, ועורכים ומתרגמים מסתייעים בהן ככלי מקצועי חיוני. אך חשוב להבחין שלעתים האינטואיציות עלולות להטעות אותנו. אם מילה נראית לנו מיושנת, כדאי לבדוק אם אכן התיישנה בפועל, או שמא אנו סובלים מ"אשליית המיושנוּת".