בין כסה לעשור: מסע בעקבות הירח

לקראת יום הכיפורים, בואו נדבר על הירח. שהרי כן, יש קשר בין השניים: אנו נמצאים כעת בתקופה הנקראת "בֵּין כֵּסֶה לְעָשׂוֹר", הלוא היא עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי, מראש השנה עד יום הכיפורים. תקופה זו נקראת גם "עשרת ימי תשובה", עשרה ימים שראוי לעשות בהם חשבון נפש לקראת יום הכיפורים, אבל אנו נעסוק דווקא בשמה הנוסף, המתייחס למופע הירח.

המילה "כֵּסֶה" מופיעה בתנ"ך בפסוק "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא, ד), ולפי פירוש מקובל (יש גם אחרים), היא קשורה לכיסוי הירח ומציינת את ראש השנה – שהרי בא' בתשרי, כמו בכל תחילת חודש עברי, הירח מכוסה לגמרי או כמעט לגמרי. "בין כסה לעשור" פירושו אפוא בין א' בתשרי, ראש השנה העברי, שבו הירח מכוסה, לעשרה בתשרי, יום הכיפורים.

לפיכך, וגם בעקבות ליקוי הלבנה היפה שהתרחש ממש לא מזמן, שוחחנו בפינתי "מוציאה לשון" ב"מה שכרוך" על דימויים ספרותיים הקשורים למופְעי הירח, כלומר לצורותיו השונות לאורך החודש: מחרמש שקערו פונה שמאלה והולך ומתמלא עד ירח מלא, ושוב הולך ומתחסר עד חרמש שקערו פונה ימינה.

אותיות מנוקדות בשמיים

נתחיל בשניים מהכוכבים של שירת ימי הביניים של יהדות ספרד. שמואל הנגיד דימה את סהר הירח לאות העברית יו"ד, שנכתבה על יריעת שמי הלילה העוטים גון זהב עם שחר:

אֱהִי כֹפֶר לְעֹפֶר קָם בְּלַיִל / לְקוֹל כִּנּוֹר וְעוּגָבִים מְטִיבִים,

אֲשֶׁר רָאָה בְּיָדִי כוֹס וְאָמָר: / שְׁתֵה מִבֵּין שְׂפָתַי דַּם עֲנָבִים

וְיָרֵחַ כְּמוֹ יוֹד נִכְתְּבָה עַל / כְּסוּת שַׁחַר בְּמֵימֵי הַזְּהָבִים.

שלמה אבן גבירול, בשיר "דמות סהר", משווה ומעלה עם דימוי של סהר הירח לאות יו"ד דגושה:

דְּמוּת סַהַר יְבַקַּע בָּמְתֵי חוּג / כְּבָרֶקֶת בְּאַחְלָמָה חֲרוּשָׁה

וְיֵשׁ כּוֹכָב אֲשֶׁר חָסָה בְצִלּוֹ / וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה יוֹד דְּגוּשָׁה […]

אבן גבירול מתאר את סהר הירח הדק כאבן חן משובצת בשמיים הזוהרים אף הם כאבן יקרה, ומוסיף לתמונה כוכב סמוך לירח, כך שהירח והכוכב שלידו נראים כיו"ד דגושה. נשאר לנו רק להחליט "מי לבש את זה יותר טוב", שמואל הנגיד או אבן גבירול.

חיוך מעל האופק

הסופר, המתרגם והעורך יצחק אורן בספרו "אבות וּבוסר" השווה את סהר הירח לחיוך, לצד תמונה של הכוכבים הנמוכים הנושקים להרים:

כוכבים נישקו את פסגות ההרים. צלליות כהות נעו באופק. הרקיע חייך ספקנית בקצות זויותיו של חרמש הירח.

הדימוי הזה של סהר הירח לחיוך מזכיר לנו את הירח כחיוך ביצירה מסוג אחר, "אליס בארץ הפלאות" בגרסת הסרט המצויר של דיסני. בסרט, חתול צ'שייר מתגלה בפני אליס בהדרגה: קודם חרמש הירח שבין העצים מתגלה כחיוך צחור שיניים (ראו התמונה שבראש הפוסט), ואחר כך שאר החתול מופיע כשהוא רובץ על ענף. לבסוף החתול שב ונעלם, כשהחיוך נשאר אחרון ואז נעלם גם הוא. ההתגלמות הזאת של החתול כירח, שאינה מופיעה בספר של לואיס קרול שהסרט מבוסס עליו, יפה פעמיים, גם בגלל החיוך כסהר הירח או להפך – הירח כחיוך, וגם משום שהחתול מופיע ונעלם בהדרגה, מחיוך לחתול שלם ולהפך, כמו הירח המתמלא ומתחסר.

דימויים ארציים לגוף שמימי

בשיר "בהיר" של הסופרת והמשוררת מיכל שטיינר מופיעים שלושה דימויים המתארים את חרמש הירח. אני אוהבת גם את ההתייחסות המדויקת לשלבים שונים במחזור הירח וגם, כפי שציין יובל בתוכנית, את התיאורים הארציים כל כך האלה של גרם השמיים הצחור – "חצי מנה", "שארית של עיגול שלא נחתך טוב", "קצה ציפורן מכורסם":

לתפוס אותו:

כמו שתופסים את האוטובוס האחרון

את הרגע שלפני החושך,

כשהשמים בהירים יותר

מהאור שנדלק בחלונות.

לבקש,

חצי מנה (קצה ציפורן מכורסם, או

שארית של עיגול שלא נחתך טוב) […]

דימויים יפהפיים של דברים לירח ושל הירח לדברים (כי שימו לב, פגשנו כאן דימויים הפועלים בשני הכיוונים) מופיעים גם בשירים מולחנים. בשיר הספרדי "Hijo de la Luna" ("בן הלבנה") של חוסה מריה קָאנוֹ, שבוצע על ידי ההרכב "מכאנו" ואחרים, הלבנה מאמצת תינוק וכאשר הוא בוכה היא לובשת צורת סהר והופכת לעריסה.

בשיר "אהבה כזו" של עידן רייכל, האהוב המתרחק ומתקרב מושווה לירח המתמלא והמתחסר:

כמו ירח מתמלא ומתרוקן

אתה קרב ומתרחק

אבל הלב שלי יוצא אליך

ושוב בורח שוב חוזר

אין יום אחד שיעבור בלי שאחשוב עליך

ובשיר The Whole of the Moon של ה-Waterboys, מייק סקוט כותב

I saw the crescent

You saw the whole of the moon

השיר מתאר דמות של יוצר רב השראה, הרואה יותר מאנשים אחרים – רואה את השלם בשעה שהם רואים חלק ממנו. שמחתי לגלות שבראיונות שונים, מייק סקוט הסביר שכתב את השיר על יוצרים כגון הסופר סי אס לואיס, מחבר "דברי ימי נרניה". כלומר, אחד היוצרים המרכזיים שהיו לנגד עיניו כאשר חיבר את השיר לא היה מוזיקאי אחר אלא דווקא סופר.

פגשנו כאן דימויים המתייחסים לחרמש הירח ולמחזור הירח כולו; ישנם גם דימויים המתייחסים לירח במילואו, הירח העגול. בשיר "שש עשרה מלאו לנער" של עלי מוהר, המוכר לנו בביצועו של גבי שושן, הנערה "הייתה יפה כלבנה במילואה". ומנגד, בספר "הכיתה המעופפת" של אריך קסטנר, המורה הקירח גרינקרן חוזר מדי שנה על בדיחתו הקבועה "היום נדבר על הירח. הסתכלו נא בי".

אירוע אסטרונומי סמלי

הזכרנו קודם את ליקוי הלבנה שהתרחש זה לא כבר; חיפשתי דימוי ספרותי הקשור לליקוי כזה, ומצאתי אותו בסיפור "בעל התלתלים" של ישראל ישעיהו־שרעבי. ישעיהו־שרעבי היה מדינאי איש מפא"י/מפלגת העבודה שכיהן כיו"ר הכנסת בתחילת שנות השבעים, היה פעיל בשימור המורשת התרבותית של יהודי תימן ושלח ידו גם בכתיבה. עלילת הסיפור "בעל התלתלים" מתרחשת בתימן, ארץ הולדתו של המחבר: מלכת תימן חפצה להינשא לעלם היהודי יוסף בעל התלתלים היפים, וחיילי המלכה הורגים את אהובתו צפנת. האבל על מותה כה כבד עד כי לפנינו לא רק מזג אוויר סמלי, השכיח בספרות (כגון סצינה עצובה המלווה בגשם), אלא אירוע אסטרונומי סמלי:

"גברו קינותיו ועצם בּכיוֹ עד שפּשטה השמועה ונקהלו כל דרי שכונת הקדרים, ונעצרו עוברים ושבים, ונתעוררו הישנים, ונזדעקו הבחורים, וגעו כולם בבכי וילל, ונשאו המקוננות מספּד; אף הלבנה לקתה ונקשו כל ברכּיים והזילו דמעות כל עיניים."

•

תודה רבה לכל מי שהצטרפו לדיון על דימויי ירח בספרות ותרמו שלל דוגמאות נהדרות. תודה מיוחדת לשרית פרקול, לאורלי כירם, לאביעד שטיר, לרונית דינצמן ולד"ר איתי נבו.