מחשבות על טריקים זולים ואבני חן

לאחרונה שוחחתי עם מיה סלע ויובל אביבי ב"מה שכרוך" על פליטות פה של דמויות המגלות את מחשבותיהן ורגשותיהן הסודיים. יובל תהה אם לא מדובר בטריק קצת זול – דרך קלה למחבר.ת הספר לבחוש בקדירה ולקדם את העלילה. אני סברתי שההוכחה, כמו שאומרים ידידינו האנגלוסאקסים, היא בפודינג – הטריק אינו זול אם מבצעים אותו היטב.

נזכרתי בשיחה הזאת בשבוע שעבר, בעקבות מפגש שלי עם הסטודנטים והסטודנטיות לתרגום במכללת לוינסקי. ביקשתי מהם לתרגם קטע מתוך הרומן הבריטי המשעשע The Growing Pains of Adrian Mole ("כאבי הגדילה של אדריאן מול", 1984), מאת הסופרת סו טאונסנד. לאחר מכן עברנו על הטקסט משפט-משפט; לכל משפט התנדב אחד הסטודנטים להציג את התרגום שלו, ואנו שוחחנו את הבחירות שעשה. דיון מעניין התעורר בעקבות המשפט:

 Bert said that whenever he heard the word 'culture' he reached for his bottle opener.

המשפט הוא פרפראזה על אמרה ידועה שמרבים לייחס אותה ליוזף גבלס או להרמן גרינג, אך מקורה במשפט מתוך המחזה "שלאגטר" (1933) של המחזאי הנאצי הנס יוסט: "כאשר אני שומע את המילה 'תרבות', אני משחרר את הנצרה של הבראונינג שלי!" (ובגרסה המוכרת יותר: "אני מושיט את ידי אל האקדח".) הסטודנט שהציג את המשפט הזה בחר להוסיף הערת שוליים המסבירה שמדובר בפרפראזה, ואנו שוחחנו על היתרונות והחסרונות של הערת שוליים כזו.

הקו הדק שבין הארה לטרחון

מצד אחד, כפי שציין הסטודנט שתרגם את המשפט, הערת שוליים עיונית המופיעה ביצירת סיפורת עלולה "לזרוק" את הקוראים מחוויית הקריאה; בעודנו שקועים בסצינה, בשיחה, בסיפור אהבה או אפילו במרדף מכוניות, המסְפָּר הקטן שולח אותנו לשולי העמוד כדי להאיר את עינינו על קיומה של פרפראזה או על זהותם של האדריכלית או דגם המכונית הנזכרים בסיפור. מצד אחר: הערות שוליים אכן יכולות להאיר ולהעשיר את חוויית הקריאה. אחד הסטודנטים ציין בצדק כי במקרה שלפנינו, ההבנה שמדובר בפרפראזה על אמרה ידועה מוסיפה ממד לדמותו של ברט – הקשיש הנרגן וחובב הבירה ממעמד הפועלים הוא גם ידען וחריף לשון.

מכיוון שקוראי עברית רבים (ולא רק הם) אכן לא יזהו את הפרפראזה על האמרה הידועה בעניין התרבות והאקדח – שאלתי קצת מסביב כדי לוודא – האם כדאי להסביר להם? בעיניי, כפי שכתבתי פעם כאן, יש חשיבות מרכזית לפערי הידע והרקע בין הקוראים המקוריים של הספר (במקרה זה בריטים בשנות ה-80) לבין קוראי התרגום (ישראלים כיום). הרומן המדובר שופע התייחסויות לפוליטיקאים בריטים מאותה תקופה, לתוכניות רדיו, למערכת הרווחה הבריטית ועוד. מכיוון ששנות ה-80 היו, בשלב הזה, די מזמן, ומכיוון שהמנדט הבריטי, לטוב ולרע, הסתיים עוד הרבה לפני כן, אכן יש פער גדול ברקע ובידע של שני הקהלים האלה, של הספר המקורי ושל התרגום, לגבי נושאי הספר.

אבל הפער הגדול הזה פירושו גם שאם נחליט לכלול בספר הערות שוליים, הן עשויות להיות די רבות. ובעוד שהערות כאלה יכולות, כפי שאמרנו, להעשיר ולהאיר את חוויית הקריאה, הן יכולות גם לשנות אותה מאוד – כי קריאת רומן קליל ומצחיק נראית די שונה כאשר בתחתית הדפים יש שורת הערות על תרבות בריטית.

עוד נקודה חשובה בעיניי היא, שאנשי המקצוע האחראים להכנת התרגום לעברית צריכים להיזהר מלזלזל הן בסופרת והן בקוראים. למשל, בסצינה מסוימת גיבור הספר, הנער אדריאן, מעיר על אבא שלו "מדהים כמה הוא יודע על ספרות מאז שהרדיו במכונית שלו נתקע על רדיו 4 והוא לא יכול לשמוע את טרי ווגאן". גם קורא שאין לו מושג לא על זה ולא על זה יבין כנראה על איזה סוג של ניגוד מדובר.

עוד פתרון פופולרי מאוד בנסיבות כאלה הוא הנהרה, כלומר הגנבת הסבר קצרצר בגוף הטקסט עצמו. הנהרה קלילה עשויה להיראות כך, למשל – "מדהים כמה הוא יודע על ספרות מאז שהרדיו במכונית שלו נתקע על רדיו 4 והוא לא יכול לשמוע את התוכנית של טרי ווגאן". אבל פה, שוב, כדאי בעיניי להיזהר מלזלזל בכושר ההבנה של הקוראים על חשבון חוויית הקריאה שלהם. הרי מהמשפט עצמו ברור שמדובר ברדיו, ולכן התוספת "התוכנית של" אינה מוסיפה משהו שלא ידענו, ולעומת זאת הופכת כתיבה קלילה, חיננית ואינטימית (הרי אדריאן, כביכול, כותב ביומן שלו) לקצת יותר פורמלית. התמונה שלמעלה היא דוגמה אמיתית להנהרה מסוג זה, צילום מסך מסדרת הטלוויזיה School Spirits עם כתובית בעברית (אני ראיתי את הכתובית בסטרימיו). בפרק הזה בסדרה כמה נערים ונערות מתווכחים על בחירת הסרט לערב הסרט המשותף שלהם, וווֹלי חובב הספורט מציע כמה סרטים שעוסקים בספורט, שאחד מהם הוא "רודי". בסופו של דבר הם בוחרים סרט אחר, ובקטע שהתמונה לקוחה ממנו וולי אומר על הסרט הזה “This is much better than Rudy”. בכתובית נאמר "זה הרבה יותר טוב מדרמת הספורט רודי" (ההדגשה שלי). האם המשפט הזה נשמע טבעי? כנראה לא. האם, בהתחשב בהקשר, ההנהרה נחוצה? שוב, כנראה לא (ובהזדמנות זו, תודה רבה והערכה כנה למתרגמים האלמונים שמכינים ומעלים כתוביות לאתרים לצפייה חופשית, ככל שאני יודעת בהתנדבות ולטובת הכלל).

מהי אבן חן?

הקורא הקשוב הבחין אולי שליבי נוטה למתן אמון בטקסט ובקוראים האינטליגנטיים, ואני מעדיפה להימנע ככל האפשר מהערות שוליים, בוודאי בימינו, כשמי שסקרנית לדעת עוד על רדיו 4, על טרי ווגאן או על "רודי" יכולה למצוא את המידע בעצמה בכמה רגעים ובלי לקום מהספה. ועדיין: השאלה היא, כנראה, אילו הערות שוליים. הערת שוליים נבונה יכולה להיות נפלאה ולהעשיר במלוא מובן המילה, כפי שקרה לי כאן. הכף עשויה לנטות לטובת הערת שוליים כאשר אי־אפשר להסיק את תוכנה מן הטקסט עצמו, וכאשר לקוראים אין דרך לדעת בעצמם שפספסו משהו – שני פרמטרים שהערת פותחן הבקבוקים והאקדח שפתחנו בה אכן עונה עליהם.

באתר שעוסק באבני חן קראתי פעם הסבר כזה: "אבן חן היא מינרל קשה, לעיתים שקוף, שאפשר ללטש אותו עד שיבהיק. רצוי שיהיה לו גם צבע נאה, אך אם קיימות כל התכונות האחרות שהזכרנו, כמעט כל צבע הוא נאה." אולי נוכל ליישם את ההגדרה המקסימה הזאת גם לענייננו: פליטת פה של דמות בסיפורת, בדומה להערת שוליים או להנהרה בתרגום סיפורת, עשויות להיות טריק זול או הברקה, הפרעה בקריאה או תוספת מועילה ומשמחת – מה שקובע הוא שיקול הדעת והמיומנות של מי שיצרו אותן, או יכולתם "ללטש אותן עד שיבהיקו".

•

תודה רבה לכל מי שהצטרפו לדיון על סוגיית פותחן הבקבוקים והאקדח, ובייחוד לנעם דובב על הערתו המועילה.

הצטרפו למאבק להחזרת החטופים, במשך היום בכל שערי הקריה, בערב במאהל בדרך בגין.