סלאש!

"סלאש" היא מילה חדשה בעברית, ולא סתם מילה, אלא מהקבוצה הקטנה והמיוחדת של מילים הנקראות מילות קישור – זה היה נושא הרצאתן המרתקת של ד"ר אנה ענבר וגיל ניומן בכנס של החוג הישראלי לבלשנות השבוע.

מה זה אומר? מהן בעצם מילות קישור, למה "סלאש" היא מילה כזאת, והאם יש לה חברות שעברו תהליכים דומים, או דומים במקצת?

נתחיל בהתחלה: slash היא כמובן המילה באנגלית שמציינת את הסימן הזה / , הנקרא בעברית "לוכסן" או "קו נטוי". אך לצד השימוש בסימן (למשל: "בעל הדירה ו/או בא כוחו"), אנו נתקלים גם בשימוש במילה "סלאש", הן בדיבור והן בכתיבה בעברית. ענבר וניומן מצאו, למשל, את הדוגמאות האלה:

כמות הצפיות בקליפ הפרובוקטיבי סלאש פילוסופי שלה מרקיעה שחקים

ו:

ואני אולי צריכה קצת ללמוד לסתום את הפה שלי לפעמים, כי גם אם אני צודקת זה לא תמיד במקום (סלאש ממש פתטי) להתחיל מכות על העקרונות שלי.

"סלאש" מופיעה בדוגמאות האלה לא כסימן, אלא כמילה, וליתר דיוק – כמילת קישור. מילת קישור, או קַשָּר, היא מילה המקשרת בין מילים, חלקי משפטים או משפטים, ומציינת את אופי הקשר ההגיוני ביניהם. למשל, "ו-" היא מילת קישור המציינת חיבור (ועל כן שמה בישראל "ו"ו החיבור"); "לכן" היא מילת קישור המציינת סיבתיות; "אבל" היא מילת קישור המציינת ניגוד או הסתייגות; "או" היא מילת קישור המציינת ברירה בין חלופות או אפשרויות שונות.

מה המשמעות שמציינת המילה "סלאש"? החוקרות מציינות כי היא מופיעה תמיד במבנה של רשימות, אף אם קצרות; והן סבורות כי יש לה משמעות משלה, שונה מאלו של קשרים אחרים העשויים להופיע ברשימות כאלו. קל לראות שמשמעותה שונה משל "אוֹ", המציינת כמה אפשרויות או חלופות שונות: "זמר סלאש שחקן סלאש דוגמן" אינו "זמר או שחקן או דוגמן". אך לשיטתן, היא גם אינה מצרפת כמה משמעויות המתווספות בפשטות זו לזו: "זמר סלאש שחקן סלאש דוגמן" אינו בדיוק "זמר ושחקן ודוגמן", כשם ש"בר סלאש מסעדה" אינו בדיוק "גם בר וגם מסעדה". השימוש במילה "סלאש" קושר בין דברים שונים ויוצר תיאור אד הוק של שילוב בין תכונותיהם – מקום שהוא קצת בר וקצת מסעדה, סלבריטי שקצת משחק, קצת מדגמן וקצת שר, או בדוגמה הראשונה למעלה, קליפ פרובוקטיבי המעלה שאלות פילוסופיות.

ומה עם "לא תמיד במקום (סלאש ממש פתטי)"? החוקרות מבחינות כי כאן המילה "סלאש" מקשרת בין שתי פרספקטיבות שונות לאותה תופעה: האיבר הראשון בצמד הוא ניטרלי ("לא תמיד במקום") והאיבר השני הוא אירוני ("(סלאש ממש פתטי)"), ובמקרה זה מסומן ככזה גם על ידי השימוש בסוגריים.

מילים חדשות אינן עניין נדיר, כמובן. אך לרוב אנו זוכים בשמות עצם חדשים (כמו "קליקר", גם הוא, כמו "סלאש", מילה שאולה מאנגלית) או בפעלים חדשים (כמו "לדבג" או "לשנמך"). לעומת זאת, קבוצת מילות הקישור היא קטנטונת וסגורה למדי, ורק לעיתים רחוקות היא מתברכת בחברה חדשה (על קבוצה קטנה דומה, מילות היחס, ועל המשמעות החדשה שרכשה מילת היחס "מוּל", כתבתי בספרי מוציאה לשון).

האם ל"סלאש" יש חברות, קרי סימני פיסוק אחרים שעברו תהליך דומה של הפיכה למילים? כן: נחשוב למשל על המילה "נקודה" במשמעות של זהו-זה, העניין סגור, אין לערער על דברינו; על "סוף פסוק" המקסים, באותה המשמעות; על "סימן שאלה" במשמעות ספק (כגון "סימן שאלה גדול מרחף מעל בית"ר ירושלים"); ועל "במירכאות" במשמעות של "כביכול", המציינת ספק או זיוף (כגון "ליצמן במתקפה על השופט רובינשטיין: 'דתי במרכאות'").

ומוסיפה, בעקבות הערתו המעניינת של מוטי למטה, שבעברית בת ימינו נוצר כנראה בידול יפה במשמעות: המילים העבריות "לוכסן" ו"קו נטוי" מציינות את הסימן הכתוב, סימן הפיסוק, ואילו "סלאש" שהגיעה אלינו מהאנגלית משמשת כמילת קישור. תודה למוטי!