דילוג לתוכן

כרטיסים ומפתחות. כמה יש? לא חשוב‎‎

ינואר 24, 2023

שמתם לב שלעיתים אנחנו אומרים "כרטיסים" ו"מפתחות" גם אם בעצם מדובר במפתח אחד או בכרטיס אחד?

בני, למשל, מבקש שנקנה לו "כרטיסים להופעה" (או למשחק) גם אם אלה מקומות לא מסומנים ובעצם אנחנו, כמו שאר ההורים, קונים רק כרטיס אחד. גם המפתחות של הילדה הם "מפתחות" אף שלמעשה יש שם מחזיק-מפתחות-טיילור-סוויפט ומפתח של הבית, כיוון שהיא אינה מטופלת עדיין במפתח למשרד, מפתח למכונית ועוד כמה שמי יודע מה הם פותחים. נזכרתי בזה כשקראתי ספר שבו הגיבורה מגיעה לניו-יורק לערב אחד וקונה לעצמה בלבד "כרטיסים לאופרה".

מדוע זה כך? והאם יש עוד מילים שמתנהגות כך?

ובכן, מילה שאולי התחולל בה תהליך דומה, ובאופן מובהק בהרבה, היא "חדשות". המילה "חדשות", במובן "ידיעות על מה שקורה עכשיו בארץ או בעולם", מופיעה בדרך כלל בצורת רבים, גם אם מדובר למעשה על ידיעה אחת – למשל "לביידן יש חדשות רעות לענקיות של כלכלת החלטורה".

במקרה זה, אין ספק שצורת הרבים "חדשות" נמצאת בשימוש הרבה יותר מצורת היחיד "חדשה" – במובן ידיעה חדשה – גם הודות לצירופים כמו "תוכנית חדשות", "מבזק חדשות" וכיוצא באלה, ואולי גם בעקבות המילה האנגלית news.

דוגמה דומה אחרת היא "(יש לנו) תוכניות", כגון "לא נוכל לבוא מחר, כבר יש לנו תוכניות". בדרך כלל, מדובר למעשה בתוכנית אחת – למשל, לא נוכל לבוא אליכם לארוחת ערב כי אנחנו הולכים לסרט. כך אנחנו גם עושים "סידורים", אף אם בפועל מדובר ב"סידור" אחד (כגון דואר או בנק), ועשויים לומר שיש לנו "אורחים" אף אם נמצא אצלנו בעצם רק אורח אחד.

המשותף לכל הדוגמאות האלה הוא, כנראה, שמספר הפריטים בפועל אינו חשוב ואולי אינו ידוע. בתי אולי הוסיפה למחזיק המפתחות שלה גם מפתח ללוקר בבית הספר, ואולי לא נוכל לבוא מחר כי נלך גם לסרט וגם לשתות משהו אחר כך, אבל לצורך העניין, אין לזה חשיבות. אני רוצה לוודא שצרור המפתחות שלה איתה והיא תוכל להיכנס הביתה כשתגיע, ולא חשוב לי אם יש בצרור שלה מפתח אחד או יותר; ולמי שהזמינו אותנו לארוחת ערב מחר לא אכפת כמה דברים אחרים נעשה, אלא רק שלא נוכל להגיע. לכן, בהקשרים כאלה, ההבחנה בין "מפתח" ו"מפתחות", "סידור" ו"סידורים", "תוכנית" ו"תוכניות", אינה חשובה, ואפשר להתעלם ממנה ולהשתמש באופן גורף בצורת הרבים. זאת בניגוד להקשרים שבהם למספר יש חשיבות, כגון "יש לך מפתח למשרד של רונה?" או "מוכרת כרטיס אחד להופעה של 'החצר האחורית' מחר".

ייתכן אפילו שבהקשרים מסוימים, לצורת הרבים הזאת יש ערך מעצם הכלליות והסתמיות שלה: לא זו בלבד שאיננו מנסים לדייק, אלא להפך, אנחנו בוחרים ניסוח המוסר מינימום מידע ואיננו מזמין דיון נוסף (וניזכר ב"עקרון הכמות" של הבלשן פול גרַייס: "אנשים מוסרים את כמות המידע ההולמת את השיחה, לא יותר ולא פחות"). האמירה "יש לנו אורחים", למשל, מבהירה ביעילות למה אנחנו עסוקים ולא יכולים להאריך בשיחה, ואילו "יש לנו אורח", הספציפית יותר, עשויה לסקרן ולהתפרש כהזמנה לשאול במי מדובר.

והאם נוכל לחשוב על עוד קבוצת מילים שבהן צורת הרבים יכולה לציין דבר אחד ויחיד? כן: המילים "אלוהים", "בעלים" ו"אדוניו" (בנסמך) מציינות או יכולות לציין ישות יחידה, ואנו אפילו משתמשים בהן יחד עם פעלים בלשון יחיד: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", "וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו" (שופטים יט יב), "הבעלים של הדירה מסרב לתקן את הדוד". במילים אלה צורת הרבים נובעת כנראה מסיבה אחרת – בחירה בלשון כבוד כדי לציין דמויות חשובות. על קבוצת המילים הזאת כתבתי בפרק "בְּעָלָה של חתולה" בספרי מוציאה לשון – הפתעות מהמגירה הסודית של העברית.

תודות רבות לכל מי שהצטרפו לדיון בפייסבוק, הרהרו איתי ותרמו דוגמאות, ובייחוד לראובן נוה, תומר גלעד, אורלי יעקובי, קטיה בנוביץ', שירי צוק, מיכל שטיינר, תמר עילם-גינדין ומאיר עוזיאל.

12 תגובות
  1. הלנה מגר-טלמור permalink

    מרתק! עוד רשומה נהדרת שלך.
    אני חייבת להודות שלא חשבתי על יחיד־רבים בהקשרים שאותם העלית. הדיון פותח מרחב של התייחסויות מעניינות. עולה בדעתי הפנייה: "אהובים שלי" או "יקיריי", מה בין צורת היחיד – אהובה שלי-אהוב שלי – לבין צורת הרבים ; יקירי-יקירתי – יקיריי.
    תודה!

    • תודה רבה מאוד, הלנה, ומעניין! באמת המשמעות עשויה להשתנות במעבר בין "אהובה", במשמעות הרומנטית, ל"אהובים שלי", שיכול לשמש כיום גם כפנייה לקוראים או לקוחות במדיה חברתית למיניה. אם כי גם "אהובה" משמש לעיתים בנסיבות דומות (נניח "אהובה, המכירה מתחילה מחר בעשר, בואי-בואי").

      ובדומה לזה, בנסיבות מסוימות יש הבדל משמעות ניכר בין "חברה/חבר" ל"חברות/חברים": אני פוגשת חברים, אבל פוגשת ידיד שלי, כי "חבר" נושא גם את המשמעות של בן זוג ואם זו לא הכוונה דרושה מילה אחרת.

      שוב תודה רבה!

  2. ayalazi013netnet permalink

    הפוסט הנהדר שלך הזכיר לי משהו נחמד מימי הצופים או מפגשי החבר'ה התיכוניסטים. גם כאשר כולם הגיעו למפגש, למעט החבר/ה שמישהו אהב/חיבב, המישהו תמיד שאל "איפה כולם?", על אף שכולם באו, למעט חבר אחד (כך, במקום לשאול איפה עידו/תמר? שאלו איפה כולם?).

  3. אילת permalink

    ויש גם את ההיפך: עוד שניה, רק דקה, "יש לי כסף" אל מול "יש לי כספים" ואילנה דיין עם "יוצאים לפרסומת". מה לגבי כיבוד מול כיבודים?

    • היי, אילת! כמה דוגמאות מרתקות הבאת כאן – "עוד שנייה" ו"עוד דקה", לגמרי, אכן צורת יחיד כשברור שהכוונה לכמה שניות או כמה דקות. "כסף" ו"כספים", יש פה ניואנס, כש"כספים" עשויה לציין סכומים ממקורות שונים או שנמצאים במקומות שונים וכו', ולרוב גם בהקשר ספציפי לעומת "כסף" הכללי. ו"כיבודים" באמת משמשת במשמעויות קצת שונות מ"כיבוד" – למשל "כיבוד" מציינת מזון לאורחים ו"כיבודים", בפי ילדים, לטעימות ממשהו טעים שיש לך : ) תודה רבה!

  4. Moshe Redlich permalink

    "בעלים" כמר נזמן הפך בלשון העם למעין שם עצם

    • היי משה, כן, שם עצם מהקבוצה הקטנה של "רבים בהוראת יחיד" – "הבעלים של הדירה *קמצן*", "הבעלים של הדירה *מסרב* לתקן את הדוד".

  5. באמת תופעה מעניינת. אשתי תמיד מדברת על "המפתחות של האוטו" למרות שיש רק מפתח אחד. בשימוש במילה "כרטיסים" לא כל כך שמתי לב.

    אלוהים זה לדעתי מקרה מיוחד שמרמז על מקורות קדומים יותר לתורה בהם היו כמה אלים.

    • היי מוטי, דוגמה מעולה, נכון – באמת מקובל לומר "המפתחות של האוטו" (או המכונית) אף שכפי שכתבת, יש רק אחד.

      לגבי "אלוהים" – תודה על החידוד החשוב: המילה "אלוהים" משמשת גם בתנ"ך כדי לציין אלים, בלשון רבים, של עמים אחרים, למשל "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי … מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכׇל *אֱלֹהֵי* מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'". כמו "בעלים" ו"אדונים" ("אדוניו"), זוהי מילה שהיא צורת רבים אמיתית ואכן משמשת, או שימשה בלשון המקרא, גם כדי לציין בפועל כמה פריטים מהסוג המדובר. כפי שהמילה "בעלים" משמשת היום גם כצורת הרבים של "בעל": "רווקות שהפכו לרעיות ורווקים שהפכו לבעלים", נניח.

      כשאנו שואלים את עצמנו מדוע האל היחיד ("אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ") נקרא בצורת הרבים הזאת, שהיא אכן צורת רבים, ולא במילים "אל" או "אלוה" ("אנוכי ה' אֱלֹהֲךָ" או "אֵלְךָ") – ייתכן שהתשובה היא שהאל היחיד נקרא בצורת רבים כלשון כבוד.

      תודה רבה!

Trackbacks & Pingbacks

  1. הנושא החם – החופשה המושלמת – החיים שלי (או של אחרים)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: