אנחנו גבר באים: כשההגייה עולה על הכתב

את ההודעה החמודה הזאת ראיתי לפני יומיים בפייסבוק. הכותבת מתייעצת אם כדאי למכור בית עכשיו או בהמשך, כי לדברי מתווך "אנחנו גבר בתחילת ירידה של השוק". אם לא הבנתם מה נאמר כאן, נסו להקריא את המשפט בקול רם, כך: "אנחנו גְבָר…". נכון: הכוונה היא "אנחנו כבר בתחילת ירידה של השוק".

בלי להיכנס לשאלה הנדל"נית שעל הפרק, הקריאה בקול מבהירה מה כנראה קרה כאן. ההחלפה של הצליל שמציינת האות "כּ" בצליל שמציינת האות "ג" היא דוגמה לתופעה לשונית הנקראת "הידמות", שבה הגה מסוים במילה משתנה ונעשה דומה יותר להגה הנמצא לפניו או אחריו.

במקרה שלפנינו, הדמיון הוא בתכונה הנקראת "קוֹלִיוּת". כאשר אנחנו הוגים "כּ" ו"ג", כל חלקי הפה שלנו נמצאים בדיוק באותו המצב; ההבדל היחיד הוא שהגיית "ג" כרוכה ברטט של מיתרי הקול, ואילו בהגיית "כּ" מיתרי הקול אינם נעים (תוכלו לחוש זאת אם תניחו כמה אצבעות על הגרון ותבטאו "כּ" ו"ג" לסירוגין).

במילה "כְּבָר", ההגה "בְ" הוא קוֹלי, כלומר מיתרי הקול שלנו רוטטים כשאנחנו מבטאים אותו. ההגייה של הרצף "כְּבָר" כרוכה במעבר מההגה "כּ", שבו מיתרי הקול אינם רוטטים, להגה "בְ", שבו הם רוטטים. במצבים כאלה, אנחנו נוטים לקצר את הדרך ולהגות את השניים באותה צורה – במקרה זה, שני הגאים קוליים, כלומר "גְבָר" במקום "כְּבָר" (דוגמאות נוספות של "גבר" במשמעות "כבר" תמצאו כאן, כאן וכאן).

שינויים דומים אחראים להגייה של "מוגדם" במקום "מוקדם" ("קְ" לא-קולי ואילו "גְ" קולי, כמו "ד" הסמוך), "ספתא" במקום "סבתא" (פה הפוך: "בְ" קולי ואילו "פְ" לא-קולי, כמו "תְ" הסמוך; הניחו אצבע על הגרון ואמרו "בְ" ו"פְ" לסירוגין כדי להבחין בכך), "סכוכית" במקום "זכוכית" ("זְ" קולי ואילו "סְ" לא-קולי, כמו "כְ" הסמוך), "לספְּסד" במקום "לסבְּסד" ("בְּ" קולי ואילו "פְּ" לא-קולי, כמו "ס" הסמוך), "דפקא" במקום "דווקא" ועוד.

במקרים רבים, השינויים האלה בהגייה מתרחשים בלי שנבחין בהם, ומתגלים רק כאשר מישהו מעלה אותם על הכתב, כמו בדוגמה שלמעלה וכפי שעושים השואלים בדוגמאות שלהלן (כאן וכאן):

שתהיה שבת של הפתעות נחמדות!