דילוג לתוכן

כמה מילים על אורך המשפט

דצמבר 5, 2022

אורך המשפט הוא אחד הכלים האפקטיביים העומדים לרשותם של סופרים: משפטים קצרים יכולים להיות תמציתיים, דרמטיים וקלים לזכירה, ואילו משפטים ארוכים עשויים לעקוב ברציפות אחר שרשרת שלמה של מחשבות או פעולות. אורך המשפט משפיע על הבהירות והקריאוּת שלו, ושימוש במשפטים באורכים שונים משפיע על ה"מוזיקה" של הטקסט ועל הקצב הנתפס של ההתרחשות. על כל אלה, ועל דוגמאות לשימוש ספרותי במשפטים קצרים מאוד וארוכים מאוד, דיברתי היום עם מיה סלע ויובל אביבי בפינתי "מוציאה לשון" בתוכנית הרדיו "מה שכרוך".

מרסל פרוסט, ג'יימס ג'ויס, ויליאם פוקנר ואצלנו ס' יזהר ויעקב שבתאי ידועים בשימוש שעשו במשפטים ארוכים מאוד. ב"אבשלום אבשלום" של פוקנר יש משפט שאורכו 1288 מילה, כלומר, לצורך ההמחשה, כחמישה עמודים; ב"סדום ועמורה" של מרסל פרוסט, הכרך הרביעי של "בעקבות הזמן האבוד", מופיע משפט שאורכו, בתרגום לאנגלית, 958 מילים; וכל אלה מתגמדים לעומת הרומן של הסופר הצ'כי בּוֹהוּמיל הראבאל "שיעורי ריקוד למבוגרים ולמתקדמים", הכתוב כולו כמשפט אחד באורך של כ-100 עמודים.

במילים ספורות

משפטים קצרים עשויים להיות חזקים ומרשימים. ניזכר למשל במשפט הפתיחה של ספר הספרים, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" – משפט לא רע ובו שבע מילים. או שני משפטים אחר כך, שש מילים: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר".

לעומת סיפור הבריאה הזה, בואו נראה – זהירות, ספוילר – את סוף העולם כפי שתיאר אותו קורט וונגוט בספרו הנפלא "עריסת חתול" (1963). בקטע הזה, סירה ובה גופה נופלת למים. הגופה נושאת גבישים שגורמים למים לקפוא בטמפרטורת החדר, ובשורות הבאות (בתרגומו של יענקלה רוטבליט) הסירה, הגופה והגבישים נופלים לאוקיינוס:

בקטע הזה יש משפט אחד ארוך ומרשים, אך כמעט כל המשפטים האחרים הם באורך שתיים עד חמש מילים, משפטים קצרים מאוד. בתחילת הקטע, הגיבור ההמום רואה את הסירה הנופלת ויודע מה עומד לקרות. המשפטים הקצרצרים ממחישים לנו כיצד הוא רואה את המתרחש, בסדרת תמונות מהירות: הסירה מגיעה לקצה המדרון, חרטום הספינה מונמך, היא נוטה למטה, היא נופלת ומתהפכת שוב ושוב, הגופה נזרקת ממנה ונופלת בנפרד. הגיבור עוצם את עיניו. ואחר כך: נשמע צליל רם, השמיים מוחשכים, השמיים מתמלאים תולעים, התולעים הן סופות טורנדו. המשפטים הקצרים והקצרצרים האלה יוצרים סדרת תמונות מהירות של סוף העולם. ובאמצע הקטע נמצא משפט אחד ארוך, שמתאר את צליל העולם הקופא כסגירה חרישית של שערי שמיים: השער לגן העדן נסגר, והגיבור ואנחנו נשארים בגיהינום שיצרו בני האדם.

בהקשר פחות דרמטי, אנו מוצאים משפט קצרצר של שתי מילים בפתח ספרה האחרון של נעה ידלין, "הספר הלא נכון". משפט הפתיחה של הספר, "לבסוף נרדם", הוא לא רק משפט קצר אלא גם פסקה קצרצרה בפני עצמו: אנחת רווחה של האם המותשת – זהו, הוא סוף סוף נרדם, התינוק. וכמה פסקאות אחר כך: "טבאי זז". אופס. זהירות. האם הוא יתעורר? האם המותשת של ידלין העלתה על דעתי, להבדיל, את הנערה המשרתת העייפה עד מוות המרדימה את התינוק ב"לישון" של צ'כוב (כאן בתרגום יואב רוזן). גם כאן יש כמה משפטים קצרצרים שמספרים לנו על התינוק, אם הוא ישן או לא, מנקודת מבטה של מי שמטפלת בו. המשפטים הקצרצרים ב"לישון", אם נחלץ אותם מהסיפור הקצר הזה כולו, מוסרים את העיקר, את לב הסיטואציה והסיפור: "התינוק בוכה." "וַרְקָה מתה לישון." ולבסוף: "האויב הוא התינוק."

ובמשפט אחד ארוך

משפטים ארוכים מאוד משמשים סופרים רבים כדי לקחת אותנו אל זרם התודעה של הדמויות, שבו מחשבה גוררת מחשבה, ויעקב שבתאי הוא דוגמה מובהקת לכך. משפט ארוך יכול לתאר גם התרחשות ארוכה; כך או כך, המשפט הארוך והרצוף מחקה את מה שהוא מתאר – המחשבה או ההתרחשות הארוכה והרצופה.

נסתכל כאן על משפט ארוך (144 מילה) מתוך הסיפור "מסע אל גדות הערב" של ס' יזהר, חובב ידוע של משפטים ארוכים. המשפט הזה מתאר את דמותו הקולקטיבית של חלוץ צעיר שעלה לארץ ישראל, היה קיבוצניק נלהב ולימים עבר למושבה ונעשה מנהל – חיים שלמים, פיסת היסטוריה, במשפט אחד:

כלום לא כך היה שיחד "עלו ארצה" עוד באותם הימים של "חמסין וקדחת" של אז, ושרו נרגשות "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" וכעבור מה, בהיותם בקיבוץ, היו מקשיבים לויכוחים, נזכרים ב"אצלנו" ו"בעיירתנו", מתלבטים במקומות הומים, ושרים נלהבות "עמק עמק עבודה" מבלי לותר על כל צירה שהוא, ומשנתאקלמו, והחלו נעשים חברמנים, ופיטפטו מעט ערבית, ונשאו אשה, את החברה מאניה או פאניה, וכשאותן הצטרפו למשאלתם הכמוסה של עצמם, קמו ועברו למושבה, ודרך עבודה לסירוגין הגיעו למעלת "פועל קבוע" והקימו צריף, ודשדשו בחשיבות להרצאות ביום ששי, והשתרכו בידיים משולבות לאחור במוצאי שבת לאורך הרחוב, וזרעונים לא פיצחו, ולבנם הנולד קראו לא אורי אף לא עמוס אלא יעקב בלבד, ורק הטעימוהו מלרע כיאות, וראו זכות גדולה לעצמם בכל אלה, וב"מצב המסודר" וב"עמדה" שהם "תופסים", עד שנאחזו באופני הגדולה והיו שבעי־רצון מעצמם עוד יותר: האחד "מנהל עבודה" ורעהו "משגיח", ולו רק "פועל אחראי" – ואף זה בהגיון, בסדר ובהתאמה.

תודות רבות לכל מי שהצטרפו לדיון על משפטים קצרים וארוכים בספרות וסייעו לי למצוא דוגמאות וציטוטים. תודה מיוחדת לענבר גיל, שירלי פינצי-לב, יורם נבו ומאיר עוזיאל.

תמונת העפרונות: Image by Freepik

14 תגובות
  1. הלנה מגר-טלמור permalink

    איזו רשומה מרתקת.
    עדיין מפליא לקרוא שוב את הדוגמאות, הן למשפטים הארוכים במיוחד והן לאלה הקצרים. כמה טוב לעצור, להתבונן ולהרהר באמצעי הקריטי הזה לספר סיפור.
    תודה, שוב ועוד.

  2. אני מוצא משפטים ארוכים מעייפים וקשים לקריאה… צלחתי את יוליסס של ג'יימס ג'ויס, אבל בקושי רב

    • אכן לרוב זה המצב, אבל יש מי שמצליח לעשות את זה בצורה קלילה לקריאה. זו אמנם לא ספרות, אבל מזמן אני רוצה לכתוב משהו על אוריון אנטה, הידוע כ"השליח" או "מרמרת ברשת". עד שאגיע למשהו יותר מסודר, התרשם נא בעצמך – לא רק משפטים ארוכים אלא כמעט בלי סימני פיסוק בכלל:

      https://www.facebook.com/marmeretbamirshetet

      • הלנה מגר-טלמור permalink

        לא הכרתי את "מרמרת ברשת", לא מפליא מאחר שאני לא פעילה בפייסבוק, אך לאור תגובתך להלן ניגשתי לקרוא. חייבת להודות שלא צלחתי את שני פוסטים. לא ידעתי למקם לעצמי פסיקים ונקודות ולכן מבחינת היגיון הקריאה לא הצלחתי לבנות משפטים ופסקאות המובילות תוכן ורעיון.
        את הגישה־תפיסה בדבר המיותרוּת של סימני הפיסוק אני מכירה. ועם זאת, יש פער אדירים, בעיניי, בין המשפטים הארוכים עד אימה של ס.יזהר או של ג'יימס ג'ויס לבין "מרמרת ברשת", שהיו הרף רגעים שחשתי שזו "טרטרת ברשת".
        בה־בעת אני חייבת להודות שאני לא חסידת הסגנון, הן של פוקנר והן של שבתאי, אם כי "שיעורי ריקוד למבוגרים ולמתקדמים" היה מרתק בעיניי גם מבחינת ה"ניסוי" הלשוני.

        • השכנות בין "מרמרת" לג'ויס היא לגמרי לא באחריותו של אוריון כמובן, אלא באחריותי הבלעדית ורק בגלל אורך המשפטים 🙂 מעניין שמצאת, בלי קשר לתוכן, שהוא לא נוח לקריאה – אותי הרשים כמה הפוסטים שלו קריאים למרות היעדר סימני הפיסוק.

          בדרך כלל משפטים ארוכים מאוד הם אכן לא נוחים במיוחד לקריאה, והבהירות וקלות הקריאה יורדות בסדר העדיפויות לטובת שיקולים אחרים, סגנוניים, כמו שיקוף של זרם התודעה. ובהחלט "שיעורי ריקוד" הוא ניסוי לשוני מעניין, בדומה לאלה שערך למשל ז'ורז' פרק, כמו "ההיעלמות" שדיברנו עליו כאן פעם, ספר שלם ללא האות e.

      • קשה לקריאה…

  3. אלקנה permalink

    אחד המקרים המדהימים (אני מתכוון למלה זו) הוא סיפור של גבריאל גרסיה מארקס שהופיע בספר "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתהּ האכזרית" (הוצאת שוקן, 1980; תרגום: יואב הלוי). הספר הוא אוסף סיפורים קצרים והסיפור שאני מתכוון אליו הוא "מסעה האחרון של ספינת הרפאים". הסיפור נמשך על פני 6 עמודים והוא כולו משפט אחד. כשקראתיו לראשונה לא שמתי לב לכך ורק לאחר שקראתי ביקורת על הספר ועל הסיפורים שבו, שבתי והתבוננתי בסיפור ואכן – הסיפור הוא, למעשה, משפט אחד ארוך. הדבר מעיד על כישרונו של מארקס ולא פחות – על כישרונו של המתרגם.
    לא ספרתי את המלים בסיפור, אבל אני מעריך שהסיפור/משפט כולל כ־1,800 מלים.

  4. ayalazi013netnet permalink

    משפטים ארוכים או קצרים, לצערנו, רוב הנוער של היום מתנער גם מאלה וגם מאלה. אם יש סיכוי שיקראו משהו, הוא צריך להיות קצרצר, עד כדי אימוג'י:)

  5. Zvika Agmon permalink

    תודה רבה.
    הזכרת לי את הטיעון הנרגן שלי (שמעצבן, ובצדק רב) את רעייתי, על אודות כתבי הרדיו והטלביזיה, שהדיווח שלהם (בזמן הווה או בעבר) לא מכיל שום נקודה לסוף משפט, אלא כולו מדוקלם — עם או בלי הפסקות לנשימה, במקום או שלא במקום — עד שמישהו מפסיק אותו.
    הנה, גם אני יכול 🙂

    • חחח
      הדיווח של הכתבים עושה במשפט הארוך והרצוף הזה שימוש מעניין: להדגיש שהם ממש שם, שהדברים קורים ממש כרגע והאירוע המותח ממשיך להתגלגל, ולכן שלא נלך 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: